בית הדין

יח אייר התשעח | 03.05.18

הרב ישועה רטבי

שאלה:

דייר שגר בבניין משותף מעוניין לבנות תוספת לדירתו, אך שכנו שגר ממולו מתנגד להרחבה בגלל היזק ראייה שייגרם כתוצאה מההרחבה. הדייר שמעוניין לבנות טוען שבמציאות היום אין הקפדה על היזק ראייה, כי הדירות בנויות אחת מול השנייה, וע"פ החוק יש ההקפדה רק על מרחק בין המבנים ולא על היזק ראייה.

תשובה:

• א. יכול אדם להתנגד לתוספת בנייה שתגרום לפגיעה בצנעת הפרט. לכן אסור לאדם שמרחיב את דירתו לפתוח חלון כנגד חלון שכנו, או לפתוח פתח כנגד פתח שכנו.
• ב. לדעת חלק מהפוסקים, קיים איסור מהתורה לפתוח חלון כנגד חלון חברו, וכן לפתוח פתח כנגד פתח חברו. לכן לא תועיל הסכמה של השכן לפתיחת החלון, וגם אם השכן הסכים ובוצע קניין על ההסכמה - המחילה לא מועילה והאיסור קיים.
• ג. טענת מרחיב הדירה שקיים מנהג מדינה לא להקפיד על היזק ראייה - לא מתקבלת. זאת ע"פ דברי הרשב"א (חלק ב סימן רסח) שכתב: "ומ"מ אם נהגו שלא להקפיד כלל על היזק ראיה שעל הבתים וחצרות - מנהג בטעות הוא ואינו מנהג... אבל אינו רשאי לפרוק גדרן של ישראל, ושלא לנהוג בצניעות, ובגורם להסתלק שכינה מלישראל".
• ד. דירה שבנויה בעיר לפי תקנון התכנון והבנייה, ונשמרים בה המרחקים הקבועים בתב"ע, למרות שיש חלון מול חלון - לא ניתן למחות. הפוסקים הביאו מספר טעמים מדוע לא אוסרים בבנייה בעיר כמבואר לקמן. הסברים אלו מתייחסים להיתר בנייה עירונית צפופה ולא לבנייה בישובים, בהם ניתן לעמוד על איסור התורה ולאסור בניית חלון כנגד חלון.
• ה. היתר זה בבנייה צפופה בעיר - שייך רק בבנייה ראשונית של הקבלן שבנה את הבית, אבל אדם שבא לבנות תוספת דירה - יכול שכנו למחות כנגד פתיחת חלון מול חלונו בכדי שלא יהיה היזק ראייה.

הנושאים לדיון:

• א. איסור פתיחת חלון או פתח כנגד שכנו.
• ב. ההבדל בין פתיחת פתח לפתיחת חלון.
• ג. השיעור שצריך להרחיק.
• ד. שיעור הרחקה בבנייה צפופה בערים.
• ה. שכן שלא מחה על פגיעה בהיזק ראייה.

א- איסור פתיחת חלון או פתח כנגד שכנו

במשנה במסכת בבא בתרא דף ס עמוד א מובא: "לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון". (גם לשותף שיש לו חזקה בחצר השותפים, אל לו לפתוח פתח כנגד פתח שכנו, משום צניעות, וכן לא יפתח חלון כנגד חלון שכנו^[1]).

בגמ' מובא: "מנהני מילי, (מה המקור לכך שאין לפתוח דלת או חלון מול דלת או חלון של שכנו)? א"ר יוחנן, דאמר קרא: 'וישא בלעם את עיניו, וירא את ישראל שוכן לשבטיו', מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר (בלעם): ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה". רשב"ם - "מדכתיב התם מה טובו אהליך קדייק").

מכאן אנו למדים שאסור לפתוח חלון כנגד חלון חברו, או לפתוח פתח כנגד חברו. הרשב"ם (ד"ה חלון) ביאר: "וטעם: משום צניעות", (צנעת הפרט). במידה ואדם פתח חלון לחצר חברו - החבר יכול לדרוש מבעל החלון שיסגור את חלונו.

הרמ"ה (מסכת בבא בתרא דף ס עמוד א בס"ק רפ) כתב: מעבר לזכות הממונית שיש בהיזק ראייה - קיים גם איסור לגרום להיזק ראייה, "משום צניעותא דנשי", לכן אסור לפתוח חלון כנגד חלון חברו גם אם החבר מאפשר לו את פתיחת החלון. וכ"פ השולחן ערוך בסימן קנד סעיף ג: גם כאשר השכן נתן רשות לפתוח חלון או לפתוח פתח, בכ"ז יש לפתוח את החלון בכוון אחר ולא לפתוח פתח כנגד פתח או חלון כנגד חלון.

לסיכום, ישנו איסור לפתוח חלון או פתח כנגד חלון או פתח חברו, כאשר פתיחת החלון או הפתח גורמים להיזק ראייה שלא היה לפני ההרחבה.

ב- ההבדל בין פתיחת פתח לפתיחת חלון

הרמ"ה (מסכת בבא בתרא דף ס עמוד א בס"ק רפ) חילק בין אדם שפתח פתח כנגד פתח חבירו לבין אדם שפתח חלון כנגד חלון חברו. האיסור לפתוח פתח מול פתח הוא חמור, לכן גם בדיעבד - עליו לסגור ולא מועילה חזקה, אבל בחלון נגד חלון יש פחות קפידא ולכן בדיעבד מועילה חזקה. אבל מדברי הרשב"ם (מסכת בבא בתרא דף ס. ד"ה לא) משמע, שגם בחלון כנגד חלון - לא מועילה חזקה, ואם פתח - עליו לסגור. הרמ"א בסעיף ג הביא את דעת הרשב"ם בסתם, ואת דעת הרמ"ה בשם י"א. (לקמן יבואר בהרחבה המחלוקת בדין חזקת נזיקין).

הסמ"ע בס"ק י והנתיבות (חידושים בס"ק יב) ביארו: לדעת הרשב"ם, יש איסור דאורייתא בפתיחת חלון, ("מדכתיב בפרשת בלק [במדבר כ"ד ב'] וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ודרשו רז"ל [ב"ב ס' ע"א] שלא היו פתחיהן מכוונים), לכן גם אם השכן מחל לו על פתיחת החלון בשטר או קניין או בעדים - האיסור קיים והמחילה לא מועילה, אבל לדעת הרמ"ה, האיסור תלוי בהקפדה, ובפתיחת חלון יש פחות קפידה, לכן בדיעבד מועילה חזקה בפתיחת חלון כנגד חלון.

החזון איש (בבא בתרא סימן יב ס"ק ד ד"ה והנה) פסק כדעת הרשב"ם: "ואפשר דאין כן דעת שאר פוסקים (הפוסקים לא פסקו כדעת הרמ"ה), דלא חילקו בין פתח נגד פתח לחלון נגד חלון, והדין נותן, דכיון דאיסורא הוא - אין לו חזקה".

לסיכום, לדעת הרשב"ם, הרמ"א והחזון איש, קיים איסור מהתורה לפתוח חלון כנגד חלון חברו, וכן לפתוח פתח כנגד פתח חברו. לפיכך לא תועיל הסכמה של השכן לפתיחת החלון, וגם אם השכן הסכים ובוצע קניין על ההסכמה - המחילה לא מועילה והאיסור קיים.

ג- השיעור שצריך להרחיק

הרשב"ם (ד"ה חלון כנגד חלון) כתב: מספיק להרחיק משהו בין חלון לחלון. הרמב"ן (דף נט. סוד"ה הא) הסביר: הפותח לחצר השותפים, (יש לו כבר חלק בחצר), מספיק שירחיק משהו, שכן אינו רואה את שכנו תדיר. אבל בתוספתא מובא, צריך להרחיק ארבע אמות.

הרשב"א (חלק ג סימן קסה) כתב: "צריך להרחיק ממנו ד' אמות כדי שלא יאפיל, ואם הרחיק ד' אמות - אין יכול לעכב עליו, והוא שלא יזיקנו בהיזק ראיה. זו היא שורת הדין, זולתי אם יש שם חקי המלך כמו שיש במקצת המקומות, שבכל כיוצא בזה - הולכין אחר חקי המלכות".

הרשב"א (חלק ב סימן רסח) סייג, שאם נהגו לא להקפיד על היזק ראייה - המנהג אינו תקף: "ומ"מ אם נהגו שלא להקפיד כלל על היזק ראיה שעל הבתים וחצרות - מנהג בטעות הוא ואינו מנהג. שאין מחול' ההקפדה אלא בממונות שאדם רשאי ליתן את שלו או ליזוק בנכסיו. אבל אינו רשאי לפרוק גדרן של ישראל, ושלא לנהוג בצניעות, ובגורם להסתלק שכינה מלישראל הוא. דתנן לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין. וגרסינן עלה בגמרא מנא הני מילי, אמר רבי יוחנן דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. מה ראה? ראה שאין פתחיהן מכוונין זה לזה. אמר ראויין אלו שתשרה שכינה ביניהן". וכך נראה מדברי הרמ"א בסימן קנז סעיף א.

הרשב"א (חלק ד סימן שכה) עוד כתב: "והיזק ראיה - אין לו שיעור, בין שיהא ההיזק ממקום קרוב בין שהוא ממקום רחוק... וכל שמזיק את חבירו בהיזק ראיה - המזיק צריך להרחיק את עצמו, שהיזק ראייתו כאילו מזיקו בזריקת חציו. וממה ששמעון (שמזיק בהיזק ראייה) טוען, כי הן באין מחמת כותי, (הוא רכש את הדירה מגוי), והבא מחמת כותי דינו ככותי, (הקונה מגוי דינו כגוי, והגויים לא מקפידים על היזק ראייה) - אין טענתו יפה, שלא נאמרו הדברים בכיוצא בזה. כי אף על פי שאין הכותים מקפידים על היזק ראיה - אינו מפני שבתיהם משועבדים זה לזה שיוכל זה לפתוח על זה, אלא מפני שאינן מקפידין בכך. ואם הכותי אינו מקפיד - ישראל מקפיד, ומדה יפה היא להם להיות צנועין. ועל זה שבחן הכתוב מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. ואמרו חכמים ז"ל שראה שאין פתחים מכוונים זה כנגד זה".

לסיכום, טענת מרחיב הדירה שקיים מנהג מדינה לא להקפיד על היזק ראייה - לא מתקבלת. כי מנהג מוטעה איננו תקף.

ד- שיעור הרחקה בבנייה צפופה בערים

במציאות היום בבנייה צפופה בעיר, פותחים פתח מול פתח וחלון כנגד חלון, כל עוד ונשמר המרחק הקבוע בחוק ובתב"ע. יש לכך מספר הסברים.

• הסבר מהריט"ץ: יש ללכת אחר המנהג

מהריט"ץ (סימן רנג) כתב: "נדרשתי לאשר שאלוני לבי ורעיוני, זה כמ' נסתפקתי אם יש שיעור להיזק ראיה, כי כפי מה שנראה מנהג פשוט אין מקפידין אלא דוקא כשפותחין חלון על חצר חבירו הסמוך לו, אבל אם יש חצר רחוק הרבה, וזה קרע לו חלוני בביתו - אין מוחה, דאם לא כן אין לדבר סוף, דשלטא עינא אפילו כמה מילין, וזה אין הדעת סובלו, שמי שהוא דר בסוף העיר - יערער על מי שפותח חלונות בראש הומיות העיר הרחק כמה מילין".

"...ולענין הדין בריחוק היזק ראיה - כבר כתבתי דברי המרדכי ז"ל, והכל לפי ראות עיני הדיין ורוחב בינתו, ואם יש מנהג בעיר קבוע - הולכים אחריו... וכבר ביארנו שאם יש מנהג בעיר - הולכין אחריו, ובארצנו צפת אמת מעולם לא שמענו ולא בא לידינו קביעת הזק ראיה ברחוק מקום הרבה".

לפי הסבר זה, המנהג נקבע ע"פ דרישת החוק ותוכנית התב"ע, ומעבר לכך אין צורך להחמיר.

• הסבר התוס' יו"ט: קיימת מחילה בנוהג שכולם רוצים וחפצים בו

התוספות יום טוב (מסכת בבא בתרא פרק ג משנה ז) כתב: "אבל למעשה פוק חזי מאי עמא דבר, (בפתיחת פתח או פתיחת חלון), וסמכי בזה ובכיוצא בזה על דברי הרשב"א (שכתב ב"י ח"מ בסימן תי"ז) לענין חלל שתחת רשות הרבים דמתני' דלקמן, שכל שהורגלו הכל בכך ואין נמנעים, והכל צריכים לכך - כאילו הכל מוחלין בכך ורוצים בכך. ועושים בזה את שאינו זוכה כזוכה ואת שאינו רשאי כרשאי".

לפי הסבר זה, במציאות של בנייה צפופה בעיר, קיימת אומדנה "שהכל צריכים לכך ורוצים בכך", (כלשון התוספות יום טוב), ולכן ההרחקה תהיה ע"פ הנחיות אלו למרות שיש פתחים וחלונות אחד כנגד השני.

• הסבר שבט הלוי: מסתמכים על האיסור וחוסר דרך ארץ בהסתכלות בבית חברו

שבט הלוי (חלק י סימן רעב) הסביר מדוע היום פותחים פתח מול פתח: "ומה שנראה יותר, דלפי מציאות של היום - מוחלים זל"ז, כיון שממילא אסור להסתכל וכמבואר סי' קנ"ד, ואין דרך לתבוע סתום חלונך, או תעמיד כותל, ובמקרים של שכירות גם אין להם רשות לרוב לבנות כותל, וגם הרבה דרים כהיום בקומות גבוהים מאד, ואי אפשר במציאות לבנות כותל יחידי גבוה כ"כ, ומסתפקים באיסור הסתכלות, וגם שאין נימוס להסתכל, וגם עושים הגנה שלא להסתכל, באופן שתביעה של העמדת כותל או תביעה של סתימת חלון לאחר הבנייה לא שכיח כלל וכלל, אם לא בשעת בנייה שכרגיל מבקשים שלא לכוון את החלונות זה מול זה, ואולי עוד נחכם בזה".

• הסבר הגר"מ שטרנבוך: ישנה אפשרות להיזהר מהיזק ראייה ע"י הגפת תריסים

הגר"מ שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות (כרך ג סימן תנג) הסביר: "והנה ברוב בנינים היום גם בארץ ישראל לא מקפידים על היזק ראייה, ועושים חלון מול חלון, רק דורשים שיהיה מרחק בין הבנינים כשמונה מטרים, וכפי הנראה כיון שמקובל היום להתקין וילונות בחלון (או תריסים), הואיל ועיקר ההיזק ראיה הוא שמונעו מלעשות תשמישים צנועים, אשר ע"כ הכא דיכול לסגור אז את התריסים, להכי חשיב דההיזק אינו מצוי כ"כ, ומי שמסתכל במכוון באמת אסור, דבכל גווני אין דעת אדם נוחה שיביטו על מעשיו בביתו. אבל בריחוק הבנינים כהנ"ל לדבריהם מספיק".

"...מיהו כל זה כשכבר בנה... אבל לכתחילה כששכן בונה בנין - יכול לדרוש ממנו שהחלונות לא יהיו מול חלונותיו, שאנן בדידן "מה טובו אהליך יעקב" שאין פתחיהן מכוונים, וע"ז וכיוצא בו נאמר ועשית הישר והטוב, וכיון שמצוי היזק ראייה, אף שהיום אינו כקוטרא ובית הכסא מ"מ יכול למונעו לכתחילה שיבנה כדין ומנהג ישראל, ורק אם כבר בנה או אי אפשר בענין אחר שרינן ליה בוילונות שאין ההיזק מצוי כ"כ והכל כמנהג המדינה, אבל לכתחילה יכול למנוע אם לא יהא בו הפסד, או שהוא ישלם לו הוצאות הבניה בצורה שהחלונות לא מכוונים וכמ"ש, וראוי לבית דין לפסוק כן. ובמוסד ציבורי שהיזק ראייתם גדול, ואין זו הנהגה שתהא אפשרות ראיה על השכנים משם, נהגו לבנות כעין תריסים כנגד החלונות למנוע היזק ראייתם, והכל כפי שיראו הב"ד לנכון".

• הסבר הפתחי חושן: יש קצת הפרש בגובה

הפתחי חושן (נזיקין פרק יד הערה ד) כתב: "ועכ"פ לא ידעתי למה נהגו בזמננו להקל בשכונות ושכונים לפתוח גם פתח כנגד פתח? ונראה שלא אמרו פתח כנגד פתח אלא כשמכוונים ממש, אבל כשיש הפרש קצת בריחוק או בגובה - שוב אין דינו אלא כחלון, ועוד נראה שפתח מרפסת אין דינו כפתח לענין זה, ומה שנהגו לעשות פתח כנגד פתח בחדר מדרגות, לכאורה תמוה, ואפשר שבזמננו בדרך כלל יש פרוזדור לפני הפתח, ושם אין תשמישים צנועים, ושוב אין דינו כפתח כנגד פתח".

לסיכום, דירה שבנויה בעיר לפי תקנון התכנון והבנייה, ונשמרים בה המרחקים הקבועים בתב"ע, למרות שיש חלון מול חלון - לא ניתן למחות, (בגלל שיש ללכת אחר המנהג, וכן יש מחילה בבנייה לפי התב"ע, וכן בגלל שיש תריסים), אבל אדם שבא לבנות תוספת דירה - יכול שכנו למחות כנגד פתיחת חלון מול חלונו בכדי שלא יהיה היזק ראייה. כמו כן נראה שכל ההסברים הנ"ל, מתייחסים לבנייה עירונית צפופה ולא לבנייה בישובים, בהם ניתן לעמוד על איסור התורה ולאסור בניית חלון כנגד חלון.

ה- שכן שלא מחה על פגיעה בהיזק ראייה

במסכת בבא בתרא דף נט עמוד ב מובא: "ת"ר: מעשה באדם אחד שפתח חלוניו לחצר השותפין, (והיה טוען שפתח ברשות השותפים), ובא לפני ר' ישמעאל בר רבי יוסי, אמר לו: החזקת, בני, החזקת, (לדעתו לא צריך להחזיק שלוש שנים, אלא אם השותפים לא מיחו למרות שהחזיק בפניהם - קנה לאלתר); ובא לפני רבי חייא, אמר: יגעת ופתחת - יגע וסתום". (לדעתו צריך להחזיק במשך שלוש שנים, ופותח החלון לא החזיק במשך שלוש שנים. יסוד המחלוקת הוא, האם יש חזקה בהיזק ראייה, לדעת רבי ישמעאל, יש חזקה בהיזק ראייה, ולדעת רבי חייא, אין חזקה בהיזק ראייה. לקמן סעיפים ו-ח, מובאת מחלוקת הפוסקים בנושא).

"אמר רב נחמן: ולסתום - לאלתר הוי חזקה, שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק". (הפותח חלון בחצר שותפים והחזיק שלוש שנים, ולאחר מכן אחד מהשותפים בנה כותל כנגד החלון, ובעל החלון לא מחה בבונה הכותל - בעל החלון הפסיד את חזקתו, שכן בד"כ בעל חלון אינו שותק כאשר סותמים לו אור, ואם שתק, הרי שבשתיקתו הודה שפתיחת החלון לא הייתה כדין, ואין חזקתו חזקה).

לשיטות הסבורות, שחזקת השתמשות היא חזקה לאחר שלוש שנים עם טענה - גם כאן צריך טענה, (וכך מובא במרדכי סימן תקנ"ו), אך לדעת הרמב"ם, שחזקת השתמשות היא מדין מחילה - אין צורך בטענה.

במקרה כאן יש התנגדות מידית של השכנים לתוספת, כך שלכו"ע לא תועיל חזקה.

[1] הפתחי חושן (נזיקין פרק יד הערה ד) העיר: "ועדיין לא מצאתי למה נקט דוקא פתח כנגד פתח, וחלון כנגד חלון, ומה דין פתח כנגד חלון"?

דין זה מבואר במפורש בתוספתא (מסכת ב"ב פרק ב הלכה יד): "וכן היה ר' מאיר אומר לא יפתח אדם פתח על גבי פתחו של חברו, וחלון על גבי חלון של חבירו, פתח על גבי חלונו של חברו, וחלון על גבי פתחו של חברו, וחכמים מתירין ובלבד שירחיק ארבע אמות".

הריטב"א (מסכת בבא בתרא דף ס עמוד א) פסק כדעת ר"מ: "וכשם שאמרו פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון כך אסרו חלון כנגד פתח, וכן הוא בתוספתא מפורש".