בית הדין

כד אדר התשעח | 11.03.18

הרב ישועה רטבי

מכשיר לתיקוף רב-קו התקלקל, הנהג אפשר לנוסעי האוטובוס לנסוע בחינם, האם עליהם לשלם פעמיים בנסיעה הבאה, או שהם יכולים להסתמך על הנהג שפטר אותם מתשלום.

תשובה:

אם המכשיר לתיקוף רב-קו התקלקל (המכשיר לא קורא את כל הכרטיסים, ולא רק את הכרטיס הספציפי של הנוסע), והנהג לא הצליח לתקן, או להביא מכשיר חלופי עד סוף הנסיעה - הנוסע פטור מלשלם פעמיים בנסיעה הבאה.

נימוקים:

אדם שעולה לאוטובוס הוא עולה על דעת התנאים שקבעו הבעלים, כך שיש לבדוק את הנחיות משרד התחבורה במקרים בהם מכשיר התיקוף התקלקל.

בדקתי את הנהלים של משרד התחבורה, ובהנחיות של משרד התחבורה, בקובץ נוהל אוטובוסים תקולים, בסעיף 5.1.2.9 מובא:

"אם התקלה הינה במכשיר הכרטוס בלבד, יחולו ההנחיות הבאות:

1. במקרה שהתקלה במכשיר הכרטוס נתגלתה לפני תחילת הנסיעה, יועמד לרשות הנוסעים אוטובוס חלופי עם מכשיר כרטוס תקין.
2. במקרה שהתקלה נתגלתה במהלך הנסיעה ימשיך הנהג את הנסיעה במסלול הקו עד סופה ויאסוף נוסעים ללא תשלום. בתחנת הקצה ישבית הנהג את האוטובוס. בעת גילוי התקלה הנהג ידווח על כך לסדרן".

כלומר, אם המכשיר שמתקף את כרטיס הרב-קו התקלקל, הרי שיש להגדיר את האוטובוס כאוטובוס מקולקל. במקרה זה נהג האוטובוס לא יוכל לדרוש מהנוסעים שישלמו לו במזומן, אלא על נהג האוטובוס להסיע את הנוסעים בחינם. נהג האוטובוס ימשיך בנסיעתו עד סוף המסלול, ושם ישבית את האוטובוס עד לתיקון המכשיר.

צריך להדגיש, מדובר במכשיר רב-קו שהתקלקל, אך אם המכשיר תקין, ורק הכרטיס הספציפי של הנוסע לא עובד - על הנוסע לשלם לנהג האוטובוס במזומן, לא ניתן לנסוע ללא תשלום.

המקור לכך שיש ללכת אחר מנהג מדינה בכל הקשור למשא ומתן, הוא מדברי הרמב"ם (הלכות מכירה פרק כו הלכה ז): "אף במוכר ולוקח אין כל אלו הדברים וכיוצא בהן מענינים אמורים אלא במקום שאין שם מנהג, ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו, אבל במקום שנהגו שהמוכר כך מכר כך - הרי זה מכור וסומכין על המנהג". וכ"פ השולחן ערוך בסימן רטו סעיף ח.

הרמב"ם (בהלכה ח) הוסיף: "וזה עיקר גדול בכל דברי משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום ואחר המנהג, אבל מקום שאין ידוע בו מנהג ולא שמות מיוחדין אלא יש קורין כך ויש שקורין כך - עושים כמו שפירשו חכמים בפרקים אלו".

הרמב"ם (הלכות מכירה פרק כז הלכה יא) חזר והדגיש: "אל ילוז מעיניך העיקר הגדול בדברים אלו שהוא מנהג המדינה והשמות הידועים ביחוד לכל דבר ודבר, ובמקום שאין מנהג ולא שם שהכל אומרים לו ביחוד ולא שיתוף הולכין אחר אלו הכללות שביארו חכמים כמו שביארנו". וכ"פ השולחן ערוך בסימן רכ סעיף טו. (וכן עוד כתב הרמב"ם בהלכות מכירה פרק יז הלכה ו, ונפסק ע"י השולחן ערוך בסימן רל סעיף י, וכן בפרק יח הלכה יב, ונפסק ע"י המחבר בסימן רכט סעיף ב, ובפרק כח הלכה טו).

דין זה נהנה וזה לא חסר לכתחילה

ההנחה המוצבת בשאלה שיש לפטור בגלל דין זה נהנה וזה לא חסר - איננה נכונה. כלומר אילו ע"פ התקנות היה צריך לשלם פעמיים כאשר המכשיר תקול - הייתה קיימת חובה לשלם פעמיים.

למרות שבסימן שסג סעיף ו מבואר, שזה נהנה וזה לא חסר פטור, אבל יכולים הבעלים מלכתחילה לאסור על אחרים להיכנס וליהנות מרכושם ללא רשות.

אומנם נחלקו הראשונים, האם ניתן לכתחילה לכפות על שימוש ברשות חבירו כאשר אין חיסרון (זה נהנה וזה לא חסר).

• א. שיטת התוס' (דף כ: ד"ה הא) - כל דין זה נהנה וזה לא חסר שפטור מלשלם, הוא רק בדיעבד, שאם נהנה ולא החסיר - פטור מלשלם, שכן כופים על מידת סדום, אבל לכתחילה יכול בעל הנכס למנוע מן הנהנה מלהיכנס וליהנות. וכן כתבו התוספות במסכת בבא בתרא (דף יב עמוד ב ד"ה כגון).

וכן כתב הנימוקי יוסף (דף ט. דיבור ראשון) בשם הרא"ה: "אבל להשתמש בשלו - כלל לא אמרו (כופים על מידת סדום), שאם אי אתה אומר כן - אין לך אדם שלא יכוף את חברו על כרחו".

הגהות אשרי (מסכת בבא קמא פרק ב סימן ו) כתב: "וגם מתחלה יכול לעכב על ידו שלא יכנס בביתו אף על פי שאינו חסר כלום, ואין בזה משום מדת סדום, אלא במה שכבר דר - אין צריך להעלות לו שכר אף על פי שדר שם בע"כ".

הנתיבות בסימן רנ ס"ק טז כתב: לכתחילה יכול בעל הדירה לעכב אותו שלא יכנס, אך כל עוד שלא מחה - יכול הנהנה להיכנס גם לכתחילה ולגור בתנאי שלא מחסיר מבעל הדירה. (ז"א לשניהם יש זכות לכתחילה, בעל הדירה לכתחילה יכול למנוע כניסה, וכל עוד שלא מחה בפועל, יש זכות לכתחילה לגור ברשותו).

• ב. שיטת ראבי"ה (מובא במרדכי מסכת ב"ק סימן טז) - במקרה בו זה נהנה וזה לא חסר, ניתן גם לכתחילה לכפות שישתמש ברשות שלו, כי כופים על מידת סדום גם ברשות חבירו כל עוד ולא נגרם הפסד.
• ג. שיטת יש מפרשים (מובא במרדכי שם) - אם בעל הדירה יכל להרוויח משכירות המקום, ובגלל השימוש של חבירו הוא יכול להפסיד רווח זה - יכול בעל הדירה למנוע ממנו להיכנס, אבל אם בכל מקרה אין לו רווח עתידי מהמקום - כופים על מידת סדום כל עוד שאין שום חיסרון. וכ"פ הרמ"א בסעיף ו. הפתחי תשובה בס"ק ג העיר: "משמע שדבר שאינו יכול להרויח בו - יכול זה לכופו אף לכתחילה".

הפתחי תשובה כתב בשם שו"ת בית אפרים (חו"מ סימן מט): צ"ע על פסק הרמ"א שפסק כמו היש מפרשים במרדכי, שהרי יש הרבה פוסקים שחלקו על השיטה הזו, התוס' (שם), הרא"ה (שם), הריצב"א (תוס' מס' ב"ק דף יב: ד"ה כגון), ורבנו ישעיה (שיטה מקובצת מס' ב"ק דף כ. ד"ה לא צריכא).

מכאן שאם הנחיות משרד התחבורה היו שיש לשלם גם כאשר המכשיר תקול - הרי שיש חובה לשלם, וודאי לשיטת התוס' שניתן לאסור לכתחילה ליהנות ללא תשלום, אלא גם לשיטת היש מפרשים שפסק הרמ"א יש לאסור, כי כאן מדובר בשכירות מקום, חברת אגד מפיקה רווחים מהנסיעות באוטובוס, כך שכלל לא נכון להגדיר את הנסיעה כזה נהנה וזה לא חסר.

לסיכום, הנוסע באוטובוס שאין בו מכשיר לתיקוף כרטיסי רב-קו תקין - כל עוד והנסיעה ממשיכה יכול הנהג להזמין רכב שיש בו מכשיר חלופי ולחייב את הנוסעים לשלם על הנסיעה, אך ברגע שהנסיעה הסתיימה והנהג לא מצא מכשיר חלופי - אין צורך לשלם פעמיים בנסיעה הבאה.