פרק שישי - דף נז

עקרונות לאיסור הוצאה באדם: 1- לצאת לרה"ר עם משוי - איסור תורה. המשניות בפרק מפרטות כלל: מה שלא בגד ולא תכשיט - נחשב למשוי ואסור לצאת בו. 2- איסורי דרבנן: לצאת לרה"ר עם חפץ היתר שיש סיכוי שיראה לחבירו. (לכן יש תכשיטים שאסור לצאת שמא תראה לחברותיה ותטלטל 4 אמות). 3- לבוש חלקי או מוזר שיש חשש שיצחקו עליו ויורידם ויטלטל ברה"ר.

עקרונות להיתר הוצאה באדם: 1- לבוש. 2- תכשיט שאין בו חשש שתראה לחברותיה. לאחר שפתרנו את הבעיה של איסור תורה (משוי) - יש לפתור את הבעיה של איסור דרבנן (חשש שמא יוציא ויראה ויטלטל 4 אמות ברה"ר). הפתרונות לכך: 1- חפץ שנמצא במקום שלא תוציא בגלל צניעות - מותר. 2- חפץ קשור שלא ניתן להוציאו. 3- חפץ שלא יוציא בגלל חשש שלא יסריח. 4- אדם שאין מכבודו להוציא.

משנה: אישה לא תצא (כל האיסורים במשנה הם מדרבנן, שמא תראה לחברותיה ותטלטל ברה"ר, לכן בדיעבד אם יצאה - לא חייבת חטאת): 1- חוט צמר בראש. 2- חוט פשתן בראש. 3- סרט בראש. הטעם: אישה צריכה להתיר חוטים אלו לפני הטבילה, כך שהם רופפים, ובמקווה תורידם ותבוא לטלטל 4 אמות ברה"ר.

טוטפת=ר' יוסף: חוט קשור בצוואר נגד עין הרע. אביי: קישוט מחוט על המצח. (דף נז:). סרביטין= קישוט שתולים על הכובע. הדין: אם קשורים - מותר להוציא כי לא תראה לחברותיה, ואם לא קשור - אסור שמא תוציאם ותטלטל ברה"ר. אסור להוציאם גם לחצר וגם לרה"ר.

סבכה= כובע סרוג. כבול=מתחת לסבכה יש כמו כיפה מצמר. הדין: כבול אסור להוציא לרה"ר, אבל מותר להוציא לחצר, כדי שלא תתגנה על בעלה.

תיכי חלילתא - אריג שנראה כמו רשת מחוטים, ואישה קולעת בו את שערות ראשה. הדין: רב: לא ניתן להדק על הראש כך שאין חציצה, לכן מותר לצאת לרה"ר. ר' הונא: מתקלחים עם האריג, כי המים נכנסים לשערות דרך הרשת, לכן אינו חוצץ ולא תוציא ותטלטל ברה"ר ולכן מותר לצאת לרה"ר. הנ"מ: אריג מלוכלך. לרב מותר כי חכמים גזרו רק על דבר לא מהודק ולא גזרו על הרשת שלא מהודקת, לר' הונא אסור לצאת, כי לא מתקלחים עם דבר מלוכלך ותבוא להוציא ולטלטל. (לפי הסבר ראשון ברש"י, אסור לצאת עם כל דבר מלוכלך גם אם לא חוצץ במקווה, כי אישה תוציא מהראש שלה דבר מלוכלך. לפי הסבר שני, אסור רק לכלוך שחוצץ במקווה. רש"י הקשה על כך: ממ"נ אם הרשת לא מהודקת - נכנסים מים לשיער ואין חציצה אין טעם למה ר' הונא יאסור, אם מהודק ולא נכנס מים - וודאי שאסור מדוע לרב מותר, לכן ההסבר הראשון נכון: נכנסים מים ואין חציצה רק מלוכלך).

משנה מקוואות - ת"ק: חוט מצמר ומפשתן - חוצץ. ר"י: חוט מצמר ושיער - לא חוצץ.

(חוט מפשתן - לכו"ע חוצץ. חוט משיער - לכו"ע לא חוצץ. חוט מצמר מחלוקת: לת"ק חוצץ, לר"י לא חוצץ)

סוג החוט - צמר- רך. פשתן - קשה. בגוף האדם - הראש - קשה. הצוואר - רך. הדין: בראש (קשה) - יש חציצה, בצוואר (הרך) - אין חציצה. שאלה: אם חוט צמר רך על הראש הקשה - חוצץ, למרות שההידוק לא כ"כ חזק, א"כ חוט צמר רך על צוואר רך לא ק"ו שחוצץ כי יש הידוק חזק? תשובה: החוט בצוואר רופף ולא מהודק, כי האישה לא תחנוק את עצמה, כך שנכנסים מים ולא תוציא ותטלטל.

חבק בצוואר - סינר יפה שמגן על הבגד מאוכל. לסינר יש רצועות לצוואר והאישה מהדקת חזק כדי להיראות שמנה כך שיש חציצה ואסור להוציא לרה"ר שמא תוציא ותטלטל.