בית הדין

כ כסלו התשעח | 08.12.17

4 שיטות בחיוב כותב 2 אותיות:

• שיטת ר' יהודה במשנה וכן ת"ק בברייתא - חייב על 2 אותיות שונות שהן מילה בפני עצמה. למשל: שמ - שמעון. נח - נחור. גד - גדיאל.
• ר' יהודה בשם רבו רבן גמליאל - חייב גם על 2 אותיות שוות. למשל: שש - ששך. תת - תתנו.
• ר' יוסי - חייב גם על סימנים אפ' אם לא כתב אותיות.
• ר"ש - חייב רק כאשר יסיים את המילה שתכנן לכתוב (גם אם לא סיים את הפסוק). תוס' (ד"ה תריץ): אם מתקן דבר - חייב רק כאשר יסיים לתקן את הכל. אם בא לבנות משהו חדש - חייב כבר כאשר עשה דבר שיכול להתקיים מעצמו, כך שיש לזה חשיבות.

אחת שהיא הנה - "זדון שבת ושגגת מלאכות" - אדם ידע שהיום שבת, רק לא ידע שהמלאכה הזו אסורה. הדין: חייב קרבן חטאת על כל מלאכה ומלאכה, כי כל מלאכה נחשבת להעלם אחד. (אומנם אם עשה את אותה מלאכה מספר פעמים - חייב חטאת אחת על אותה מלאכה).

הנה שהיא אחת - "שגגת שבת וזדון מלאכות" - אדם ידע שיש מצוות שבת, רק בכל שבת שכח שהיום זה יום שבת. (דוגמא: ת"ח שבקי בהלכות שבת, רק שכח שהיום שבת, כגון בנסיעה באוניה וכד'). הדין: חייב חטאת אחת על כל שבת ושבת. כי באמצע השבוע וודאי יבין שעברה שבת והוא חילל, כך שבכל שבוע יש העלם אחר, ומכיוון ששגג על כל השבת, לכן חייב חטאת אחת על כל השבת.

דף קד: - כתב שם ה' ללא כוונה לכתוב לשם קדושת ה' - לדעת ר"י, יחזור על האותיות עם כוונה לשמה, ולדעת רבנן, לא ניתן לכתוב כך את שם ה'.

כתב את האות האחרונה בספר תורה - לפי ר"א חייב, כי ר"א סבור שהוספת חוט אחד על בגד קיים - חייב, גם הוספת מילה על ס"ת קיים - חייב, וגם לרבנן חייב, כי תיקן את כל הס"ת, שכעת ניתן לקרוא בו.