דף סב.

משנה: אסור לאישה מהתורה לצאת עם: מחט נקובה, טבעת עם חותם, כוליאר (=סיכת ביטחון לסגור חולצה).

כמו כן, אסור לה לצאת עם: כובלת (=בד שקשור שם בושם), צלוחית של פלייטון (=כלי עם בושם). אם יצאה עם שני אלו בשבת: לדעת ת"ק (ר"מ) חייבת חטאת כי זה משוי, הבושם נועד שלא יהיה ריח רע לאישה ולא נחשב לתכשיט אלא למשוי. לדעת חכמים פטורה, כי הם תכשיטים ולא משוי, (הבושם נמצא בבגד או כלי שנראה כמו תכשיט), אך יש חשש שמא תראה לחברותיה. לדעת ר"א (מובא בברייתא בגמ'), מותר לאישה לכתחילה לצאת עם כובלת, נחשב לתכשיט, ואין חשש שתראה לחברותיה, כי לא רוצה להוציא את הבושם ושיהיה לה ריח רע. (דעת ר"א שמותר. שאלה: הרי יש ברייתא שר"א אמר שפטור ולא שמותר? תשובה: באמת ר"א סובר שמותר, ובברייתא 2 ר"א אמר הפוך מדעת ר"מ, דהיינו ר"מ בברייתא 2 החמיר ואמר חייב מהתורה, ור"א אמר הפוך ממנו: פטור).

אישה - משנה שלנו: אסור מהתורה לאישה לצאת עם טבעת עם חותם (משוי). משנה תחילת הפרק: אסור מדרבנן לאישה לצאת עם טבעת בלי חותם (תכשיט שמא תראה לחברותיה).

איש - אסור מדרבנן לאיש לצאת עם טבעת עם חותם. משנה תחילת הפרק: אסור מהתורה לאיש לצאת עם טבעת בלי חותם. (עולא: דין האיש הפוך מדין אישה). רב יוסף הסביר: נשים עם בפני עצמן, (גברים ממאדים, נשים מנגה).

תפילין - לדעת חכמים שזהו מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות - התפילין הם משוי לאישה ואסור לה ללבוש בשבת (אם למשל מצאה תפילים ברחוב ואין עירוב לא יכולה לטלטלן דרך לבוש, אבל אם איש מצא תפילין - יכול להניחם ולטלטלם). אבל לדעת ר"מ, גם נשים חייבות בתפילין, כי זה מצוות עשה שלא הזמן גרמא (לדעת ר"מ: 1- גם בלילה יש חיוב להניח תפילין. 2- גם בשבת חייבים להניח תפילין), לכן גם אם אישה מצאה תפילין בשבת - יכולה להניחם ולטלטלם.

משנה: אישה שיצאה בשבת עם טבעת עם חותם - חייבת חטאת. הקושי: מדוע יש חיוב חטאת, הרי האישה לא מוציאה את הטבעת ביד אלא באצבע, והוצאה באצבע נחשבת להוצאה שלא כדרכה (לאחר יד), ומדוע חייבת? תשובה 1: מדובר האישה גזברית שדרכה ללכת עם טבעת עם חותם באצבע כדי לא לאבד הטבעת. תשובה 2 - הבעל לפעמים נותן לאשתו טבעת עם חותם שתניח במגירה, וכדי לא לאבד היא רגילה להניח באצבע, כך שזה הוצאה כדרכה ולא שינוי.

דף סב:

א. השיעור להוצאת אוכלים זה גרוגרת. ז"א אם אדם הוציא בשבת אוכל בגודל גרוגרת - חייב.

ב. השיעור להוצאת בושם זה כל שהוא. ז"א גם הוציא בשבת טיפה של בושם - חייב.

ג. הוציא אוכל פחות מגורגרת - פטור.

ד. הוציא כלי עם אוכל פחות משיעור גרוגרת - פטור על האוכל וכן פטור על הכלי, כי הכלי טפל לאוכל (משנה מפורשת בדף צג: פטרה גם על הוצאת הכלי).

ה. הוציא כלי ריק של בושם (בכלי אין בושם אלא רק ריח טוב) - חייב על הוצאת הכלי. לא אומרים שהכלי טפל לאוויר שאין בו ממש.