השמחה היא אחת המידות הטובות, היא תכונת נפש של פתיחות, חיבור וזרימה.
כשאדם חווה את הטוב והחיובי שבחיים הוא שמח.
אך לאמיתו של דבר, משמעות השמחה היא רחבה הרבה יותר, היא תפיסת עולם ואורח חיים.

למרות שבאופן טבעי האדם נוטה לשמחה,
כפי שניתן לראות אצל ילדים, פעמים רבות, בבגרותו 'נעלמת' שמחתו. במיוחד בעידן המודרני,
אשר לצד השפע והחכמה המאפיינים אותו, נפוצים בו גם העצב והדיכאון.
בעקבות זאת, נוצר צורך קיומי לאנשים בדורנו לפתח בתוכם עולם של שמחה ולטפחו.
במילים אחרות, לעורר את שמחת ילדותם, אך ממקום גבוה יותר, בשילוב יתרונות הבגרות.

בתורת החסידות ראו בשמחה ערך מרכזי בעבודת ד',
והגדיל מרן הרב קוק ז"ל שכינה את השמחה כאחת מ'אבות המוסר העליון' וכ'אור עולם' שצריך להאיר מחדש בתחיית ישראל על אדמתו.

'עבודת השמחה' אינה עבודה הניתנת להשגה מידית.
היא אינה מסתכמת בכמה מעשים מסוימים המביאים את האדם ממצב של עצב למצב של שמחה.
נדרשת עבודה עדינה ועקבית על מנת להגיע אליה וּלְפַתחה. יש בה בניית תשתית תודעתית כבסיס, ולאחר מכן היא מתפתחת בהדרגה שלב אחר שלב.

בהתאם לכך, החוברת הראשונה בסדרה מאת ראש הישיבה הגבוהה הרב יצחק סבתו ערוכה במבנה מתפתח, מהבסיס ועד הקומות העליונות