בית הדין

כג ניסן התשעז | 19.04.17

דף מח.

להניח על מיחם - מותר להניח דבר חם על מיחם שישמור על החום, אבל אסור להניח כוס קר על מיחם (כפי שעשה העבד של הריש גלותא), כי נולד חום בכוס הקר.

להניח בגד על כוס מים - אסור להניח מגבת לניגוב ידיים מעל כוס מים, שמא המגבת תירטב והוא יסחט את המגבת, (לדעת השו"ע {סימן שכ סעיף טו} והמ"ב {ס"ק טו}: אם הכוס ריקה, מותר להניח מגבת רטובה, רק אסור לפרוס מגבת ומעליה נטלה, אך אם יש בכוס מים - אסור לפרוס מגבת גם אם אין נטלה על המגבת). אבל מותר להניח בגד מעל גיגית, כי הבגד נועד לכיסוי הגיגית ולא אכפת לו שהבגד ירטב ולא יסחט את הבגד.

הטמנה במוכין - מוכין זה צמר גפן (או החומר שבתוך כריות), ולא מוסיף הבל. חומר זה יקר ולא היו רגילים להטמין בו, (היו מטמינים בתבן זול), ולכן הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלו. גם אם הטמין בו - עדיין הוא מוקצה, רק אם ייחד את המוך במפורש להטמנה - לא מוקצה.

להכניס מוכין לכרית - ר' חסדא התיר להחזיר מוכין לכרית ישנה, (מילוי שנפל ניתן להחזיר). הברייתא אסרה לשים פעם ראשונה את המוכין, כי זהו תיקון כלי. (ר' חסדא התיר להחזיר לכרית ישנה כי לא קשה להחזיר ולא נחשב לעשיית כלי).

לפתוח צווארון בשבת - זהו עשיית כלי, מכה בפטיש וחייב חטאת.

לפתוח מכסה של חבית שמחובר לחבית עם טיט - מותר בשבת, כי המכסה והחבית אלו שתי יחידות שונות, ולא נחשב למחובר, (אבל הבגד יחידה אחת, ואסור לפתוח צווארון).

דף מח:

שלל כובסים (בגדים קטנים שמחוברים יחד), או מפתחות שקשורות יחד, או 2 בגדי צמר שקשורים יחד עם חוט פשתן - אם בגד אחד או מפתח אחד נטמא - הכל טמא. בגדים אלו נחשבים למחוברים גם לאחר שהסתיימה מלאכתם, כגון לאחר שנגמרה הכביסה, עדיין מעוניין בחיבור כדי שיוכל לכבס שוב ובקלות אם יתלכלך. (אומנם אם התחיל להתיר את החיבורים, גם אם לא סיים להתיר - כבר לא נחשב חיבור, כי מעשה מבטל מעשה, ואם אחד נטמא - השאר טהור).

אדם אילתר ולקח סתם חתיכת עץ כמקל לקרדום, המקל לכשעצמו פשוטי כלי עץ ולא מקבל טומאה, אבל בגלל שחיבר לכלי (קרדום) - מקבל טומאה. המקל נחשב מחובר לכלי רק בשעת העבודה, אך לאחר שסיים את העבודה - המקל לא מקבל טומאה כי לא נחשב מחובר לכלי. הטעם: זהו מקל מאולתר שייזרק לאחר סיום העבודה לכן לא נחשב מחובר.

תנור שמחוברים אליו כלי חרס קטנים, בכלי אחד שם שמן, בכלי שני שם תבלינים, בכלי שלישי שם נר - לדעת ר"מ יש לחלק בין טומאת מגע לטומאה מהאוויר: אם שרץ מת נגע בתנור - הכלים טמאים, או אם נגע בכלים - התנור טמא. אבל אם השרץ היה באוויר כלי חרס - התנור טהור. אך לדעת ר"ש אין חיבור בין התנור לכלים, לפיכך אפ' אם נגע בתנור - הכלים טהורים, או אם נגע בכלים - התנור טהור. (לדעת ר"מ, מהתורה לא נחשב מחובר, רק מדרבנן מחובר, וחכמים עשו היכר בכך שאם השרץ באוויר הכלים - לא נטמא התנור {או להיפך}, כדי לעשות היכר שלא ישרפו תרומה, כי רק בטומאה דאורייתא - שורפים תרומה).

חיבור לטומאה - אם כלי אחד נטמא - גם השני טמא. זהו חיבור לחומרא.

חיבור להזאה - אם היזה על כלי אחד - גם הכלי השני נטהר - זהו חיבור לקולא.