בית הדין

כב אב התשעח | 03.08.18

שאלה:

1- אני נכנס כעת לדירה שכורה ואין בבית מזוזות, כי השוכר רכש את המזוזות ולקח אותן אתו, האם המשכיר חייב לתת לי מזוזות.

2- רכשתי מזוזות מהודרות לבית שאני כעת עובר ממנו, האם אני יכול להוריד את המזוזות ולהעבירן לבית החדש.

הרב ישועה רטבי

תשובה:

• א. האחריות על קביעת מזוזה בבית היא על השוכר ולא על המשכיר, כי מצוות מזוזה נחשבת לחובת הדר.
• ב. אסור לשוכר להוציא את המזוזה, גם אם המזוזה שייכת לו. בגלל שתי סיבות: א)- בזכות המזוזה הקב"ה מגן על יושבי הבית, ואם יוציאה - נמצא מזיק לאלו שיגורו בבית לאחר צאתו. ב)- הוא מסלק את הקדושה מהבית.
• ג. שוכר שרכש מכספו מזוזות יקרות - יכול להוריד את המזוזות בהיתר ולאחר מכן להניח במקומן מזוזות כשרות וזולות. למשל הוא יכול להוריד את המזוזות בכדי לצבוע את הבית, או בכדי לבדוק את כשרות המזוזה, ולאחר מכן להניח מזוזות אחרות. מומלץ לבצע זאת מספר ימים לפני עזיבת הבית (שו"ת יביע אומר חלק ג - יורה דעה סימן יח בס"ק ז).
• ד. שוכר שרכש מכספו מזוזות יקרות והשאיר בבית את המזוזות - יש מהפוסקים שסבורים שרשאי לתבוע את תשלום המזוזות היקרות. ולדעת המנחת יצחק (חלק ט סימן קו), אם השוכר יתפוס מתשלום שכר הדירה למשכיר כסכום שווי המזוזות - לא יהיה ניתן להוציא ממנו.

אחריות על קביעת מזוזה

במסכת בבא מציעא דף קב עמוד א מובא: "תנו רבנן: המשכיר בית לחבירו - על השוכר לעשות לו מזוזה, (שכן מזוזה היא חובת הדר). וכשהוא יוצא - לא יטלנה בידו ויוצא, (אסור לשוכר להוציא את המזוזה, גם כאשר המזוזה שייכת לו. כלומר בזכות המזוזה הקב"ה מגן על יושבי הבית, ואם יוציאה - נמצא מזיק לאלו שיגורו בבית לאחר צאתו. וכן הוא מסלק את הקדושה מהבית). (השוכר בית) ומנכרי - נוטלה בידו ויוצא. ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא, וקבר אשתו ושני בניו. מעשה לסתור? אמר רב ששת: ארישא".

מכאן אנו למדים, שהשוכר מחויב להתקין מזוזות בבית השכור, כי מזוזה זו חובה החלה על האדם שגר בבית ולא על בעל הבית. כך ביאר רש"י (מסכת בבא מציעא דף קא עמוד ב ד"ה חובת): "חובת הדר היא - דדרשינן מנחות (לד, א) ביתך - דרך ביאתך, למי שנכנס ויוצא לה - זה הדר בה". וכ"פ השולחן ערוך בחושן משפט סימן שיד סעיף ב: "השוכר - חייב לעשות מעקה ומזוזה, ולתקן מקום המזוזה משלו". וכן ביורה דעה סימן רצא סעיף ב.

הגמ' ג"כ אסרה לשוכר להוציא את המזוזות בסיום תקופת השכירות. יש לכך שני טעמים:

• א. התוספות (ד"ה לא) ביארו: "לפי שהמזיקין באין בבית שאין בו מזוזה, וכשנוטלה - כאילו מזיק אותן שידורו בבית". גם הסמ"ע (סימן שיד ס"ק ח) הביא ביאור זה: "והטעם, שלא ישלטו מזיקין בבית, וכאילו הזיקו בידים דמי". וכך כתבו תוספות הרא"ש (מסכת בבא מציעא דף קב עמוד א): "שהמזוזה היא שמירת הבית מן המזיקין ובנטילתה מזיק לנכנס לדור בתוכה".

התוספות במסכת שבת דף כב עמוד א (ד"ה רב) הוסיפו: "מזוזה שאני שעשויה להציל מן המזיקין". גם האור החיים בספרו ראשון לציון (יו"ד סימן רצא סעיף ב) כתב: "דהמזוזה היא שמירה לבית שהקב"ה יושב ומשמר אותנו מבחוץ".

• ב. הריטב"א (מסכת בבא מציעא דף קב עמוד א) ביאר: "שאני הכא דכיון דחלה קדושת שכינה בבית זה אין לו לסלקה משם".

האור החיים בספרו ראשון לציון (יו"ד סימן רצא סעיף ב) הקשה: לפי טעם התוס' מדוע יש חשש להיזק, הרי השוכר החדש מיד ישים מזוזה חדשה ולא יגרם נזק? האור החיים הסביר: כל עוד שהמזוזה נמצאת המזיקים לא נכנסים, אך אם יוציא את המזוזה - יהיו מזיקים ויהיה קשה יותר לסלקם. האור החיים עוד ביאר: יש לחשוש שמא הדייר חדש לא יקבע מזוזה בבית וכך יעבור על לפני עוור לא תתן מכשול.

הנימוקי יוסף (הלכות קטנות, מנחות - הלכות מזוזה דף ו עמוד ב) כתב: "על השוכר שהוא צריך לשמירה, כיון שהוא דר בתוכה, ואף על גב שאם לא היה שוכרה - היה חייב המשכיר לעשות לה מזוזה, מידי דהוה אבית התבן ובית העצים, אפ"ה כיון שהשוכר לא מצא בה מזוזה - חייב לעשות לה מזוזה". כלומר האחריות לקביעת מזוזה מוטלת על השוכר, אך אם השוכר לא שם מזוזה - החובה חוזרת לבעל הדירה ועל המשכיר לשים מזוזה.

הפתחי תשובה (שם בס"ק ז) כתב בשם הברכי יוסף: לאחר שהשוכר יוצא מהבית, הוא לא יכול להוציא את המזוזות, גם אם השוכר החדש מיד שם מזוזות חלופיות, כי לא פלוג רבנן בגזירתן.

מרן בעל היביע אומר (חלק ג - יורה דעה סימן יח) כתב: "נראה שכל שמניח מזוזה כשרה במקום המזוזה המהודרת הואיל ואין כאן חשש למזיקים - משרא שרי". כלומר שוכר שרכש מזוזות מהודרות יכול לקחתן ולהניח במקומן מזוזות כשרות.

היביע אומר הוסיף: דברי הברכי יוסף לא שייכים כאן, כי הברכי יוסף דיבר על שני שוכרים שמחליפים מזוזות שאז יכולה להיות תקלה, אך כאן אותו השוכר שמוריד מיד שם מזוזה חלופית. "וכן מצאתי להגאון מבוטשאטש (בספר דעת קדושים ליו"ד הל' מזוזה סי' רצא סק"א) שכתב, שמותר להחליף המזוזה כשיוצא, לתת מזוזה שאינה חשובה כ"כ במקום המזוזה החשובה שנכתבה ע"י סופר מובהק. ואין בזה חשש לכ"ע. ובפרט שיכול לומר שמוציאה בכדי לבדקה, ושוב יתן האחרת שאינה מסופר מובהק".

"ומ"מ ישנה עצה טובה להתיר בנ"ד בפשיטות, וכמש"כ לעיל, שיטול את המזוזה לבדקה אם כשרה היא, ואח"כ יקבע במקומה את המזוזה השניה. ובכה"ג שפיר דמי... ומיהו על צד היותר טוב נכון להחליף המזוזות כנ"ל ימים אחדים לפני עזבו את הדירה הראשונה, ואז אין לחוש עוד לשום דבר".

השבט הלוי (חלק ב סימן קנט) כתב: "ומכ"מ אף לדרכו של השיבת ציון, דהלוקח מוחזק גם בדמים, מ"מ אם יש למוכר מזוזות יקרות שהוא קבען - הדין נותן שמותר לפני יציאתו להחליף היקרות על קטנות כשרות ג"כ, ואעפ"י שהביא הפתחי תשובה דלענין איסור להוריד, אפילו במוכר יוצא ולוקח נכנס מיד וקבען מיד אסור, אעפ"י שלא יהי' הבית רגע בלי מזוזה, והיינו משום לא פלוג בגזירתן, מ"מ זה דוקא כשמוכר מוריד והלוקח קובע מיד, בזה שייך לא פלוג, דזה היה עיקר גזירתם, אבל מה שמוכר עושה בעוד הבית ברשותו, שמוריד וקובע מיד אחרים, ומוסר לו הבית עם מזוזות כשרות - בזה לא גזרו, וכיון שכן יכול המוכר לטעון שאף שאסור לקחת, אני הייתי קובע קטנות, וצריך הלוקח לשלם להמוכר עכ"פ ההבדל במחיר בין מזוזות הגדולות היקרות לבין מזוזות הקטנות".

בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ד סימן מד) מובא: "אבל יכול כתר"ה לסמוך על הגאון הרי"א הענקין זצ"ל, ששמע ממנו דאמר שהדרך במדינה זו שאין שום אדם נכנס לבית אא"כ צבע אותה תחילה בעה"ב, וכשצובעין הא מוכרחין להסיר את המזוזה שלא תתקלקל, ורשאי ממילא ליטלם. וממילא אף שעדיין לא השכיר, יש להתיר לכתר"ה שיטלם גם תיכף אף שעדיין יעברו איזה ימים עד שיצבע". כלומר אם השוכר מוציא את המזוזה בהיתר, למשל כי רוצה לצבוע את הבית, או אם רוצה לבדוק את המזוזות - יכול להחזיר מזוזות אחרות במקומן.

וכן כתב בשו"ת משנה הלכות (חלק ז סימן קצ): "ומיהו אפשר שיכול להערים וליקח המזוזות שלו לבודקם ויתנם לסופר או למי שהוא לבודקן, ויניח מזוזות אחרות לפי שעה במקומם עד לאחר הבדיקה, ואח"כ ישאירם במקומם, וכה"ג אם עוד דר שם ודאי צריך לברך עליהם".

אבל הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות כרך א סימן תרמ"א) כתב: "ויש נוהגין להוריד המזוזה הפסולה או ספק פסולה, ולהניח במקומה מזוזה כשרה שאולה עד שיצא, ולדבריהם כה"ג מותר להחזיר המצב לכמות שהיה, שהרי אינו יכול להניחו כשיוצא שאינו שלו, ומיהו דבר זה צריך בירור, שיתכן שזה חיוב על השוכר להביא מזוזה כשרה ולהשאירה שם, ושלא יסתכן בהורדת המזוזה כשיוצא ולהשאיר הבית בלי מזוזה כשרה".

תשלום על המזוזה

נראה שיש לחלק בין שלושה דברים: א)- האחריות על קביעת מזוזה. ב)- איסור הוצאת המזוזה. ג)- תשלום על המזוזה שהשוכר קבע:

• א. אחריות על קביעת מזוזה - הגמ' קבעה שהחובה מוטלת על השוכר, כך שהשוכר הוא זה שאחראי שתהיה מזוזה בבית.
• ב. איסור הוצאת המזוזה - קיים איסור להוציא מזוזה בגלל שגורם להיזק לדייר הבא וכן בגלל סילוק הקדושה. אך אם מוציא את המזוזה בהיתר, למשל כדי לצבוע את הבית או כדי לבדוק את כשרות המזוזה - יכול להחזיר מזוזות כשרותו זולות יותר, כמבואר בדברי האגרות משה המובאים לעיל.
• ג. תשלום על המזוזה - הריטב"א (מסכת בבא מציעא דף קב עמוד א) כתב: "ומיהו אפשר שחייב בעה"ב לפרוע דמיה". כלומר יתכן ועל המשכיר לשלם לשוכר על המזוזות. הבית יוסף כתב בשם רבנו מנוח: אם הראשון מקפיד על דמיה - טוב שהשני ישלם לו. אבל הרמ"א פסק שיש חובה על השני לשלם לראשון את המעות כשמקפיד על מעותיו.

בחידושי המיוחסים לריטב"א (מסכת בבא מציעא דף קב עמוד א) מובא: "וכל כמה דלא יהיב ליה דמים - נוטלה ויצא".

השיטה מקובצת (מסכת בבא מציעא דף קב עמוד א) כתב בשם רבנו יהונתן: "(השוכר) לא יטלנה בידו ויצא - כלומר אלא ימכרנה לו בדמים שהיא שוה. וכן כתב רב אחא משבחא ז"ל בשאלתות שלו". כלומר יש חיוב ממוני לשלם למי שרכש את המזוזות.

ערוך השולחן (יורה דעה סימן רצא סעיף ג) כתב: שוכר ששילם עבור המזוזות - יכול לדרוש מהשוכר החדש שישלם על המזוזות, אך אם השוכר החדש מסרב לשלם - אסור להוריד את המזוזות בגלל הסכנה.

בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ד סימן מד) מובא: "דהא שווין לו מזוזות אלו שיווי שאין לו תשלומין, (כי מדובר במזוזות יקרות מאוד), וכיון שאין צריך להניחם בלא תשלומין - הרי אולי רשאי ליטלם, מאחר שאין לו במה לשלם בעדם".

המנחת יצחק (חלק ט סימן קו) נשאל, האם שוכר שקבע מזוזות יקרות יכול להפחית מתשלום שכר הדירה את סכום המזוזות לאחר שיסיים את השכירות וישאיר את המזוזות בבית המשכיר. המנחת יצחק ענה: יש מחלוקת בין הפוסקים האם מועילה תפיסה מצד השוכר, ולכן בית הדין לא יוכל להוציא מיד המוחזק בכסף, כך שאם השוכר מוחזק בכסף ואומר קים לי כדעת הפוסקים שצריך לשלם לי על המזוזה - לא ניתן להוציא מידו.

הגרי"ש אלישיב (הערות מסכת בבא מציעא דף קב עמוד א) כתב: "אכן נראה דאם (השוכר) הניח מזוזה יקרה - יכול ליטול מהשוכר (השני) הפרש המחיר שבין מזוזה כשרה למזוזה המהודרת שהניח לו, דלגבי ההפרש לא נדון כמחובר. והמנהג הוא להחליף ביציאה מהודרת לכשירה, וא"כ וודאי יכול לתבוע ההפרש".

ברכה על המזוזה

שוכר שנכנס לבית חדש - הפתחי תשובה (יורה דעה סימן רצא ס"ק ד) כתב בשם הגר"ע איגר (מהדורא קמא סימן ט): השוכר בעת כניסתו לבית צריך לברך על המזוזה, כי זו מצווה חדשה עבורו, אבל הברכי יוסף (או"ח סימן יט) סבור, שוכר בית שיש בו מזוזות - לא צריך לברך בעת כניסתו לבית.

הוריד את המזוזות לבדיקה - הפתחי תשובה (יורה דעה סימן רפט ס"ק א) כתב בשם הברכי יוסף (סימן רפו): יש ספק האם המוריד מזוזות בכדי לבודקן צריך לשוב ולברך עליהן. "ונראה, דאם נפל המזוזה מעצמו לארץ, ורוצה לקבעה - צריך ודאי לברך, כמו נפל טליתו שם ופשוט הוא".

ערוך השולחן (יורה דעה סימן רפט סעיף ד) פסק: מי שלוקח את המזוזות לבדיקה - לא צריך לברך, כשם שהמסיר טליתו על מנת להחזירה שלא מברך בשנית, אבל אם מחזיר את המזוזות לאחר יותר מיום אחד יש היסח הדעת ועליו לחזור ולברך.

מרן בעל היביע אומר (חלק ג - יורה דעה סימן יז בס"ק י) פסק: "ואשר אחזה אנכי בעניי לענין דינא, שאם נטל המזוזה לבדקה ואחר שנמצאת כשרה חוזר לקובעה - יש לו לברך עליה לקבוע מזוזה. ואף על פי שהרבה פוסקים כ' שלא לברך, והראינו להם פנים מסבירות בהלכה, מ"מ הואיל והאדמת קודש מעיד בגדלו שהמנהג לברך בזה. ושכן שמע בשם גדולי ישראל. ושכן עמא דבר"... ומ"מ טוב לעשות בכולם היסח הדעת, לשהות ולהפסיק בין נטילתה לקביעותה או לקביעת האחרת. וכמ"ש כיו"ב בס' בן איש חי (פר' כי תבא סוף אות ח). ובכף החיים". (קול יעקב סי' רפט). אומנם על מזוזה שנפלה - אין לברך עליה, כי יש פוסקים הסבורים שאין לברך בטלית שנפלה, ויש לומר ספק ברכות להקל.