בית הדין

יח אייר התשעח | 03.05.18

בתחילת השנה קבוצת הורים מארגנת קבוצה שתלמד עם מלמד, אך בגלל סיבות שונות התלמידים לא מגיעים לשיעורים, והמלמד נשאר כמעט ללא תלמידים ולא מצליח לגבש סביבו קבוצת תלמידים, האם ניתן לפטרו?

הרב זכריה רבינוביץ

תשובה:

א. יש לבחון היטב האם הסיבה שהמלמד אינו מצליח לגבש סביבו תלמידים נובעת מאי תפקוד תקין של המלמד או שמא בגלל אי רצינות התלמידים או בגלל בעיה נקודתית אחרת שניתנת להיפתר עם רצון טוב וחשיבה מעמיקה.

ב. יחד עם זאת, העיקרון הוא שטובת התלמידים היא המכריעה ואם אכן זו הברירה היחידה כי אז מותר להעבירו מתפקידו[1].

ג. אמנם, יש להיזהר בכבודו של המלמד וראוי לנסות לנהל את העניין בדיסקרטיות, כדי למנוע ממנו בושה ועגמת נפש[2].

ד. אם המלמד נהג שלא כהוגן מותר לסלקו לאלתר[3].

[1] עיין בספר שיח נחום סי' סד לגרנ"א רבינוביץ שליט"א שמשם הובאו עיקרי הדברים.

מובא בגמ' בבא בתרא כא, א:

ואמר רבא: האי מקרי ינוקי דגריס, ואיכא אחרינא דגריס טפי מיניה - לא מסלקינן ליה, דלמא אתי לאיתרשולי. רב דימי מנהרדעא אמר: כ"ש דגריס טפי, קנאת סופרים תרבה חכמה.

ההלכה נפסקה כדעת רב דימי. וכך כתב בשו"ע יו"ד רמה, יח: אם יש כאן מלמד שמלמד לתינוקות, ובא אחר טוב ממנו, מסלקין הראשון מפני השני.

אמנם הנידון בגמ' הוא על יכולת הלימוד של הרב ולא על גיבוש התלמידים, אך הואיל ובנוהג שבימינו שאם התלמידים לא מתחברים לרבם קשה להם לקבל תורה מפיו, כי אז נושא גיבוש התלמידים סביב הרב הוא משמעותי.         

[2] עיין רמב"ם תלמוד תורה ו, א: כל תלמיד חכם מצוה להדרו ואף על פי שאינו רבו שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן זקן זה א שקנה חכמה, ומאימתי חייבין לעמוד מפניו משיקרב ממנו בארבע אמות עד שיעבור מכנגד פניו.

[3] אם מדובר שהמלמד קילקל ונהג שלא כהוגן כי אז ניתן לסלק אותו מדינא דגמרא ללא התראה מוקדמת. כמבואר בגמ' (שם ע"ב): ואמר רבא: מקרי ינוקא, שתלא, טבחא, ואומנא, וסופר מתא - כולן כמותרין ועומדין נינהו.

וכך פסק בשו"ע חו"מ הלכות אומנים סי' שו, ח:

הנוטע אילנות לבני המדינה, שהפסיד, (כ] {יט} ויש אומרים דהוא הדין ליחיד) (טור), {כ} וכן טבח של בני העיר שנבל הבהמות, כא] והמקיז דם שחבל, והסופר שטעה בשטרות, ומלמד תינוקות כב] שפשע בתנוקות ולא למד (אפילו {כא} רק יום או יומים) (מרדכי שם), או למד בטעות, {כב} וכל כיוצא כאלו, והאומנים שאי אפשר שיחזרו ההפסד שהפסידו, מסלקין אותם בלא התראה, שהם כמותרים ועומדים, עד שישתדלו במלאכתם, הואיל והעמידו אותם הצבור עליהם. הגה: כג] וי"א דאף על פי שאין צריכין התראה, מכל מקום בעינן חזקה, דעד שיהיו מוחזקין או שיתרו בהן לא מסלקינן להו

למעשה, החוק לא מאפשר לפטר עובד בלא שימוע, ואכמ"ל.