גבאי צדקה שקיבל החזר מס

בית הדין

כט תמוז התשעז | 23.07.17

לאחר שהצטבר אצל גבאי האחראי על איסוף כספי צדקה סכום גדול, הוא העביר את התרומה לעמותת צדקה מסוימת.

העמותה שלחה לו קבלה, ועתה שואל ראובן האם מותר לו לתת את הקבלה למס הכנסה בכדי לקבל החזר מס לעצמו או שעליו להעביר את החזר המס לצדקה.

הרב ענניאל אהרן

שאלה

ראובן גבאי שאחראי על איסוף כספי צדקה, אנשי הקהילה נתנו לו סכומים קטנים, לאחר שהצטבר אצלו סכום גדול הוא העביר את התרומה לעמותת צדקה מסויימת.

תשובה

פתיחה

ראובן גבאי הצדקה הינו שליח של כל אנשי הקהילה לאיסוף הכסף לצורך העברתו לעמותת צדקה מסויימת, ועלינו לדון האם רשאי הוא לקחת על סכום זה החזר מס, ואם אכן הוא רשאי לקחת, או שכבר לקח מדעתו החזר מס, האם יש לו חלק בכך או שעליו להעביר את כל ההחזר לצדקה.

אופן ודרך החזר המס מתרומות

כדי לדון בשאלה שלפנינו, עלינו לברר תחילה טוב מהו האופן והדרך שבו ניתן החזר מס מתרומות.

בפקודת מס הכנסה מובא בסעיף 46 בלשון זאת:

אדם שתרם בשנת מס פלונית סכום העולה על 180 שקלים חדשים לקרן לאומית, או למוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9(2) שקבע לענין זה שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת, יזוכה מהמס שהוא חייב בו באותה שנה בשיעור של 35% מסכום התרומה – אם הוא יחיד, ובשיעור הקבוע בסעיף 126(א) מסכום התרומה – אם הוא חבר-בני-אדם, ובלבד שלא יינתן זיכוי בשנת מס פלונית בשל סכום כולל של תרומות העולה על 30% מההכנסה החייבת של הנישום באותה שנה, או על 9,000,000 שקלים חדשים, לפי הנמוך מביניהם (להלן – התקרה לזיכוי); סכום העולה על התקרה לזיכוי שנתרם באותה שנת מס, יזוכה מהמס בהתאם להוראות סעיף זה בשלוש שנות המס הבאות בזו אחר זו, ובלבד שלא יינתן זיכוי בכל אחת משלוש שנות המס כאמור, בשל סכום כולל של תרומות העולה על התקרה לזיכוי.

ובאתר "החזרי מס בישראל", במדור "החזרי מס בגין תרומות", מבואר מהו בדיוק החזר המס בתרומות:

זכויות המגיעות למי שתורם כסף למוסדות צדקה.

אחד מהחוקים שנועדו לעודד תרומות למוסדות ציבוריים הוא החוק המזכה את התורם ב החזרי מס בגין תרומות למוסד ציבורי, מי שתורם כסף למוסדות צדקה יכול להזדכות על 35% מסכום התרומה בהתאם לתנאים.

התנאים לקבלת החזרי מס בגין תרומות.

חוק זה נועד בעיקר כדי לעודד את הציבור לתרום סכומים גדולים למוסדות צדקה, וכדי שהתורם יקבל החזרי מס בגין תרומות אלו עליו לתרום מעל תקרה מסוימת הנקבעת בחוק ומשתנה לעיתים.

מבואר שאופן ודרך החזר מס מתרומות, הינו זיכוי הניתן מהמדינה למי שתורם למוסדות צדקה, והיינו שבחישוב החיוביים שיש לו מהמשכורת שלו או משאר עסקיו למס הכנסה באותה שנת מס, זכאי הוא להחזר של 35% מסך התרומה שנתן באותה שנה למוסדות צדקה, אם הסכום שנתן לצדקה עולה על 180ש"ח, ומטרת זיכוי זה לעודד את הציבור לתרום סכומים גדולים למוסדות צדקה.

החזר מס לשליח

בנידון השאלה שלנו, שהצדקה ניתנה ע"י שליח שאסף את הסכומים הקטנים מאנשי קהילתו, תחילה צ"ע האם רשאי השליח לבקש ממס הכנסה החזר מס.

הנה מצד אחד נראה לומר שאין לשליח כלל זכות לתבוע החזר מהמס, שהרי לא הוא היה התורם לצדקה, אלא אנשי קהילתו, והלא מטרת החזר המס לעודד את הציבור לתת לצדקה והוא לא נתן כלום, ואף אם גם הוא נתן חלק, מ"מ לא נתן את כל הסכום משלו.

אמנם מצד שני כיון שראובן הינו גבאי צדקה, הרי שבלעדיו לא היה מגיע הסכום הכולל לצדקה, שזהו תפקידו לאסוף את הכסף מאנשי קהילתו ולהעבירו לצדקה, ובפרט שכל אחד נותן סכום קטן ורק על ידי מעשיו של הגבאי מתאסף הכסף לסכום גדול וניתן למוסד של הזקוק לצדקה, והלא זהו מטרתו של החזר המס לעודד את הציבור לתת לצדקה דווקא סכומים גדולים, ומטעם זה אין החזר מס על תרומה שהיא פחות מסכום של 180 ש"ח כנ"ל, וא"כ יש מקום לומר שגם גבאי צדקה זכאים לעידוד ע"י שיקבלו החזר מס מהתרומות שאספו.

ועל כן למעשה נראה שכיון שהוא ספק האם רשאי בכלל לבקש החזר מס, ראוי לכתחילה לברר עם המס הכנסה האם עושה כדין, ואם לא ניתן לברר, ראוי לכתחילה לא לבקש החזר מס, והדבר נתון אל הלב.

ואמנם אם ליבו של השליח שלם בכך שמגיע לו מתנה זו של ההחזר מס, וברצונו לבקש החזר מס, או שכבר ביקש וקיבל החזר מס, עלינו לברר מה חלקו בהחזר המס שקיבל.

והנה ברור הוא שהחזר המס שקיבל הינו מתנה מחוץ לשליחות, וצ"ע האם יש לשליח חלק במתנה זו.

רווח שבא לשליח

שיטות הראשונים

בדין רווח שבא לשליח שנינו במשנה כתובות (צח.):

"אלמנה שהיתה כתובתה מאתים, ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה - נתקבלה כתובתה" וכו'.

ובגמ' שם (צח.-:) מבואר מדוע אם מכרה שוה מנה במאתים אין הרווח שלה, ולמדה מזה הגמרא לשאר רווחים שבאו לשליח:

"מאי שנא שוה מאתים במנה? דאמרי לה את אפסדת, שוה מנה במאתים נמי תימא אנא ארווחנא! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, כאן שנה רבי: הכל לבעל המעות; כדתניא: הוסיפו לו אחת יתירה - הכל לשליח, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר: חולקין; והתניא, רבי יוסי אומר: הכל לבעל המעות! אמר רמי בר חמא, לא קשיא: כאן בדבר שיש לו קצבה, כאן בדבר שאין לו קצבה. אמר רב פפא, הלכתא: דבר שיש לו קצבה - חולקין, דבר שאין לו קצבה - הכל לבעל המעות. מאי קמ"ל? שינויא דשנינן שינויא הוא".

בראשונים מצאנו ארבע שיטות מדוע בדבר שיש לו קצבה חולקין, וממילא נלמד מדוע בדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות?

רש"י, תורי"ד, ת' רמב"ן (מיוחסות סי' ס) - הרי זה מתנה וספק למי נתנה.

כולם ביארו כי דבר שיש לו קצבה, הוא דבר הנמכר בחנות במידה, וכל שהוסיפו לו אחת יתירה, חולקין, שכיון שהוא מתנה מעבר למחיר הקבוע בשוק, ספק לנו האם המתנה ניתנה לשליח או לבעל המעות[1].

ובדבר שאין לו קצבה ביארו שהוא דבר הנמכר באומד, פעמים מוותר למכור בזול, ולכן הכל לבעל המעות, שכיון שאינו דבר מעבר לקצבה ידועה, אין כאן מתנה אלא מכר.

רי"ף (נז:), רא"ש (סי' טו), עיטור (שלישות מג ע"ד) - באה לשליח הנאה ממעות בעה"ב.

כולם ביארו כי דבר שיש לו קצבה, הוא דבר שנמכר במנין או משקל או מידה ידועים, ומבואר ברי"ף הטעם שחולקים, ז"ל: "אם נתן לו המוכר אותו הדבר הידוע והוסיף לו אחת יתירה חולקין. ולמה חולקין השליח עם בעה"ב, הואיל ובאתה לו לשליח הנאה ע"י בעה"ב חולק עמו", עכ"ל.

נראה מלשון הרי"ף, שהתוספת היתה צריכה להיות כולה לשליח, כיון שהיא תוספת מעבר לשליחות (וכן משמע להדיא בתשובות הרשב"א (ח"א תרעא), וכ"כ הסמ"ע (סקי"ח))[2], אלא שמ"מ חולקין מאחר שסוף סוף באה לשליח ההנאה ע"י מעות בעה"ב.

לשיטתם נראה לבאר כי דבר שאין לו קצבה, היינו דברים שאינם תוספת יתירה אלא כלולים במחיר השוק, וא"כ הרי הם ודאי מגוף קיום השליחות, ולא תוספת מעבר לשליחות.

ברמב"ן (מיוחסות סי' ס) ובר"ן (על הרי"ף שם) כתבו כי נפ"מ בין שיטת רש"י וסיעתו לשיטת הרי"ף וסיעתו, במקום שנתן המוכר לשליח בפירוש, לרי"ף וסיעתו ג"כ חולקין, ואילו לרש"י וסיעתו המתנה לשליח.

רא"ה (נמוק"י ב"ק לו סע"א) - משום גרמא של השליח הוסיפו למשלח.

ביאר כי אפ' דבר שיש לו קצבה, לעולם התוספת היתה צריכה להיות של המשלח, כיון שידו של השליח כיד .המשלח, ומ"מ חולקין, "דמשום גרמא של השליח הוסיפו לו, שהרי אין דרך לתת כן לאחרים".

לשיטתו נראה לבאר כי דבר שאין לו קצבה, היינו דברים שלא באה בהם תוספת יתירה מחמת גרמא של השליח, שכן המחיר בשוק, וא"כ הרי הם ודאי מגוף קיום השליחות, ויד השליח כיד המשלח.

הג"א (כתובות פי"א סי' טו) - הרווח בא מחמת מזל של שניהם.

כתב כי מה שפרש"י שחולקין משום דמספקא לן לאיזה מהן נתן, אין נראה לאבא מורי רבינו יואל הלוי, שהרי אמתני' קאי דמיירי בטעותא, כמבואר בירושלמי. "אלא הטעם נראה לו, שדבר שיש לו קצבה - לא מחמת המקח בא הטעות אלא מחמת מזל של שניהם וחולקין, ודבר שאין לו קצבה - הזלזול מחמת המקח בא בשוויו, ומזלו דבעל המקח גרם".

פסק הלכה

בשו"ע (סי' קפג סע' ו) פסק ז"ל:

"היה השער קצוב וידוע, והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה, כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם, וחולק התוספת השליח עם בעל המעות. ואם היה דבר שאין לו קצבה (שנמכר באומד), הכל לבעל המעות".

וברמ"א הוסיף על השו"ע כטעמו של רש"י:

"מיהו אם אמר המוכר בפירוש שנותן לשליח, הכל של שליח (ר"ן פ' אלמנה ניזונית ותשובת רמב"ן סימן ס')".

בפוסקים נחלקו כיצד להכריע להלכה?

א. סמ"ע (סקי"ח) - הרמ"א נקט כטעם רש"י, ומ"מ לפעמים לפי ראות הדיין יש לסמוך על טעם הרי"ף והרא"ש.

ב. ש"ך (סקי"ב) - תימה על הרמ"א שפסק כרש"י, דלא כרי"ף והרא"ש והעיטור, שלדעתם חולקים, וכן נראה דעת הר"ן, וכטעמם איתא בירו' (ב"ק פ"ט ה"ה).

ג. ט"ז (סע' ו), נתיבות (חי' סקי"ג) - הט"ז כתב שיפה כתב הסמ"ע שלפי ראות הדיין יש לפסוק כרי"ף, והוסיף שנראה שכן עיקר מצד הדין, שהרי הרי"ף והרא"ש והעיטור בשיטה אחת, ואף בתוס' (כתובות צח: ד"ה אמר) כתבו שר"ת ור"י סוברים כטעם זה, וכ"כ במרדכי (כתובות סי' רנה) והגמ"י (שלוחין פ"א ה"ה), נמצא רש"י יחיד לגבייהו. ולא עוד, אלא שגם רש"י סובר בקצת כסברת הרי"ף (כמבואר לעיל הערה 1). ובנתיבות מבואר שהסכים עם הט"ז.

ד. קצות (סק"ז) - תחילה כתב כי אפ' לרי"ף החולק על טעמו של רש"י, נראה דהיינו דווקא בנתן לשליח בפירוש, ומשום שבאה לו הנאה ע"י בעה"ב, אבל אם נותן בפירוש לבעה"ב גם לדעת הרי"ף הכל לבעה"ב, דאטו מי שנותן מתנה לחבירו ע"י שליח יהיה לשליח חלק בו.

עוד כתב ליישב פסק הרמ"א מתמיהת הש"ך, די"ל שפסק כרש"י כיון שהרמב"ן בתשובה כתב שטעם רש"י יפה, והביא שם בתשובה שכן דעת רה"ג (ואנו הוספנו לעיל שכן פירש התורי"ד), עוד כתב שם בתשובה שאפ' לטעם הרי"ף, במקום שהשליח טוען שהוא ההנהו למוכר ולכן הוסיף לו, ודאי הכל לשליח.

מסקנה לנידון שלנו

ע"פ מה שביארנו לעיל באופן ודרך החזר מס מתרומות, נראה פשוט שהחזר המס הינו רווח שניתן לראובן השליח מעבר לשליחות, ועל כן דומה לדבר שיש לו קצבה.

והנה כבר כתבנו לעיל שהצד לומר שיכול ראובן לבקש החזר מס משום שמטרת ההחזר מס מתרומות לעודד את הציבור לתת סכומים גדולים לצדקה, וא"כ אף ראובן יש לו חלק בנתינה של סכום זה לצדקה, שהרי בלעדיו לא היה מגיע הסכום הכולל לטובת הצדקה, שזהו תפקידו לאסוף את הכסף מאנשי קהילתו ולהעבירו לצדקה, ובפרט שכל אחד נותן סכום קטן ורק על ידי מעשיו של הגבאי מתאסף הכסף לסכום גדול.

וכיון שכן נראה שכל הטעמים שנתבארו בראשונים לעיל מדוע בדבר שיש בו קצבה חולקים, נכונים גם כאן.

לפירוש הרי"ף וסיעתו הלא באה לראובן הנאה זו ממעות אנשי קהילתו, ואף לפרש"י וסיעתו שהטעם שחולקים משום שהדבר ספק, פירש הט"ז שביסוד סובר רש"י כרי"ף (כנ"ל הערה 1), וכן לפירוש הרא"ה וסיעתו מעשיו של ראובן גרמו לקבל את ההחזר מהמס, וכן לפירושו של ההג"א הרווח כאן לא בא מחמת המקח, אלא מחמת חיבור בין מעשה ראובן למעות אנשי קהילתו.

ומה שכתב הקצות הנ"ל, שאם נותן בפירוש לבעל המעות, כ"ע מודים שהכל לבעל המעות, דאטו מי שנותן מתנה לחבירו ע"י שליח יהיה לשליח חלק בו, אינו שייך לכאן, שאף שמטרת ההחזר מס הוא לעודד את הציבור לתת תרומות, אין לומר שהרי זה כאילו פירשו שההחזר דווקא למי שתרם, שהרי כבר ביארנו שהצד לומר שראובן יכול לבקש החזר מס, משום שאף לראובן יש חלק בתרומה, שבלעדיו לא היה מגיע הסכום הכולל לטובת הצדקה.

מסקנה למעשה

לכתחילה על ראובן לברר עם המס הכנסה האם רשאי הוא לבקש החזר מס, ואם לא ניתן לברר, מן הראוי לא לבקש החזר מהמס, שהרי לא הוא היה התורם לצדקה, אלא אנשי קהילתו.
אם ראובן כבר קיבל החזר מס או שליבו שלם בכך שמגיע לו לבקש החזר מס, מטעם שבלעדיו לא היה מגיע הסכום הכולל לצדקה, הרי ההחזר שקיבל חשוב כתוספת מעבר לשליחות, ולכן יכול ראובן לחלוק את הסכום שקיבל בינו לבין אנשי קהילתו ששלחוהו לתת את מעותיהם לצדקה.

[1] בט"ז (סע' ו) הקשה על טעמו של רש"י, מדוע חולקין נימא הממע"ה, כמו דאמרינן לקמן (סי' שיב סע' טו) לענין ב' לשונות דסתרי אהדדי ובשאר ספיקות. ומצאתי בתשב"ץ (ח"ב סי' ערב) שג"כ הקשה כן על רש"י. ובנתיבות (סק"ט) כתב כי נראה שזה כוונת התוס' (ד"ה אמר) בדחיית טעמו של רש"י, עיי"ש.

וליישב כתב הט"ז כי על כרחך צ"ל שרש"י סובר במקצת כטעם הרי"ף, שיש עכ"פ זכות ברורה למשלח שמעותיו גורמים, ויש עכ"פ זכות ברורה לשליח שהוא הולך אצל זה המוכר, ואיני יודע איזה זכות עיקר, ומספק אמרינן שיחלוקו ולא מהני כאן מוחזק. לפ"ז כתב כי לעולם גם לטעמו של רש"י אפ' שמפרש המוכר שהוא עושה בשביל השליח, היינו רק שהוא העיקר, אבל מ"מ מגיע קצת למשלח. (אמנם זה דלא כרמב"ן ור"ן לקמן, ודלא כרמ"א שפסק כמותם).

[2] וצ"ע האם כל הסיבה שיש לשליח חלק היינו רק אם עשה פעולה מיוחדת עבור רווח זה. נפ"מ לרווחים שהם מעבר לשליחות אך באו לשליח בלי שעשה פעולה מיוחדת, שכל הקונים בחנות מקבלים רווח זה.