דף צח.

חיוב ע"י צירוף - זרק מרה"ר לר"ה דרך רה"י, כאשר ברה"ר הראשונה החפץ עבר 2 אמות, וברה"ר השנייה החפץ עבר עוד 2 אמות - חייב כי בס"ה החפץ עבר 4 אמות, ומצרפים לחייב. רש"י (ד"ה מצטרפות): ר' יוסי בדף פ. חולק: לדעתו כאשר שני החצאים נמצאים בשתי רשויות שונות - לא מצרפים את שני חצאי שיעור בכדי לחייב.

מבנה העגלות:

אורך העגלה 5 אמות. רוחב העגלה כולל הגלגלים - 5 אמות. רוחב העגלה עצמה - 2.5 אמה. רוחב הגלגלים בכל צד - 1.25, ס"ה 2 הגלגלים - 2.5.

המרחק בין עגלה לעגלה - 5 אמות. 2.5 מרווח לכל עגלה. (היו 2 עגלות אחת ליד השנייה, ועוד 2 עגלות מאחור).

קרשי המשכן:

במשכן היו 48 קרשים: 20 לצפון, 20 לדרום, 6 למערב, ועוד 2 בצדדים. 48 הקרשים הונחו על 4 עגלות, בכל עגלה היו 12 קרשים.

אורך הקרש - 10 אמות. רוחב הקרש - אמה וחצי. עובי הקרש - לפי ר' נחמיה: אמה אחת, ולפי ר' יהודה, הקרש למטה היה בעובי אמה אחת, אבל הקרש הלך ונעשה צר, כך שלמעלה הקרש היה בעובי אצבע. צריך לציין, כאשר הקורה שכבה על העובי, הקרש היה נראה כמו כבש בצורת אלכסון:

אבל כאשר מסתכלים על הקורה מהרוחב שלה (ולא מהעובי שלה) - הקורה הייתה נראית זהה למעלה ולמטה. (רק בעובי היה הבדל: למעלה דק ולמטה עבה, אבל באורך וברוחב - מבחוץ נראה אותו דבר).

העמסת הקרשים על העגלה:

כאמור הקרש באורך 10 אמות, העגלה ברוחב 5 אמות (כולל גלגלים), את אורך הקרשים הניחו על רוחב העגלות, כך ש-5 אמות האמצעיות של הקרש היו מעל העגלה והגלגלים, ועוד 5 אמה מהקרשים בלטו מחוץ לעגלה 2.5 מכל צד.

רב: רשות הרבים עם תקרה - לא נחשבת לרה"ר, לכן אם העביר שם חפץ 4 אמות - לא חייב.

שאלה: העגלות היו על רשות הרבים, מתחת לעגלות נחשב לרשות הרבים, למרות שהיו קרשים על העגלה, כך שהשטח מתחת לעגלה הוא רשות הרבים עם תקרה (הקרשים) ונחשב לרה"ר?

תשובה: לא כל רוחב העגלה מתחתיו נחשב לרה"ר, אלא רק המרווח שבין הקרשים - נחשב לרה"ר.

שאלה: נכון שהמרווח בין הקרשים לא מקורה, אבל מרווח זה קטן ונחשב סגור בגלל דין לבוד, כך שיש תקרה ברה"ר?

הסבר השאלה: כל קרש 1.5 - כפול 3 קרשים ס"ה 4.5, אורך העגלה 5 אמות, כך שנשאר חצי אמה (3 טפחים) מאורך העגלה בלי כלום. כל עגלה החזיקה 12 קרשים שחולקו ל-3 קבוצות, 4 קרשים בכל שורה. כעת את המרווח שנשאר בן חצי אמה חילקו בשווה בין שני הרווחים שיש שורות הקרשים. כל מרווח היה בין רבע אמה (טפח וחצי). מכיוון שהרווח בין הקרשים היה רק טפח וחצי - נחשב לסגור מדין לבוד, כך שתחתית העגלה הייתה מקורה עם קרשי המשכן, ובכ"ז נחשב לרה"ר. (ציור בעמ' הקודם).

תשובה: את הקרשים לא הניחו על הרוחב שלהם שהיה 1.5, אלא הניחו את הקרשים על העובי שלהם שהיה רק אמה 1.

שאלה: אם מניחים את הקרשים על רוחבם - ניתן להניח 4 קרשים, כי כל קרש אמה 1, נשאר מרווח של אמה אחת שמתחלק בין 3 הרווחים שיש בין 4 הקרשים, כל מרווח היה בין שליש אמה (2 טפחים), ועדיין יש דין לבוד, הכל סגור כמו תקרה ונחשב לרה"ר? (רש"י: למרות שאורך העגלה היה 5 אמות - לא הניחו 5 קרשים, כי זה דחוק להכניס בדיוק 5 קרשים ב-5 אמות, וגם לקרשים היו טבעות כך שלא ניתן לצופף, לכן היו רק 4 קרשים בעגלה).

כאמור לעיל, יש מחלוקת בין ר"נ לר"י, האם קרשי המשכן לכל אורכם היה בעובי אמה (ר"נ), או רק למטה אמה ולמעלה דק (ר"י). לדעת ר"נ יש את השאלה הנ"ל, הרי הקרשים כיסו את כל העגלה ובכ"ז נחשב לרה"ר, אך לדעת ר"י, הקרשים למעלה היו בעובי אצבע, כך שבחלק זה של העגלה היה מרווח גדול בין כמעט 6 טפחים, אין לבוד, אין תקרה לרה"ר, והכל מובן.

תשובה: "באטבעי"=אטב=הקרשים היו צמודים אחד לשני. העגלה באורך 5 אמות, שמו 2 קרשים צמודים בראש העגלה, ועוד 2 קרשים צמודים בתחתית העגלה, (ס"ה 4 קרשים). ובאמצע העגלה יש מרווח בין אמה 6 טפחים, (כל המרווח באמצע העגלה ולא מחולק בשווה), אין לבוד וזה רה"ר ללא תקרה. (לכל קרש היו 2 טבעות למעלה ולמטה, {מעבר לטבעת הבריח התחתון באמצע}, והצמידו 2 קרשים גב אל גב, כאשר הטבעות יצאו לצד החיצון).

פ' רבותיו של רש"י (דף צח. ד"ה אמר): אטבעי=טבעות. ז"א הסיבה מדוע הניחו את הקרשים כאמור לעיל, בכדי שהטבעות לא יפריעו. פ' רש"י (דף צח: ד"ה אמר): אטבעי=אטב=הצמדת הקרשים אחד לשני בכדי לייצב את הקרשים שלא יפלו. קושיית רש"י: הטבעות לא הפריעו, לא בגלל זה הצמידו את הקרשים, כי ניתן לשים קרש אחד קדימה ואחד אחורה, (ולא קרש אחד ליד השני), כך שהטבעות לא יפריעו וכך יסתדר. לכן לדעת רש"י, הצמידו את שני הקרשים לא בגלל הטבעות אלא בגלל היציבות.