בית הדין

כד ניסן התשעז | 20.04.17

סוף סד:-סה.

כל מה שאסור ברה"ר - אסור גם בחדרי חדרים. דוגמאות:

        א.        כל מה שאסור להוציא לרה"ר (כנ"ל בכל הפרק) - אסור להוציא גם בתוך חדרי חדרים, שמא יתרגל ובסוף יוציא לרה"ר.

        ב.        אסור לצאת לרה"ר עם פעמון ללא ענבל שמא יחשבו שרוצה למוכרו בשוק. לכן לפי הברייתא הראשונה אסור לצאת גם לחצר. אבל לפי ברייתא 2 - מותר חולק על הכלל הנ"ל.

         ג.         בגד שנרטב במים בשבת - אסור לשוטחם לייבוש ברה"ר, שמא יחשבו שכיבס בשבת. לפי ר"א ור"ש אסור לשוטח את הבגד לייבוש גם ברה"י. אבל לפי ברייתא 2 - מותר חולק על הכלל הנ"ל.

מוך באוזן (=צמר גפן באוזן לספוג את הלחות) - משנה: מותר לצאת בשבת. רמי בר יחזקאל: מותר רק בתנאי שהמוך קשור שלא יפול.

פ' ראשון ברש"י: ר' יוחנן יצא עם מוך באוזן, לרה"ר למרות שהמוך לא קשור, אך המוך היה מהודק, והרבנים נחלקו עליו, ואסרו גם מהודק אלא חייב שהמוך יהיה קשור כמו שאמר רמי בר יחזקאל.

פ' שני ברש"י: ר' יוחנן יצא עם מוך קשור באוזן לבית מדרש שליד הבית, (לא יצא לרה"ר). הגמ' הקשתה: אם המוך קשור - מותר לצאת גם לרה"ר, ללמה ר' יוחנן החמיר גם מוך קשור וגם לא לרה"ר אלא רק לבית המדרש? תשובה: ר' יוחנן יצא עם מוך קשור אבל לא קשור חזק, לכן לא יצא לרה"ר, רק אם הקשר קשור בצורה חזקה ומהודקת - מותר לרה"ר.

שן כסף - לכו"ע מותר לצאת בשבת. שן זהב - רבי: מותר לצאת, חכמים: אסור לצאת. פ' רבותיו של רש"י: לדעת חכמים אסור לצאת שמא יצחקו עליה שהשן משונה ותוציא. פ' רש"י: לדעת חכמים אסור להוציא שן מזהב, שמא תראה לחברותיה ותטלטל ברה"ר.

קושיית רש"י על פ' רבותיו: אביי הביא רשימה של רבנים שסבורים שבכל דבר שיש בו גינוי - מותר להוציא אין חשש שתראה (רבי, ר"א ורשב"א). לפי הפ' של רבותיו של רש"י צריך להוסיף גם את חכמים, גם הם התייחסו לכך שיצחקו עליה? תשובה: אביי הביא רשימה של רבנים שמתירים לצאת בשבת (כי לא תוציא שמא יצחקו עליה), כאן חכמים אוסרים לצאת בשבת שמא יצחקו עליה, לכן לא הביאו את חכמים ברשימת המתירים.

יוצאה בסלע שעל הצינית - אדם שיש לו מכה ברגל בסוליה - יכול לשים מטבע על המכה. רק מטבע מותר כי יש בו את שלושת הדברים הבאים: 1- המטבע קשה ומגן על הפצע מקוצים. 2- למטבע מתכת יש לחלוחית שמסייעת לריפוי (=שוכתא). 3- למטבע יש צורה. (האמינו שצורה של מטבע מועילה לריפוי).

אבא של שמואל אסר לבנותיו לצאת עם חוטים צבעונים ששמים בחור האוזן כדי שהחור לא ייסגר, שמא תוציא להראות לחברותיה, ומה שהמשנה התירה לצאת עם חוטים באוזן, הכוונה לחוטים לא צבעונים שלא תראה לחברותיה.

דף סה:

ההבדלים בין מקווה למעיין:

אבא של שמואל עשה לבנותיו מקווה בסוף החורף (ניסן), וכן הביא להן מחצלות בסוף הקיץ (תשרי), בכדי שיעמדו על המחצלות בנהר פרת ויטבלו בלי שתהיה חציצה מהבוץ שבקרקעית הנהר.

הטעם מדוע אבא של שמואל לא רצה שבנותיו יטבלו במעיין בחורף (הוא כמו שיטת רב): הסבר רש"י: יש יותר מי גשמים מאשר מעיין ממי תהום. מי גשמים נחשבים למקווה וצריכים להיות עומדים ולא זזים, המעיין זוחל וזז עם מי גשמים כך שהמעיין פסול לטבילה. הסבר רבנו הלוי: הבנות של שמואל היו ספק זבות, וזבה צריכה לטבול במעיין ולא במקווה, אך בחורף המעיין פסול בגלל ריבוי מי הגשמים, לכן הוא בנה לבנותיו מקווה ממי מעיין. קושיית רש"י על רבנו הלוי: התוספתא במס' מגילה כותבת שרק זב צריך מעיין, אבל זבה לא חייבת דווקא מעיין ויכולה גם לטבול במקווה.

שיטת שמואל - שמואל סתר את עצמו, פעם אחת שמואל פסק כמו רב וכמו אביו, ופעם אחרת שמואל חלק על רב ועל אביו ופסק שמעיין תמיד כשר, כי המעיין "מכיפיה מיברך", מי המעיין לא מגיעים מהגשם, אלא מימי התהום, כך שאף פעם אין פסול במעיין.

מותר לאישה לפרוף את החלוק שלה עם אגוז ולצאת בזה בשבת, כי האגוז נחשב לבגד (סוג של כפתור). אבל אישה לכתחילה לא תפרוף בשבת עם מטבע, כי המטבע הוא מוקצה.

הערמה לצורך הצלה משריפה - לדעת ר"מ מותר להערים בכדי להציל בגדים משריפה שפרצה בשבת, (יכול ללבוש הרבה בגדים אחד על השני). לדעת ר' יוסי אסור להערים בכדי להציל בגדים משריפה.

הערמה לצורך הוצאת אגוז לילד (לעשות מהאגוז כפתור וכך להוציא לילד אגוז מרה"י) - ספק האם מותר (תיקו). ספק זה גם לר"מ, יתכן שר"מ התיר רק בשריפה כי יש חשש שיכבה אם לא יתירו לו להציל בגדיו, אך אין חשש שאישה תוציא אגוז אם נאסור הוצאת אגוז. גם יש ספק לר' יוסי, כי בבגדים זו דרך הוצאה, (מי שמוכר בגדים לובש הרבה בגדים אחד על השני), כך שהוא מוציא מרה"י לרה"ר בדרך הוצאה וזה אסור, אבל האגוז מלופף על החלוק וזה שינוי לכן יתכן ומותר.