בית הדין

יא אב התשעח | 23.07.18

 הרב ישועה רטבי

אדם שגנב אך לא זוכר ממי גנב ולא זוכר את סכומי הכסף שגנב - מה יעשה? האם יתרום סכום כסף לצדקה?

תשובה:

• א. אם אתה יכול לשער ממי גנבת - עליך להחזיר לו את הסכום שאתה יודע שגנבת.
• ב. אם אתה לא יכול לשחזר ממי גנבת - תרום את הכסף למקום ציבורי. מומלץ לתת את התרומה למקום בו לדעתך יש סיכוי שהנגנב ייהנה מהתרומה, לכן לא נכון לתרום לצדקה, אלא יש לתרום לצורכי ציבור, כגון ספרי קודש לכותל המערבי, או לבתי חולים בעיר בה גר הנגנב, או תרומה לבניית מקוואות, ליד שרה או לעזר מציון וכד'.
• ג. עליך לתרום את הכספים בצורה חשאית בכדי שלא יכבדוך על כך.
• ד. גנב שלא זוכר את הסכום המדויק שגנב - צריך לתת סכום כסף מספיק גדול "עד שיצא הספק מלבך". (כדברי האגרות משה).

נימוקים:

במסכת בבא קמא דף צד עמוד ב מובא: "הרועים, (רש"י {ד"ה הרועים} ביאר: רועה צאן שרועה בשדות אחרים, אבל התוס' {דף צה. ד"ה כאן} ביארו: מדובר ברועה צאן שגנב חלב או צמר מהצאן, חלב ששייך לבעלי הצאן ולא לרועה. והגבאין, (פקיד מס שגובה יותר מהנצרך), והמוכסין^[1] - תשובתן קשה, (כי הם גנבו מהרבים, לכן קשה להם לדעת כמה ולמי להחזיר). ומחזירין למכירין. (אם כסף הגניבה נמצא בעין, והם יודעים למי הכסף שייך - יחזירו את הכסף לבעליהם). ...ושאין מכירין - יעשה בהן צרכי ציבור, (אם הגנב לא יודע למי להחזיר - יתרום את הכספים לצורכי ציבור, כי הנגזל הוא חלק מהציבור וודאי ייהנה מכך), ואמר רב חסדא (דוגמא לצורכי ציבור): בורות, שיחין ומערות". (יתרום את הכסף לדברים שהציבור זקוק להם, כגון מאגרי מים).

מדברי הגמ' מבואר, אדם שגנב מהציבור ולא יודע את סכום הגניבה ואיך להחזיר - ייתן את הסכום שגנב לצורכי הציבור. ערוך השולחן בסעיף ג כתב: "וכשיעשה צרכי רבים - יסבב ה' שכל אחד מהנגזלים או מיורשיהם - יהנה כפי ערך גזילתו, ושימחלו לו, והבא לטהר מסייעין אותו מן השמים". וכך פסק השולחן ערוך בסימן שסו סעיף ב.

מומלץ לגנב לתת את התרומה למקום בו לדעתו יש סיכוי שהנגנב ייהנה מהתרומה, כגון ספרי קודש לכותל המערבי, או לבתי חולים בעיר בה גר הנגזל, או תרומה לבניית מקוואות, ליד שרה או לעזר מציון וכד'.

הפתחי תשובה בס"ק ב כתב בשם שו"ת שיבת ציון (סימן קיב): גנב שעסק במהלך חייו הרבה בגניבה, והוא מעוניין לחזור בתשובה - חכמים הקלו על חזרתו בתשובה בכך שלא יצטרך להחזיר דברים שגנב בעבר ולא נמצאים בעין, אך תקנה זו לא קיימת במי שגוזל את הרבים, כי תקנה זו שייכת רק בגנב שיודע ממי גנב, ואנו אומדים שהנגנב מחל לו על גניבתו, לכן עליו לתרום את הכספים לצורכי ציבור.

בשו"ת אגרות משה (חושן משפט חלק א סימן פח) מובא: הגנב צריך לתת את הכספים לצורכי רבים ולא לצדקה. האגרות משה המליץ לתרום לבניית מקוואות. האגרות משה הוסיף: "אבל פשוט שליתן בחשאי, (הגנב יתרום את הכספים בצורה חשאית בכדי שלא יכבדוהו על כך), שלא ידעו להחזיק לך טובה ולכבדך בזה שיחשבו שנדבת עתה - תצא ידי חובתך, אבל אם תתן באופן שיחשבו שנדבת עתה, ויחזיקו לך טובה ויכבדוך בשביל זה - לא תצא ידי חובת השבת הגזלה".

האגרות משה הוסיף: גנב שלא זוכר את הסכום המדויק שגנב - צריך לתת סכום כסף מספיק גדול "עד שיצא הספק מלבך".

במסכת בבא בתרא דף פח עמוד ב מובא: "אמר רבי לוי: קשה עונשן של מדות (מוכר שמשקר במשקל שלו) - יותר מעונשן של עריות... דהתם אפשר בתשובה, והכא לא אפשר בתשובה[2]". כלומר חטא עריות ניתן לחזרה בתשובה ככל מצוות שבין אדם למקום, אבל גניבה של מוכר במשקל או במידה - לא ניתנת להשבה כי מצוות שבין אדם לחברו - לא ניתן לשוב עד שיפייס. וכך כתב השולחן ערוך בסימן רלא סעיף יט.

הרשב"ם (ד"ה אפשר) ביאר: מוכר שמשקר במשקל - הוא גונב את הרבים, ואין לו יכולת לשוב בתשובה מלאה, כי התשובה תלויה בהשבת הגניבה, כפי שהתורה (ויקרא פרק ה פסוק כג) ציוותה: "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל", כאן הוא לא יודע ממי גנב וכמה, לכן אינו יכול להחזיר את הגניבה. הרשב"ם הוסיף: למרות שאמרנו שהגונב את הרבים - ייתן תרומה לצורכי הרבים, בכ"ז אין זו תשובה מלאה. וכן כתבו התוספות (ד"ה התם).

וכך כתב הסמ"ע בסימן רלא ס"ק לד: "ואף דיש לו תשובה קצת, במאי דיכול לעשות בו צרכי רבים... מ"מ אין זה תשובה הגונה, משא"כ בשאר עבירות אפילו גדולות כעריות ועבודה זרה, דהן חטאים בינו ובין המקום יתברך - יש להן תשובה בחרטה ובוידוי ובסיגופים".

בשו"ת משנה הלכות (חלק יג סימן סד) מסופר: "והנני כאן להעתיק סיפור אחד, מה ששמעתי מפי קדשו של מרן הגאון רבי שלמה זלמן (אויערבך) זצלה"ה... בא הרב ר' בן-ציון ידלר לפני הגאון ר' שמואל סלנט זצ"ל, ואמר לו: היות כי מיום באו של האדר"ת לירושלים, קרא אותו ואמר לו (האדר"ת לר' בן ציון): היות כי הייתי רב בחו"ל, ואולי נהנתי ומעלתי ח"ו בממון צבור שלא כהוגן, ומעלתי בשליחות ונתחייבתי להשיב, והוי ליה ח"ו בכלל גזל הרבים, שאין לו תקנה אלא לעשות צרכי רבים וזיכוי לרבים, ולכן הציע לי לעשות עירוב בירושלים עיה"ק, והוא מקבל עליו כל ההוצאות העירוב כל ימי חייו, והתנה עמי שלא לגלות הדבר לשום אדם בעודו הוא חי, וכן עשה כל הד' שנים שהיה חי בירושלים עיה"ק, עכשיו שנפטר הרב עליו להודיע את הרב הגאון רבי שמואל סלנט, ואם ירצה - ימשיך בעירוב, ואם לא - אז יבטל, כי אין לו יכולת להמשיך העירוב משלו".

[1] שולחן ערוך הרב (הלכות גזלה וגנבה סעיף ח) ביאר: מוכס - זה פקיד מס שגובה יותר ממה שצריך, וגבאים - אלו פקידי מס שנותנים הטבות והקלות למקורביהם. כמו כן נבחרי ציבור שנותנים הקלות למקורביהם - נחשבים לגוזלי הרבים ותשובתם קשה.

[2] הרמב"ם (הלכות גניבה פרק ז הלכה יב) כתב "קשה עונשן של מדות - יתר מעונשן של עריות, שזה בינו לבין המקום, וזה בינו לבין חבירו, וכל הכופר במצות מדות ככופר ביציאת מצרים שהיא תחילת הצווי, וכל המקבל עליו מצות מדות - הרי זה מודה ביציאת מצרים שהיא גרמה לכל הצוויין".

המגיד משנה ביאר: "בספרא (קדושים פרק ח אות י). וענין זה המאמר, שהשוקל במדה חסירה - הוא כעובר עבירה בסתר, שדוחק רגלי השכינה. ופירוש המאמר ההוא, שהוא כופר בהשגחה, וסובר שהוא כלה בגלגל הירח ולא בארץ הנקראת על צד ההשאלה הדום רגלי ה', כמו שאמר והארץ הדום רגלי, וכן הוא הכופר במצוה הזו, ויציאת מצרים היו בה מופתים מחודשים, והם מורים על החדוש ועל ההשגחה, ובזה יתקיימו לנו צוויי התורה ואזהרותיה, ובלתי כן - יתבטלו כולן, וזה מאמרו שהיא גרמה לכל הצוויין".