בית הדין

כו תמוז התשעח | 09.07.18

הרב ישועה רטבי

מכרתי מעיל ללקוח. הוא שילם לי בצ'יק פתוח. איבדתי את הצ'ק. כעת עברו שישה חודשים ולא ניתן לפדות את הצ'ק. האם אני יכול לדרוש מבעל הצ'ק שייתן לי צ'ק חלופי?

תשובה:

אדם שנתן לחברו צ'ק סחיר (פתוח), והצ'ק אבד - צריך לתת צ'ק חלופי, זאת לאחר שמקבל הצ'ק יחתום על שטר בו הוא מתחייב לשלם במידה ויגרם נזק לנותן הצ'ק, כגון שמוצא הצ'ק יתבע אותו בהוצאה לפועל וכד'.

צ'יק פתוח שאבד

הצ'ק הוא שטר ללא תנאים, בו ניתנת פקודה לבנק לשלם סכום מסוים בתאריך נתון. (חוק פקודת השטרות סעיף 3 א). הבנק מכבד את הצ'ק עד לשישה חודשים מהתאריך הכתוב עליו, אך גם לאחר שישה חודשים החוב קיים וניתן לגבות את השטר (צ'ק) דרך ההוצאה לפועל.

מבחינה הלכתית, לדעת רוב הפוסקים[1] דין צ'ק כדין שטר חוב.

הפתחי תשובה בס"ק א כתב בשם שו"ת צמח צדק (סימן י): אדם שהלווה לחברו מעות, והלווה נתן למלווה שטר ממרני, אך המלווה איבד את השטר ומבקש מהלווה שיכתוב לו שטר חלופי. הלווה חושש שמא אחר ימצא את השטר ויגבה ממנו, ולכן לא מוכן לכתוב שטר נוסף. (דומה לצ'יק סחיר {פתוח} שאבד).

שואל השאלה ציין, שנהגו במקומם במקרה זה, שהדיינים מכריזים: שטר ממרני בסך מסוים אבד, וניתן רק תוך שלושים יום לגבות מהלווה, לאחר מכן השטר מתבטל. ולאחר שיעברו שלושים יום הב"ד כותבים ללווה אישור על כך שהשטר מרמני מבוטל, וכעת על הלווה לשלם למלווה את הסכום הכתוב בשטר המרמני.

אך במקרה כאן, הלווה סירב לשלם למלווה, הוא חושש להפסד, שמא יטען מוציא השטר שלא שמע על הכרזת הב"ד, ויגבו ממנו פעמיים.

הפתחי תשובה הביא מחלוקת הפוסקים בדין זה, (הפת"ש סיים: "וצ"ע בכל זה"):

• א. הצמח צדק השיב: הנימוקי יוסף (מס' ב"ב דף פ.) כתב: הלווה צריך לשלם למלווה, והמלווה יכתוב שובר על שטר ממרני, בתנאי שהיה ידוע ומפורסם שהטר ממרני היה שייך למלווה, רק אז יש למלווה סמכות לכתוב שובר ולבטל את שטר המרמני ולגבות מהלווה מעות ללא חשש שיגבו מהלווה פעמיים, אך אם לא היה ידוע שהשטר שייך למלווה - לא ניתן לכתוב שובר.

צריך לציין, בד"כ אנשים אינם מודעים לכך שהשטר הממרני שייך למלווה, לכן הוא לא יכול לכתוב שובר, כך שהלווה צודק, והוא לא חייב לכתוב שטר ממרני חלופי, אא"כ הלווה יקבל בטחונות שלא יגבו ממנו פעמיים, לכך על המלווה לכתוב שהוא מתחייב לשלם ללווה במידה וייגרם לו נזק, (אם יבוא אדם אחר עם השטר הראשון ויגבה ממנו - המלווה ישלם על כך ללווה).

וכ"פ הרדב"ז (חלק א סימן קצג). וכך נראה שפסק הפתחי תשובה: "כעת ראיתי בספר שער משפט סק"ב שהזכיר דברי הצמח צדק והרדב"ז הנ"ל בקצרה, וכתב: ואף שאין דבריהם מוכרחים כ"כ - מ"מ כבר הורו זקנים ולהם שומעין. גם בתשובת נאות דשא (סי' כא)... ומסיק שדברי הצמח צדק הנזכר - מחוורים לדינא בלי פקפוק".

• ב. הפתחי תשובה כתב בשם שו"ת גבעת שאול (סימן כה): תמיד על הלווה לשלם למלווה, והמלווה יכתוב לו שובר. הפגיעה של המלווה היא מידית וברורה, אך ללווה החשש הוא עתידי ומסופק^[2].

הגבעת שאול הוסיף: גם אם יבוא אדם אחר ללווה וינסה לגבות מהלווה מאותו שטר פעם שנייה - הלווה יוכל לטעון שאכן הוא כבר פרע (טענת פרעתי), והמחזיק בשטר יצטרך להישבע, כאן יתכן שהמחזיק לא ישבע ולא תהיה גבייה כפולה. (גם אם יש בשטר נאמנות של הלווה, עדיין יוכל הלווה לחייב את המחזיק להישבע שבועת היסת לאחר התשלום), "וכיון דהיזקו של המלוה הוא ברי, ושל הלוה אינו ברי - א"כ אמאי יאכל הלוה וחדי כדקאמר בש"ס".

הפתחי תשובה בסוף דבריו כתב בשם שו"ת חמדת שלמה (חו"מ סימן א): הלווה מחויב לשלם למלווה, שהרי הוא מודה שהוא חייב למלווה, ורק חושש מנזק, וזה פחות מגרמא. מתי אנו אומרים שיש לכתוב שובר? רק כאשר יש חשש שהמלווה עצמו יגבה פעמיים, אך לא חוששים שאחר יגבה ממנו, לדעת החמדת שלמה, המלווה כלל לא אחראי על נזק עתידי שעלול לבוא לידי הלווה. וכך גם הסיק הגר"ע אייגר.

• ג. הפתחי תשובה כתב בשם הנתיבות (סימן נ ס"ק ה): הלווה כלל לא צריך לשלם שנית למלווה, שכן יתכן ויגרם לו נזק והמלווה לא יקיים את התחייבותו ולא ישלם ללווה על הנזקים שיגרמו לו, רק אם המלווה שאיבד את ההמחאה יביא עדים ש שבשעה שכתב את השובר ההמחאה הייתה ברשותו - יוכל לכתוב שובר ולגבות מהלווה, אך אם אין עדים שבשעת כתיבת השובר - שטר המרמני אכן היה ברשות המלווה - אנו חוששים שמא המלווה כבר מכר את השטר לאדם אחר, ואין בסמכותו לגבות ולכתוב שובר.

המנחת יצחק (חלק ז סימן קלא) כתב: קונה שילם עם צ'ק למוכר, והמוכר העביר את הצ'ק לסוחר אחר, ולאחר שנה הצ'ק לא נפדה - הקונה לא צריך לשלם שוב למוכר, כי המוכר קיבל את הצ'ק והשתמש בו לפרוע את חובותיו.

המנחת יצחק הוסיף: "דעד כאן לא דנו הפוסקים הרדב"ז והצמח צדק... אלא בנאבד הממרני מהמלוה, ורצה להתפרע מהלוה, וטוען הלוה שירא שמא ימצאנו אחר ויגבה בו ממנו, וחזרו אחרי עצה להבטיח את הלוה שלא יפסיד, ואז ישלם להמלוה שלו... אבל אם בודאי מכרו לאחר כמו בנד"ד דהוציאו לשוק בפרעון חובו - בודאי אין ספק שא"צ לשלם עוד הפעם להסוחר, והסוחר יקבל ב' פעמים בעד סחורתו, והוא ישאר חייב למי שיוציא אח"כ הטשעק".

לסיכום, ע"פ פסק הצמח צדק, הרדב"ז, שו"ת נאות דשא (וכן גם הגבעת שאול והחמדת שלמה), אדם שנתן לחברו צ'יק סחיר (פתוח), והצ'ק אבד - צריך לתת צ'יק חלופי, זאת לאחר שמקבל הצ'ק יחתום על שטר בו הוא מתחייב לשלם במידה ויגרם נזק לנותן הצ'ק, כגון שמוצא הצ'ק יתבע אותו בהוצאה לפועל וכד'^[3].

הוראת החוק (פקודת השטרות סעיף 69) מתאימה לפסק הצמח צדק: "שטר שאבד לפני שעבר זמנו - יכול האדם שהיה אוחזו לבקש את המושך שיתן לו שטר אחר ככתבו, אגב מתן ערובה למושך, אם ידרוש זאת, לשפותו כלפי כל אדם במקרה שיימצא השטר שאבד לפי דבריו; מושך שנתבקש כאמור וסירב ליתן כפל השטר - אפשר לכוף אותו שיתן".

[1] מאמר מרדכי - שביעית מאמרים סימן כט, תשובות והנהגות כרך ג סימן תע, אבן ישראל חלק ח סימן צא, הפתחי חושן דיני הלוואה פרק י הערה כא, פסקי דין-ירושלים חלק ב פס"ד בעמוד כא,

[2] הגמ' במסכת בבא בתרא דף קעא עמוד ב פסקה כדעת רבי יוחנן ור"ל, שאם המלווה איבד את השטר חוב - הלווה מחויב לפרוע את החוב, והמלווה יכתוב שובר קבלה, בה הוא מאשר את החזר החוב.

הרשב"א (מסכת כתובות דף טז: ד"ה ופרקינן) הסביר: עיקר הטעם לחיוב התשלום אינו משום עבד לווה, "אלא מילתא בעלמא הוא דקאמרינן התם, ועיקרה משום דלא יאכל הלה וחדי". לא יעלה על הדעת שהבעל חוב ינצל את איבוד השטר, לכן עליו לשלם.

הרשב"א הוסיף: אם משווים את הפגיעה בזכויות של שני הצדדים, הרי שלמוכר או למלווה יש פגיעה ממשית ומידית באי גביית החוב, אך ללווה או לקונה הפגיעה מוטלת בספק, רק אם הם יאבדו את השובר או את הקבלה, והמוכר או המלוווה ידעו שהם איבדו את השובר ויגבה פעם שנייה, וזהו "מילתא רחיקתא היא". הרשב"א סיים: "ועוד יש לי לומר, דלא פלוג, דכיון שהיה להם לתקן בשאר שטרות משום עבד לוה - אף במקום שאין שם טעמא דעבד לוה - נמי, כדי שלא תחלוק".

[3] וכ"פ הפתחי חושן (חלק א הלואה פרק ב - הערה צג): "ואם אין אחריות המלוה מספקת לו - יכול לדרוש ממנו ערב או בטחונות אחרים, באופן שיהא בטוח שלא יגיע לו שום הפסד בכך... ובזמננו הדבר מצוי כשנותן לו שיק ואבד, שאף אם יבטל השיק בבנק עלול לבוא לידי גוביינא - שבודאי צריך המלוה לתת לו בטחונות מספיקים שלא יבא לידי הפסד, אבל לאחר שנתן לו בטחונות סבירים - אינו יכול לעכב הפרעון".