דף נג.

חמור יוצא עם המרדעת (כמו שמיכה על החמור מתחת לאוכף מחמם את החמור), בתנאי שקשר את המרדעת בשישי, רק אז גילה בדעתו שהמרדעת לא מוקצה ורוצה שהמרדעת תשמש כלבוש, אבל אם לא קשר בשישי, גם אם קשר בשבת, והמרדעת בפועל קשורה (כך שאין חשש שהמרדעת תיפול ויבוא לטלטל 4 אמות ברה"ר) - לא יצא כי המרדעת נחשבת למשוי.

המקרה	הדין	נימוקים
להניח מרדעת שתחמם את החמור	לכו"ע מותר	כדי שלא יהיה צער לחמור - מותר, כי זו תועלת גדולה. חמור ללא מרדעת קר לו.
להניח אוכף על החמור	ברייתא ושמואל - אסור, רב - מותר	האוכף מחמם רק חלק קטן מהחמור, לכן הברייתא אסרה, אבל רב תנא ופליג ומתיר גם תענוג. (דף נג: רש"י ד"ה לא).
להניח טרסקל לבהמה גדולה (סל עם אוכל על צוואר הבהמה שתוכל בקלות)	רב מותר, שמואל אסור	לרב מותר תענוג, לשמואל אסור תענוג.
להניח טרסקל לבהמה קטנה	לכו"ע מותר	יש צער לבהמה קטנה לאכול ללא טרסקל
להוציא אוכף	לכו"ע אסור	למסקנה: להוציא אוכף יותר חמור מהנחת אוכף בגלל 2 סיבות כמבואר בהמשך.

הוו"א - להניח אוכף יותר חמור מלהוציא אוכף. כי בלהוציא אוכף יש רק בעיה של טרחה, אך בלהניח אוכף יש גם בעיית טרחה וגם בעיה שנראה כאילו עומד לעבוד בשבת ולהניח משוי על החמור.

מסקנה - להוציא אוכף יותר חמור מלהניח אוכף, בגלל 2 סיבות: 1- האוכף יכול ליפול מעצמו ולא צריך להוציאו בידיים, לכן אסור להוציא אוכף. 2- מותר רק כאשר יש צער גדול לחמור. להוציא אוכף אסור כי אין לחמור צער כאשר יש עליו אוכף, כי לחמור תמיד קר, ולא מצטער אם האוכף יישאר עליו.

דף נג:

לצאת עם קמיע - א- מותר לאדם וגם לבהמה לצאת עם קמיע שכתב מומחה, (לבהמה צריך קמיע שכתבו מומחה לכתיבת קמעות לבהמה). ב- אסור לאדם ולבהמה לצאת עם קמיע שלא כתב מומחה. ג- אסור לבהמה לצאת עם קמיע שכתבו מומחה לאדם ולא כתבו מומחה לכתיבת קמיעות לבהמה.

רפואה לבהמה בשבת -

ת"ק בברייתא יש איסור שחיקת סממנים (חשש לטוחן) גם בבהמה, לכן בהמה שאכלה הרבה כרשינים אסור לתת תרופה שתשלשל, אבל לדעת ר' אושעיא מותר, כי אין גזרת שחיקת סממנים בבהמה, שזהו רק הפסד ממון ולא יחלל שבת (לא יטחן תרופה).

לבובין - הסבר 1- קושרים שני איילים אחד לשני שלא יברחו. לבובין משמעו שהם קרובים אחד לשני. הסבר 2- שכפ"ץ ששמים על הלב של האיל, שהזאב לא יטרוף, כי הזכר נראה שחצן. הסבר 3- חתיכת עור שקושרים על האיבר כדי שלא יבואו על נקבות.