בית הדין

יג שבט התשעט | 19.01.19

הרב ישועה רטבי

 שאלות:

אני עובד קבוע בבית קפה, פעם אחת לא יכולתי להגיע, ולכן ביקשתי מחברי שיחליף אותי, והדבר יחשב כאילו אני עבדתי, ואני אשלם לו. אבל לא קבעתי איתו את גובה השכר שהוא יקבל, שאלתי היא, כמה אני צריך לשלם לו?

שאלה נוספת, האם אני צריך לתת לו כפי השכר ברוטו או נטו? (כי עבור הכסף שקיבלתי במקומו ניכו ביטוח לאומי וכו')?

תשובה:

• א. מעסיק שהעסיק את העובד בצורה סתמית בלי להתייחס לגובה השכר (למשל מעסיק שאמר לעובד: אנחנו נסתדר בינינו על גובה השכר) - המעסיק ישלם את השכר המינימום שמשלמים לפועל. העובד יקבל את שכרו לפי רמת השכר הנמוכה המקובלת באותו מקצוע לעובד ברמה שלו.
• הטעם לכך הוא, שעל העובד לומר למעסיק בצורה מפורשת שרצונו בשכר גבוה יותר, כל עוד והעובד לא ביקש שכר גבוה יותר, אנו אומדים את דעתם שהתכוונו לשכר הנמוך המקובל באותו מקצוע.
• ב. מעסיק שאמר לעובד שישלם כפי רמת השכר המקובלת בעיר, או כפי השכר שרגילים לשלם - המעסיק ישלם שכר ממוצע לפי החשבון הבא: יש לקחת את השכר הגבוה ואת השכר הנמוך, ואת הפער שיש בניהם לחלק לשניים ולהוסיף לשכר הנמוך. לדוגמא: נניח שהשכר המינימאלי עבור מלצר הוא עשרים ש"ח לשעה, אך יש מלצר שמקבל ארבעים ש"ח לשעה, נמצא שהפער בניהם הוא עשרים ש"ח, כך שמחצית מסכום זה יוצא עשרה ש"ח, אנו נוסיף את מחצית הפער (עשרה ש"ח) לסכום המינימאלי (עשרים ש"ח) וזה יהיה השכר הממוצע עבור המורה. נמצא אפוא, שאם קבעו עם מלצר שישלמו לו כפי השכר הממוצע בשוק, צריך לתת לו שלושים ש"ח. (ע"פ המבואר בסימן קג סעיפים א-ב).
• ג. כמובן, שאם הצדדים סיכמו בניהם את גובה השכר - צריך לשלם כפי שסוכם.
• ד. קביעת שכר בצורה סתמית היא ברוטו ולא נטו. רק אם נאמר במפורש שהשכר נטו - יש חובה לשלם לפי גובה נטו, ואז גם קיימת חובת מתן הודעה למס הכנסה על הסכם לתשלום נטו. (להרחבה - עיין בפסק דין "עובד שעבד בשני מקומות במקביל").

נימוקים

ישנם שתי סוגיות בגמרא מהן ניתן ללמוד מה הדין בעובד שלא סוכם עמו גובה השכר:

• א. הגמ' במסכת בבא מציעא דף עו עמוד א פסקה: העובד יקבל את שכרו לפי הסכום המינימלי הנהוג באותו מקצוע.
• ב. הגמ' במסכת בבא מציעא דף פז עמוד א פסקה: העובד יקבל שכר ממוצע לפי חישוב שיבואר לקמן.

סוגיה ראשונה

הסוגיה הראשונה נמצאת במסכת בבא מציעא דף עו עמוד א: מעסיק שביקש משליח שישכור לו פועלים במחיר מסוים, אך השליח אמר לפועלים שהמעסיק ישלם להם סכום גדול יותר ממה שאישר המעסיק - שליחותו של השליח מתבטלת, מכיוון ששינה מדברי משלחו, (כדברי הגמ' במסכת קידושין דף מב עמוד ב: "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי"), לפיכך אנו דנים את הפועלים כפועל העובד ללא שום תנאי. הדין במקרה זה הוא שהפועלים מקבלים שכר כפי מנהג המדינה.

לאור זאת, אם יש מנהג מדינה שקובע שהשכר יהיה גבוה כפי שהשליח אמר - העובדים יקבלו שכר גבוה, ואם המנהג הוא כפי הרמה הנמוכה שאמר המעסיק - העובדים יקבלו שכר נמוך, ואם יש פער בין רמות השכר הנהוגות במדינה - העובד יקבל את רמת השכר המינימלית הנהוגה.

הרי"ף (מסכת בבא מציעא דף מו עמוד א) ביאר: "דדעתיה דאיניש אתרעא זילא, ועלייהו דידהו רמיא לגלויי ליה לבעה"ב דלא מתגרינן לך אלא בארבע". כלומר על העובד מוטלת האחריות לומר למעסיק בצורה מפורשת שרצונו בשכר גבוה יותר, כל עוד והעובד לא ביקש שכר גבוה יותר, אנו אומדים את דעתם שהתכוונו לשכר הנמוך המקובל באותו מקצוע. וכ"פ הסמ"ע (בסימן שלב ס"ק ג) והש"ך (בסימן שלב ס"ק ה).

וכ"פ השולחן ערוך בסימן שלב סעיף א: "ואם אמר להם: 'שכרכם על בעל הבית' - נותן להם בע"ה כמנהג המדינה".

מהרשד"ם (חלק חושן משפט סימן שלה) העיר: העובד יקבל את שכרו לפי רמת השכר הנמוכה המקובלת באותו מקצוע לעובד ברמה שלו, ולא בודקים את רמת השכר של העובד עם השכר הנמוך ביותר, אלא יש לבחון גם את מקצועיותו של העובד ואת רמת השכר המינימלית הניתנת לעובד ברמה זו^[1].

סוגיה שנייה

הסוגיה השנייה נמצאת במסכת בבא מציעא דף פז עמוד א: "השוכר את הפועל ואמר לו כאחד וכשנים מבני העיר, (מעסיק שאמר לפועל: 'השכר שלך יהיה כמו אחד מתושבי העיר') - נותן לו כפחות שבשכירות, (המעסיק יכול לומר שהתכוון ששכרו יהיה כפועל בעיר המרוויח את השכר המינימאלי), דברי רבי יהושע, וחכמים אומרים: משמנין ביניהם".

נחלקו הראשונים כיצד לחשב את השכר הממוצע:

• א. שיטת רש"י (ד"ה משמנין) - לא נותנים לפועל כפי השכר הגבוה שיש בעיר, וכן לא נותנים לו כפי השכר הנמוך, אלא נותנים לו את רמת השכר הבינונית שיש באותה העיר.
• ב. שיטת הרמב"ם (הלכות שכירות פרק ט הלכה ב) והרמ"ה - צריך לבדוק את הפער בשכר ולתת מחצית מהפער, כגון אם השכר הגבוה הוא שש, והשכר הנמוך הוא ארבע, הרי שהוא יקבל חמש. וכ"פ השולחן ערוך בסימן שלא סעיף ג.

הסמ"ע בס"ק ה הסביר את שיטת הרמב"ם: "לפי זה, אם קצתן נשכרין בשלוש, וקצתן בחמש, וקצתן בשש - אין נותנים להם חמש כשער הבינוני, אלא כשיעור המחצה שבין השלוש לשש, והיינו ארבע וחצי".

כלומר, בכדי לחשב את השכר הממוצע, יש לקחת את השכר הגבוה ואת השכר הנמוך, ואת הפער שיש בניהם לחלק לשניים ולהוסיף לשכר הנמוך. לדוגמא: נניח שהשכר המינימאלי עבור מלצר הוא עשרים ש"ח לשעה, אך יש מלצר שמקבל ארבעים ש"ח לשעה, נמצא שהפער בניהם הוא עשרים ש"ח, כך שמחצית מסכום זה יוצא עשרה ש"ח, אנו נוסיף את מחצית הפער (עשרה ש"ח) לסכום המינימאלי (עשרים ש"ח) וזה יהיה השכר הממוצע עבור המורה. נמצא אפוא, שאם קבעו עם מלצר שישלמו לו כפי השכר הממוצע בשוק, צריך לתת לו שלושים ש"ח. (ע"פ המבואר בסימן קג סעיפים א-ב).

כאמור, ישנם שני חישובים כיצד לשלם לפועל שלא נקבע עמו גובה השכר. נחלקו הפוסקים בביאור גמרות אלו.

• שיטת הריטב"א והרי"ף

הריטב"א (מסכת בבא מציעא דף עו עמוד א ד"ה לא צריכא) והרי"ף (דף מו.) ביארו, מתי נותנים לעובד שכר מינימום, ומתי נותנים לעובד שכר ממוצע (לפי החישוב שנאמר לעיל):

• א. מעסיק שאמר לעובד שישלם כפי אחד או שניים מבני העיר - המעסיק ישלם שכר ממוצע כפי החשבון האמור לעיל. הקצות בסימן שלא ס"ק ג ביאר: אם המעסיק תלה את גובה השכר בשומא מסוימת, למשל שהשכר יהיה לפי מה שמקובל בעיר וכד' - יש לשלם שכר ממוצע לפי החישוב לעיל.
• ב. מעסיק שהעסיק את העובד בצורה סתמית בלי להתייחס לגובה השכר - המעסיק ישלם את השכר המינימום שמשלמים לפועל. הקצות ביאר: כאן המעסיק לא תלה את השכר בשומא, אלא העסיק בצורה סתמית, לכן העובד יקבל שכר מינימאלי^[2]. (כך גם הדין אם המעסיק אמר לעובד: אנחנו נסתדר בינינו על גובה השכר^[3]).   הריטב"א הוסיף: למרות שרוב הפועלים מקבלים שכר גבוה יותר, יש ללכת אחר שכר מינימום של הפועלים מסוגו, כי לא הולכים בדיני ממונות אחר הרוב.

• שיטת הט"ז

הט"ז (סימן שלב סעיף ג) ביאר מתי נותנים לעובד שכר מינימום, ומתי נותנים לעובד שכר ממוצע (לפי החישוב שנאמר לעיל):

• א. מעסיק שאמר לעובד שישלם כפי השכר שיש לאחד או שניים מבני העיר - המעסיק ישלם שכר ממוצע כפי החשבון האמור לעיל.
• ב. מעסיק שאמר לעובד שישלם כפי השכר המקובל בעיר - עליו לשלם כפי השכר המינימום שיש לפחות שבפועלים כמבואר בסימן שלב סעיף א.

• שיטת הרמב"ן

הרמב"ן (מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א) ביאר מתי נותנים לעובד שכר מינימום, ומתי נותנים לעובד שכר ממוצע (לפי החישוב שנאמר לעיל):

• א. עובד שלא סוכם עמו גובה השכר - יקבל את שכרו לפי הסכום המינימלי הנהוג באותו מקצוע, כי המוציא מחברו - עליו הראייה, לכן העובד שרוצה להוציא מהמעסיק - עליו להביא ראייה שהתכוונו לשכר גבוה, כל עוד ואין ראיה - המעסיק ישלם את השכר המינימאלי.
• ב. אומנם במקומות עבודה בהם נהוג ומקובל לקבוע את גובה השכר לפני העבודה, מכיוון ולא עשו כפי שנהוג ומקובל לפיכך שניהם יפסידו, המעסיק לא ישלם רק שכר מינימום, והעובד לא יקבל שכר גבוה, אלא יקבל שכר ממוצע לפי חישוב שמבואר לעיל. (גם אם המעסיק העסיק בסתם - העובד יקבל שכר ממוצע).

הפתחי חושן (שכירות פרק ח הערה יא) כתב: "ומ"מ נראה שהולכים לפי סוג העבודה והמקצוע, ולא כפחות ממש, ועוד נראה שאם יש דירוג מקצועי - נותן לו לפי הדירוג, אף על פי שיש יחידים המשכירים עצמם בזול".

הפתחי חושן עוד כתב: "ונראה שאם יודע שהפועל לוקח במקומות אחרים יותר משאר פועלים - אינו יכול לתת לו כפחות שבשכירות, ולא דמי לשליח ששכר פועלים דקיי"ל שאפילו הפועל הוא בעה"ב ואינו עובד אצל אחרים אלא בשכר מרובה דאפ"ה נותן לו כפחות שבפועלים, שאני התם שלא שכרו אלא ע"י שליח, אבל כשהוא עצמו שכרו ויודע כמה נוטל - נותן לו כפי שהוא נוטל. וכן אם הבטיח לו שכר טוב, נראה שאינו נותן לו כפחות שבשכירות, ועכ"פ צריך להוסיף לו יותר משאר פועלים, ואפשר שצריך לתת לו כמעולה שבשכירות".

החפץ חיים (שפת תמים פרק ה) כתב: כל אדם שרוצה להעסיק פועל, מומלץ שמראש יקבעו ויסכימו על גובה השכר, ובכך יחסוך מריבות ועוגמת נפש.

כך כתב החפץ חיים: "ואגב, אעתיק כאן עצה אחת, הנוגעת לעניין איסור גזל ועושק שכר שכיר. והיא שכל אדם שמבקש לאדם אחר, שיעשה לו איזה פעולה בשכר - יקצוב עמו המקח בתחלה, דאי לאו הכי עלול מאוד להיות גזלן ועושק שכר שכיר, אם לא ירצה להיות ותרן גדול בממונו כדי לצאת מן הספק".

"דהלא עפ"י רוב יצטרך האדם למאות פעולות בכל שנה, ומצוי מאוד שאחר הפעולה יש ויכוח בין האומן ובעל הבית בענין תשלום השכר. ולכשיפרדו, כל אחד חושב בנפשו, שהוא נגזל מן השני, ואף שאינו רוצה לריב עמו, אבל אינו מוחל לו בלב שלם. ולפעמים יש גם כן מריבה ביניהם. ומדינא הוא כנוהג המדינה, לפי המקום והזמן, ואם יפחות לו אפילו פרוטה אחת מזה - יקרא עבור זה מן התורה בשם גזלן ועושק שכר שכיר. ומי יוכל לידע את מנהג המדינה בכל פעולה ופעולה לפי ענינה, ובעל כרחו אם ירצה לצאת ידי חובתו בלי פקפוק - יהיה מוכרח תמיד ליתן לבעל המלאכה כפי מה שהוא רוצה, וזה גם כן קשה מאוד".

"על כן הרוצה לצאת ידי שמים, יקצוב עמו בתחלה, ויצא מידי כל ספק. וגם הבעל מלאכה יוזיל לו על ידי זה, כי אז הברירה בידו ליתן לאחר. ובפרט מי שהוא תלמיד חכם בוודאי יעשה כן, דאי לאו הכי מלבד חשש גזל ועושק שכר שכיר - מצוי מאוד חלול השם על ידי זה, שאינו נותן לאומן כפי רצונו, שהאומן יאמר שהתלמיד חכם גזל אותו".

[1] כך כתב מהרשד"ם: "פשיטא ובודאי דאמרינן דאתרעא זילא קא מכוין - באומן כיוצא בזה בקי במלאכתו... סוף דבר שכפי מה שהשיגה ידי מן העיון, ומן התלמוד, ומן רבותינו הפוסקים, ומתוך השערה השכלית נראה לי מה שאמרתי שיתן לו בפחות שבאומנים כיוצא בו".

[2] הקצות עוד כתב: העובד יקבל שכר מינימום רק במציאות בה יש מחיר קבוע בשוק למקצוע זה, אלא שיש מספר מחירים שונים - העובד יקבל את הסכום המינימאלי, אבל אם העובד הועסק בעבודה שלא יצא לה המחיר בשוק, למשל מעסיק שסגר עם עובד בחורף לעבוד בקיץ - אנו לא אומרים שהעובד יקבל את שכר המינימום, כי עדיין לא יצא השער, כך שיש לומר שהמעסיק התכוון לומר שישלם לו כבני העיר, כך שהעובד יקבל שכר ממוצע לפי החישוב המבואר לעיל.

[3] כך כתב בספר ערך ש"י (חו"מ סימן קפב סעיף יב): "ואפילו דיבר הפועל עם בעה"ב שרוצה בשכרו ארבעה, ומשיבו (המעסיק ענה לעובד): 'ודאי נתפשר בינינו, לך עבוד' - ...הוי כלא נפסק ביניהם, ומשלם בפחות שבשכירות".