פרק שביעי דף סח

משנה: 3 סוגי שוגג:

מקרה 1- "שכח עיקר שבת" - לא ידע בכלל על השבת, כגון תינוק שנשבה, או גוי שהתגייר אצל הגויים, (אומנם ר' יוחנן ור"ל פוטרים בשני מקרים אלו כמבואר לקמן), או ידע על השבת ושכח (כך רב ושמואל אמרו למסקנה). הדין: חייב חטאת אחת על כל השבתות שחילל, כי כל החילול נובע משגגה אחת: נעלם ממנו פעם אחת כל עיקר שבת.

מקרה 2 - "יודע עיקר שבת" - או: "שגגת שבת וזדון מלאכות" - אדם ידע שיש מצוות שבת, רק בכל שבת שכח שהיום זה יום שבת. (דוגמא: ת"ח שבקי בהלכות שבת, רק שכח שהיום שבת, כגון בנסיעה באוניה וכד'). הדין: חייב חטאת אחת על כל שבת ושבת. כי באמצע השבוע וודאי יבין שעברה שבת והוא חילל, כך שבכל שבוע יש העלם אחר, ומכיוון ששגג על כל השבת, לכן חייב חטאת אחת על כל השבת.

מקרה 3 - "יודע שהוא שבת" או: "זדון שבת ושגגת מלאכות" - אדם ידע שהיום שבת, רק לא ידע שהמלאכה הזו אסורה. הדין: חייב קרבן חטאת על כל מלאכה ומלאכה, כי כל מלאכה נחשבת להעלם אחד. (אומנם אם עשה את אותה מלאכה מספר פעמים - חייב חטאת אחת על אותה מלאכה).

רב ושמואל בהוו"א (סוף העמוד):

הסבר מקרה 1 במשנה: "שכח עיקר שבת" - מדובר על תינוק שנשבה או על גר שהתגייר בין הגויים. בשני מקרים אלו מביא קרבן חטאת אחת.

מקרה 2 במשנה: "יודע עיקר שבת" - ידע על השבת ושכח לגמרי הכל. הדין: חייב חטאת על כל שבת ושבת.

מקרה 3 במשנה: "יודע שהוא שבת" - אדם ידע שיש מצוות שבת, רק בכל שבת שכח שהיום זה יום שבת. הדין: חייב קרבן חטאת על כל מלאכה ומלאכה. (יודגש, מקרה זה במשנה ספרנו אותו בתור מקרה 2 במשנה).

הבעיה: מדוע המשנה במקרה 3 לא הביאה את המקרה הנ"ל, (אדם ידע שיש מצוות שבת, רק בכל שבת שכח שהיום זה יום שבת).

מסקנה: רב ושמואל סבורים כמו ההבנה לעיל, שמקרה 1 כולל בתוכו שלושה מקרים: א- תינוק שנשבה. ב- גר שהתגייר בין הגויים. ג- ידע ושכח לגמרי.

שיטת ר' יוחנן ור"ל - מקרה 1 כולל בתוכו רק את המקרה הבא: ידע ושכח לגמרי. אבל בשני המקרים הבאים: א- תינוק שנשבה. ב- גר שהתגייר בין הגויים - פטור לגמרי כי היה אנוס.

שיטתם היא כמו שיטת מונבז שאם האדם היה אנוס ולא ידע כלל על האיסור - פטור לגמרי, ורק אם יש ידיעה חלקית - נחשב לשוגג. (למשל, אדם ידע על האיסור, וכן הוא ידע שיש חיוב כרת, רק לא ידע שהכפרה היא בקורבן - נחשב לשוגג, למרות שידע על האיסור ועל הכרת, הידיעה החלקית לא נחשבת למזיד אלא הוא עוד שוגג. מזיד זה רק מי שידע את התמונה המלאה (א- יש לאו, ב- יש כרת, ג- יש קרבן), ובכ"ז עבר - נחשב למזיד.

המקור לשיטת מונבז: רש"י (ד"ה מאי) מדגיש: מונבז לא למד את דבריו מבניין אב (כמו שבמזיד יש ידיעה - כך גם בשוגג צריך שתהיה ידיעה ואם לא ידע כלום - פטור כי אנוס), אלא מונבז למד את שיטתו מהיקש: "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה". תורה אחת גם לשוגג וגם למזיד בשניהם צריך ידיעה.

שיטת ר' יוחנן בדעת רבנן: אם לא ידע שחייב קרבן וידע על האיסור ועל הכרת - זה מזיד, רק אם לא ידע על הכרת - שוגג.

שיטת ר"ל בדעת רבנן: רק אם לא ידע על האיסור, ולא ידע על הכרת, ולא ידע על הקרבן - שוגג.

גמ': למה כתוב במשנה בשבת, ובמשנה בשביעית: כלל גדול?

א. תשובה 1 (אילימא) - במשנה כאן במסכת שבת יש 3 כללים, אך במשנה הבאה יש רק 2 כללים, לכן כאן כתוב כלל גדול. כמו כן במשנה שביעית בפ"ז מ"א יש הרבה כללים (קדושת שביעית וחובת ביעור), אבל במשנה ב יש רק פחות הלכות (קדושת שביעית ללא ביעור), לכן גם בשביעית כתוב כלל גדול. דחייה: הרי גם במשנה א במעשרות יש הרבה כללים, ולמה שם לא כתוב כלל גדול?

ב. ר' יוסי בר אבין - בשבת ובשביעית יש אבות ויש גם תולדות - לכן כתוב כלל גדול, אבל במעשרות - אין תולדות, לכן לא כתוב כלל גדול. דחייה: הרי בר כפרא גורס גם במשנה במעשרות כלל גדול, והרי אין תולדות למעשרות?

ג. מסקנה - כתוב כלל גדול בגלל חומרת האיסור:

שבת יותר חמורה משביעית בכך שיש איסור שבת גם בתלוש וגם במחובר (למשל: אסור לחתוך מחובר, ואסור לטחון תלוש), אבל שביעית שייכת רק במחובר ולא בתלוש.

שביעית יותר חמורה ממעשרות, כי יש קדושת שביעית במאכל בהמה, אבל מעשרות יש רק במאכל אדם ולא במאכל בהמה.

לפי בר כפרא, מעשרות יותר חמור מפאה, כי יש חיוב מעשרות גם בתאנה ובירקות, אבל אין חיוב פאה בתאנה (כי לקיטתו לא כאחת), ולא בירקות (כי לא נשמר לאורך זמן).

דף לח. רש"י ד"ה למעוטי ספיחי:

שאלה סמויה 1: למה כתוב ספיחין (לצמחים: סטיס וקוצה), הרי ספיחין זה דבר שגדל מעצמו, וכאן מדובר שזרעו את הסטיס ואת הקוצה? תשובה: הצמחים הללו גדלים במשך כחמש שנים, לכן בכל תקופת הגדילה מכונה ספיחין.

שאלה 2: למה דווקא הביאו את הצמחים הללו (סטיס וקוצה), ולא הביאו צמחים אחרים (סתם קוצים שגדלים מעצמם)? תשובה: כדי לחדש שאפ' שיש בהם קדושת שביעית, בכ"ז הם פורים מפאה וממעשרות. (ולכן לא הביאו סתם קוצים שאין בהם קדושת שביעית וברור שאין בהם חיוב פאה ומעשרות).