בית הדין

ו אלול התשעח | 17.08.18

הרב ישועה רטבי
שאלה:
בטעות שברתי טלפון סלולרי של חבר, האם מעבר לתשלום כספי אני חייב גם לבקש ממנו סליחה?

תשובה:
א. הרמב"ם (הלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה ט) חילק בין נזק ממוני לבין נזקי גוף: המזיק את ממון חבירו - מספיק שישלם על נזקו ובכך התכפר לו, אבל החובל בחברו, למרות ששילם חמישה דברים עדיין אין לו כפרה עד שיבקש סליחה מהנחבל.
ב. מאידך נפסק, מי שציער את חברו - צריך לבקש ממנו סליחה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תרו סעיף א). הרא"ש (מסכת פאה פרק א משנה א) ביאר: הקב"ה חפץ במצוות שבין אדם לחברו יותר מאשר מצוות שבין אדם למקום, כי בכלל מצוות שבין אדם לחברו יש גם מצוות שבין אדם למקום.
ג. למעשה נראה כך, אם שני צדדים מתנהלים בצורה ראויה בכל הנוגע לסכסוך המשפטי שיש בניהם, הצדדים פונים בצורה מכובדת לבית דין שיפסוק במחלוקת הכספית הקיימת בניהם - מספיק תשלום ללא בקשת סליחה, כי הסכסוך המשפטי לא הפך לסכסוך אישי, ולכן אין צורך בבקשת סליחה, אך אם הסכסוך המשפטי הפך לסכסוך אישי - יש צורך גם בבקשת סליחה.

נימוקים:
במשנה במסכת יומא דף פה עמוד ב מובא: "עבירות שבין אדם לחבירו - אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו". ובדף פז עמוד א עוד מבואר: "אמר רבי יצחק: כל המקניט את חבירו, אפילו בדברים - צריך לפייסו". וכך פסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן תרו סעיף א).
קיים הבדל בין נזק ממוני לבין נזקי גוף בכל הנוגע לבקשת סליחה. במשנה במסכת בבא קמא דף צב עמוד א מובא לגבי נזקי גוף: "אף על פי שהוא נותן לו (המזיק משלם לניזק את החמישה דברים כפיצוי על החבלה), אין נמחל לו עד שיבקש ממנו (סליחה), שנאמר (הקב"ה אמר לאבימלך שיפייס את אברהם על כך שציערו ): ועתה השב אשת וגו'. (בבראשית {פרק כ פסוק יד} מבואר: "וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם, {רש"י ביאר: "כדי שיתפייס ויתפלל עליו"}, וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ". וכן בפסוק טז: "וּלְשָׂרָה אָמַר {"אבימלך, לכבודה כדי לפייס"}, הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ"). ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי? שנאמר: ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך".
הנצי"ב (העמק דבר בראשית פרק כ פסוק ז) הוסיף: "שהחטא (של אבימלך) היה מה שציער את אברהם אבינו, וא"כ לא נצרך אלא לפיוס ולא לתפלה, אלא מכאן למדנו שהחוטא בין אדם לחבירו - הוא חטא בין אדם לשמים ג"כ, וכשמתפייס מהאדם - עדיין נצרך לבקש כפרה מהקב"ה, משום הכי נצרך לתפלת אברהם שיהי מחול לו". כלומר מעבר לחובה לפייס ולבקש סליחה יש צורך גם להתפלל להקב"ה שהחטא יכופר, כי בכל חטא שבין אדם לחבירו קיים גם מימד של חטא כלפי שמים.
נראה שמקורו של הנצי"ב הוא מדברי הרא"ש (מסכת פאה פרק א משנה א): "כי הקדוש ברוך הוא חפץ יותר במצות שיעשה בהם גם רצון הבריות מבמצות שבין אדם לקונו". כלומר הקב"ה חפץ יותר במצוות שבין אדם לחברו יותר מאשר מצוות שבין אדם למקום, כי בכלל מצוות שבין אדם לחברו יש גם מצוות שבין אדם למקום.
השולחן ערוך בסימן תכב סעיף א פסק: "החובל בחבירו, (נזקי גוף), אף על פי שנתן לו ה' דברים - אינו מתכפר לו עד שיבקש ממנו וימחול לו. ואסור לנחבל להיות אכזרי מלמחול, כי אין זה דרך זרע ישראל, אלא כיון שבקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה, וידוע שהוא שב מחטאו וניחם מרעתו - ימחול לו. וכל הממהר למחול - הרי זה משובח, ורוח חכמים נוחה הימנו".
הרמב"ם (הלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה ט) ביאר את החילוק שיש בין נזק ממוני לבין נזקי גוף: המזיק את ממון חבירו - מספיק שישלם על נזקו ובכך התכפר לו, אבל החובל בחברו, למרות ששילם חמישה דברים עדיין אין לו כפרה ללא שיבקש סליחה מהנחבל.
הלחם משנה (שם) הקשה: הרי הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב הלכה ט) הצריך גם את הגזלן לבקש סליחה מהנגזל, למרות שגזלה נכללת בגדרי נזקי ממון. כי תשובה מועילה רק בעבירות שבין אדם למקום, אבל עבירות שבין אדם לחבירו, כגון החובל בחברו, או מקלל את חברו, או גוזלו - לא נמחל לו לעולם עד שייתן לחבר מה שחייב לו וכן יבקש ממנו סליחה . א"כ אין הבדל בין נזקי גוף לבין נזקי ממון, שניהם נכללים בגדרי עבירות שבין אדם לחבירו. הלחם משנה הביא שני ביאורים:
א. הגזלן נהנה מהעבירה, כי הוא נהנה מהחפץ הגזול, אבל מי שהזיק את חברו בממון - הוא לא נהנה מההיזק.
ב. הגזלן גרם לצער גדול לנגזל כאשר לקח ממנו את החפץ הגזול בעל כרחו, אך רמת הצער של הניזק פחותה מרמת הצער של נגזל או של נחבל, לכן מספיק לשלם לניזק ואין צורך לבקש סליחה.
ג. ניתן עוד להסביר כך: בגזלן יש מימד של נזקי גוף, כי הגזלן לקח את החפץ בכוח מיד הנגזל, לכן יש חיוב בקשת סליחה לגזלן.

נראה לחלק בין ההיבט המשפטי לבין ההיבט המוסרי אישי. בהיבט המשפטי קיימת חובה על מי שהזיק לשלם את התשלום הנדרש בכדי לכסות על הנזק, כאן בקשת הסליחה איננה מספיקה, כל עוד והמזיק לא שילם את חובו לניזק - אין תשובתו תשובה. המזיק לא יכול לומר ביקשתי סליחה מהניזק, כי יתכן והניזק רק סלח לו על צערו אך לא סלח על נזקו, הסליחה איננה שלמה ללא התשלום הכספי הנדרש.
מעבר לכך קיים היבט מוסרי אישי בו יש חיוב לבקש סליחה. החובה לבקש סליחה קיימת בכל מציאות בה אדם הצטער בגללו. הרמב"ם נקט כלל אצבע: בנזקי גוף - יש צער ולכן צריך גם לבקש סליחה, אך בנזקי ממון - אין צער ולכן מספיק לשלם ללא בקשת סליחה, אך וודאי שאם נלווה להיזק הממוני גם צער - שיש חובת בקשת סליחה.
כאשר שני צדדים מתנהלים בצורה ראויה בכל הנוגע לסכסוך המשפטי שיש בניהם, הצדדים פונים בצורה מכובדת לבית דין שיפסוק במחלוקת הכספית הקיימת בניהם - מספיק תשלום ללא בקשת סליחה, כי הסכסוך המשפטי לא הפך לסכסוך אישי, ולכן אין צורך בבקשת סליחה, אך אם הסכסוך המשפטי הפך לסכסוך אישי - יש צורך גם בבקשת סליחה.
אומנם מדברי רבנו יונה בספרו שערי תשובה (שער א בס"ק מד) נראה, שגם בגזל אין חובה לבקש סליחה. כך כתב רבנו יונה: "כי בדברים שבין אדם לחברו, כמו הגזל והחמס - לא יתכפר עונו עד אשר ישיב את הגזלה, וכן אם ציער את חברו והציק לו או הלבין פניו, או סיפר עליו לשון הרע - אין לו כפרה עד שיבקש ממנו מחילה". רבנו יונה לא הצריך לבקש סליחה בגזל אלא רק למצער את חברו.
רבינו יונה (פירוש על אבות פרק ד משנה כב) עוד כתב: אדם שמזיק את חברו יש בכך חטא גם כלפי הקב"ה: "כי אם יזיק אדם לחברו - אל יחשוב כי אליו חטא ולא לשם, כי הוא תובע את ההזק כבעל דין, כי גם לה' חטא".