דף נד.

שחוזות - קושרים את זנב הנקבות למעלה, כדי שהערווה שלהן תהיה מגולה וזכרים יבואו עליהן.

כבולות - קושרים את הזנב למטה כדי שהזכרים לא יבואו על הנקבות.

כבונות - שמים כעין שמיכת מצר על הצמר מיום שנולד, כדי שהצמר לא יתלכלך.

האם מותר לעז לצאת עם כיס סביב הדדים - לדעת ר' יהודה, אם רוצה לייבש לעז את החלב ושם כיס מהודק - מותר, כי אין חשש שיפול וירים, אבל אם רוצה לשים כיס לחלב, הוא שם רפוי ויש חשש שיפול ויטלטל, לכן אסור. לדעת ת"ק, תמיד מותר, ולדעת ר' יוסי, תמיד אסור.

רב פסק כמו ר' יהודה, ושמואל פסק כמו ר' יוסי. ר' יהודה בין בתירא פסק כר' יוסי, כי אנשים לא יכולים לדעת אם זה כיס לייבוש או לחלב, ויטעו לצאת עם כיס לחלב לא מהודק. לפי הא"ד השני, שמואל פסק כר' יהודה בין בתירא.

משנה דף נד. - מטולטלת - הסבר 1- רצועה שתופסת את המשוי שלא ייפול כאשר הבהמה בירידה. הרצועה נמצאת ליד זנב הבהמה. הסבר 2- מרדעת. (רש"י ד"ה מטולטלת העיר: הפירוש השני יותר נכון מהראשון, כי במשנה כתוב שיתכן והמטולטלת תיפול. מרדעת יכולה ליפול, אבל הרצועה לא יכולה ליפול כי היא קשורה לאוכף=סרגא). הסבר 3 (ההסבר של רש"י בד"ה בשלייתה) - כעין כרית ששמים מתחת לרצועה הנ"ל, כדי שלא יהיו פצעים כתוצאה מהחיכוך של הבשר עם הרצועה.

עקוד - הסבר ר' יהודה: רגל קידמית קשורה לרגל אחורית שלא יברח. הסבר הברייתא: 2 רגליים קדמיות קשורות אחת לשנייה, או שתי רגליים אחוריות קשורות אחת לשנייה.

רגול - החלק התחתון של הרגל מקופל וקשור לירך.

אסור לצאת עם גמלים קשורים, כי נראה שהולך לשוק לעשות סחורה.

להכניס את כל החבלים של כל הגמלים לידו (וודאי שאין בעיה של עבודה עם גמל ואדם, כי אין איסור כלאיים בכך, כל האיסור הוא רק עם 2 חיות שונות) - אם חבל אחד צמר וחבל אחד פשתן, ועשה שני קשרים מסביב לידו ובכך מתחמם ונהנה מכלאיים - אסור, (כמו שבאיסור כלאיים יש איסור רק עם תפר 2 תפירות, כי כתוב: "צמר ופשתים יחדיו" - שקשורים יחד טוב וזה 2 קשירות, כך גם בכריכת חבלים יש איסור אם כורך פעמיים על ידו), אבל אם מכניס את כל החבלים ליד ולא קושר פעמיים - מותר.

אסור שהחוט שתופסת את הגמלים תצא מתחת ידו טפח, כי נראה שמטלטל את החבל 4 אמות ברה"ר, (חושבים שמטלטל את החבל לבדו ולא שמים לב שזה חבל של הגמלים). שמואל פסק: לכתחילה לא יוציא יותר מטפח. בדיעבד אם הוציא עד טפחיים - אין איסור. החבל שבין גמל לגמל - מותר שירד יותר מטפח מהגמל, רק שלא יגיע לטפח מהקרקע, כי אז לא נראה כשמירה לבהמה.

דף נד:

א- אסור לחיה לצאת עם פעמון אפ' שהוא סתום ולא משמי קול, כי נראה שמוליכו לשוק.

ב- אסור לחמור לצאת עם חתיכת עץ שמקבעת עצם שבורה, שמא ייפול ברה"ר וירימה. ולא עם חתיכת עור ברגל ששמים כי פרסת החמור תוך כדי הליכה מכה ברגל.

ג- תרנגול לא יצא עם החוט ששמים ברגלה לסימן וזיהוי. ולא עם רצועה ברגל שלא ישברו דברים.

ד- אייל עם אליה גדולה לא יצא עם העגלה שבונים לו לאליה שלא תיגרר ברצפה.

ה- רחל לא תצא עם חנונות: (קיסם ששמון חנון, או קיסם מעץ רותם), שמניחים באף כדי שתתעטש והתולעים יפלו מראשה.

ו- עגל לא יצא עם עול קטן שמתרגל אותו לעול רגיל. ופרה לא תצא עם עור קיפוד על דדיה כדי שלא ינקו ממנה שרצים.