משנה צו.-צו:

אב - הוצאה - מרה"י לרה"ר, כי עם ישראל הוציא תרומה למשכן מהבית שלהם (רה"י) למחנה לוייה היכן שמשה עמד (רה"ר).

תולדה - הכנסה - מרה"ר לרה"י.

הלוויים העבירו את הקרשים מ-2 העגלות במשכן (כל עגלה רה"י ובין עגלה לעגלה - רה"ר) - מעגלה לעגלה שעמדה מאחוריה ולא העבירו לעגלה שעמדה לצידה. לכן רק אם 2 רה"י זו מאחורי זו - המושיט כלומר המעביר - חייב כי כך היה במשכן, אך במשכן לא זרקו קרשים, לכן הזורק פטור.

ואם מעביר מרה"י לרה"י שלצידה - לדעת חכמים פטור גם המעביר וגם הזורק, אך לדעת ר"ע חייב. (יבואר בהמשך).

המקור לאיסור הוצאה (זהו אב) (תוס': בגלל שהוצאה מלאכה גרועה, אין בהוצאה יצירה מיוחדת, זהו חידוש שאסור לצאת, לכן צריך מקור לאסור) - "וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה" (משה ביקש שלא יביאו עוד תרומות למשכן). ביום כיפור כתוב: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר", מכאן שמדובר ביום שאסור לעבוד בו דהיינו שבת, ואסור להוציא מרה"י לרה"ר, הוצאה זהו אב כאמור לעיל.

המקור לאיסור הכנסה (תולדה) - סברא: הוצאה דומה להכנסה, כשם שאסור הוצאה כך גם אסור הכנסה, כי דומה לו וכל מה שדומה נחשב לתולדה.

הנ"מ בין אב לתולדה - על כל התולדות של אותו אב - חייב רק קרבן אחד, לכן צריך לדעת איזו תולדה שייכת לאיזה אב.

אומנם לדעת ר"א, אדם שעבר על אב ועל התולדה של אותו אב - חייב שני קורבנות כמו אדם שעבר על 2 אבות שונים. לדעת ר"א מה שהיה במשכן הוא חשוב הוא אב, או (הסבר שני): מה שכתוב במפורש בתורה - נחשב לאב.

המקור לאיסור זריקת 4 אמות ברה"ר - הסבר 1 - החייטים שארגו את היריעות במשכן השתמשו עם מחט. הם תפרו ברה"ר וזרקו מחט מחייט לחבירו. מכאן שאסור לזרוק 4 אמות ברה"ר. דחיה: מי שאורג לא משתמש עם מחט?

הסבר 2 - החייטים שתפרו את היריעות במשכן השתמשו עם מחט. הם תפרו ברה"ר וזרקו מחט מחייט לחבירו. מכאן שאסור לזרוק 4 אמות ברה"ר. דחיה: יתכן והם ישבו בתוך ארבע אמות (מעט רחוקים זה מזה כדי לא לפגוע עם המחט בחבר), ואין הוכחה שזרקו ארבע אמות.

הסבר 3 - החייטים זרקו בוכיאר (=קנה שבו מלופפים חוטי הערב), הם זרקו את הבוכיאר לתוך האריג. דחייה: החייט זורק את הבוכיאר לתוך חוטי השתי, אך היריעה מוגדרת כמקום פטור, כי אין ברוחב החוטים 4 אמות?

הסבר 4 - החייט זורק את הבוכיאר לחבר שלו (חייט אחר שזקוק לבוכיאר). דחייה: יתכן וישבו אחד ליד השני בתוך 4 אמות, אחד ישב קדימה ואחד ישב אחורה. שאלה נוספת: לכל חייט היה את כל כלי העבודה והם לא נזקקו לבקש אחד מהשני?

הסבר 5 מסקנה - מסורת הלכה למשה מסיני. וכן זהו המקור למעביר ארבע אמות ברה"ר.

המקושש זהו צלופחד. יש מחלוקת מה היה החטא שלו ("כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת") - 1- העביר עצים 4 אמות ברה"ר. 2-תולש עצים. 3- מעמר=אסף עצים למקום אחד. הנ"מ: איסי בן יהודה אמר שיש אב אחד מתוך ל"ט אבות שלא חייבים עליו מיתה, כל רב בטוח שבחטא של צלופחד - יש חיוב מיתה, ולא עליהם יש ספק האם זהו האב מלאכה שאין בו חיוב מיתה.

4 - אומנם לדעת ר' יהודה בן בתירא (לא קיבל ג"ש מרבותיו), החטא של צלופחד לא היה חמור (חילול שבת כנ"ל), אלא ניסיון לעלות לארץ ישראל לאחר חטא העגל שלא ע"פ ציווי השם. (מעפילים).