בית הדין

כד ניסן התשעז | 20.04.17

דף סו.

נעל רגילה זו נעל מעור. השאלה היא האם נעל מעץ נחשבת לנעל. (נעל מעץ זה הקב שיש לקיטע, או נעל סיידים לפי פ' רבותיו של רש"י, ופי פ' רש"י נעל סיידים זה נעל מקש, שזה סוג של עץ). הנ"מ:

הנוסח של משנתינו, וכן אמר רב, וכן אמר שמואל במסקנה, וכן אמר ר' הונא במסקנה: לדעת ר"מ מותר לקיטע לצאת בשבת עם קב, כי נעל מעץ נחשבת לנעל, אבל לדעת ר' יוסי אסור לקב לצאת עם נעל מעץ כי זה משוי.

הנוסח של המשנה לפי שמואל בהוו"א, וכן לפי ר' הונא בהוו"א, וכך גם אמר ר' יוסף: לדעת ר"מ אסור לקיטע לצאת בשבת עם קב, כי נעל מעץ נחשבת לנעל, אבל לדעת ר' יוסי מותר לקב לצאת עם נעל מעץ כי זה משוי.

אנו יודעים ששמואל חזר בו וסבר כמו הגירסא של רב, כי שמואל אמר שלדעת ר"מ - מותר לאישה לחלוץ עם נעל עץ, כי קב נחשב לנעל, מכאן שנעל מעץ נחשבת לנעל, ור' יוסי אוסר. (סימן: ר' יוסי אוסר, ר' מאיר מתיר).

אנו יודעים שר' הונא חזר בו וסבר כמו הגירסא של רב, כי ר' הונא אמר שר"מ הודה לר"ע, שנעל מעץ נחשבת להעל וניתן לחלוץ בה, ור' יוסי לא הודה לר"ע, ואסר לחלוץ עם נעל מעץ כי לא נחשב לנעל.

רש"י ד"ה טמא - נעל קב יש לה בית קיבול ובכ"ז היא טהורה, אם אין שם צמר גפן (=כתיתין). הטעם: בית קיבול נחשב רק כאשר הבית קיבול מחזיק את התכולה, אבל אם התכולה מחזיקה את הבית קיבול - לא נחשב בית קיבול. (דוגמא: הכוס מחזיק את התה, לכן הכוס נחשב לבית קיבול, אבל אם למשל התה היה מחזיק את הכוס - לא נחשב לבית קיבול). כאן הרגל מחזיקה את הקב, לכן לא נחשב לבית קיבול. אבל אם יש לקב גם צמר גפן - הקב הוא בית קיבול שמחזיק את הצמר גפן, לכן יש טומאה.

השאלה איזו טומאה? לפי אביי יש טומאת מת וגם טומאת מגע (טומאת שרץ וכו'), אבל אין טומאת מדרס כי הוא לא ממש נשען על הקב אלא רק שלא יראה קיטע. (רש"י ד"ה  ואין: אביי אמר שטמא טומאת מת, {אב הטומאה}, כוונתו גם טמא טומאת שרץ ושאר טומאת מגע, ורק בא למעט שאין טומאת מדרס). הוכחה: מקל הליכה של מבוגרים - לא מקבל טומאת מדרס ולא טומאת מגע כי זה פשוטי כלי עץ, מכן שאם רק לפעמים נשענים על הכלי - אין טומאת מדרס. (אבל רבא דוחה: אכן אדם מבוגר כמעט ולא נשען על המקל, רק עוזר ליציבה, אבל הקיטע כן נשען על הקב).

אבל לדעת רבא, יש לקב גם טומאת מדרס, כי הקיטע לפעמים נשען על הקב. הוכחה: עגלה של קטן (=בימבה) - יש טומאת מדרס, כי לפעמים הקטן נשען עליו. (אבל אביי דוחה: קטן נשעה הרבה על בימבה, אבל הקיטע לא נשען על הקב).