בית הדין

יא אדר א' התשעט | 16.02.19

ניזק בתאונה מעוניין לתבוע את חברת הביטוח על ההיזק שנגרם לרכבו. הבעיה היא שחברת הביטוח תתבע את המזיק על סכום גבוה יותר מאשר ניתן לתבוע ע"פ דין תורה. השאלה היא האם מותר לתבוע את חברת הביטוח למרות שכתוצאה מכך, החברת ביטוח תתבע ותוציא מעות לא ע"פ דין תורה?

הרב ישועה רטבי

 תשובה:

• א. מותר לאדם שניזוק בתאונה לתבוע את חברת הביטוח שלו.
• ב. היתר זה תקף גם אם חברת הביטוח תתבע את המזיק.
• ג. יש לראות בקבלת רישיון נהיגה משום גמירות דעת של הנהג להתחייב לשלם על כל הנזקים שיגרמו כתוצאה מנהיגה שלא ע"פ חוקי התנועה.
• ד. נפגע בתאונה יכול לתבוע את החברת ביטוח, גם אם יקבל יותר ממה שהיה מגיע לו אילו היה תובע בדין תורה.
• ה. אסור לניזק לחתום שהוא מייפה את כוחה של החברת ביטוח לתבוע ישירות את המזיק, כי חתימה על ייפוי כוח לתביעה - כמוה כתביעה אישית של הניזק את המזיק בערכאות.

השאלות לבירור:

• א. האם יש בתביעת חברת ביטוח משום איסור פנייה לערכאות?
• ב. האם מותר לתבוע כאשר התביעה תגרור תביעה של אדם אחר?

א- האם יש בתביעת חברת ביטוח משום איסור פנייה לערכאות

ניתן לתבוע חברות ביטוח עבור פיצויים שלא ניתן לתובעם בבתי דין. שכן חברת הביטוח קיבלה על עצמה בהסכם לפצות עבור נזק שיגרם למבוטח, וכל תנאי שבממון תקף^[1]. כמו כן אדם שניזוק מתאונת דרכים, רשלנות של רופא או עו"ד וכד' - ניתן לתבוע את הביטוח שישלם לניזק, הקניין חל מדין עבד כנעני.

מעבר לכך, חברת הביטוח אינה מוכנה להתדיין בבתי דין, כך שניתן לתבוע בערכאות כמבואר לעיל בסעיף ב. וכן מבואר בספר שורת הדין (חלק יג עמ' קנד).

וכך כתב כסף הקדשים (על סעיף ב): "מי שידוע עליו שיודע מאליו חיוב שלא לעשות עוולה והוא ממונה בעירו או שיש אומדנא שלא תועיל התביעה בבד"צ דעב"י, והוא אומדנא ידועה לרבים, ואולי די ע"י ידיעת שלושה בני אדם האומדנא, כמו שמועיל רשות מג' הדיוטות, כי ע"י ידיעה דתלתא - אין חשש לזות שפתיים כי עומד להתפרסם, דאפי' תלתא מציל מבחינת איסור לשון הרע... י"ל ששייך בזה מעין מה שאמרו חז"ל: חבר - אי"צ התראה, והגם שלא קיי"ל שם כן, מ"מ לגבי התראה לגבי משפט - י"ל דמועיל אומדנא כנ"ל".

לדעת כסף הקדשים, כאשר יש אומדנה ידועה לרבים, שהנתבע לא יבוא לדיון בבית הדין- ניתן לתובע באופן ישיר לערכאות, ואין צורך אישור מבית הדין.

למרות שמעיקר הדין מותר לתבוע, בכ"ז ראוי לבקש אישור מהבית דין^[2]. החתם סופר (חו"מ סימן ג) כתב: כאשר התובע נוטל רשות מהבית דין לתבוע בערכאות - נחשבים הערכאות כשליחים של הב"ד, והפסק נחשב על שם הבית דין ולא על שם הערכאות.

ב- תביעה שתגרור תביעה של אדם אחר

הגמ' במסכת בבא בתרא בדף נד עמוד ב כתבה: יהודי שקנה שדה מגוי, ושילם על השדה אך לא כתב שטר - השדה הפקר. שכן כאשר היהודי שילם לגוי - השדה יצאה מרשות הגוי, אך עדיין לא הגיעה לרשות ישראל, שכן היהודי אינו קונה בכסף בלבד עד שיכתוב שטר, לכן השדה הפקר, ואם אחר יחזיק - יקנה.

הרשב"ם (מס' ב"ב דף נד: ד"ה אמר) כתב: הלקוח יכול לתבוע את הגוי. וכ"פ התוס' (ד"ה וישראל): רשאי הלקוח לתבוע את הגוי, שכן יש אומדנה ברורה שהלקוח קנה מהגוי ושילם רק על מנת שהקרקע תישאר ברשותו. התוס' הוסיפו: מותר ליהודי לתבוע את הגוי למרות שבעקבות תביעתו - הגוי יתבע את היהודי השני שתפס בקרקע. וכ"פ הגהות אשרי (מסכת בבא בתרא פרק ג סימן סה). אומנם הרא"ש (שם) סבור שאסור ליהודי לתבוע את הגוי מכיוון שהמחזיק החזיק בשדה ע"פ דין, ואין "לעסוק בתחבולה" בתביעת הגוי ובכך להוציא את הקרקע מיד המחזיק. הרמ"א בסימן קצד סעיף ב פסק כתוס'. (הבית יוסף הביא את דברי התוס').

מכאן ניתן ללמוד שמותר לאדם לתבוע חברת ביטוח וכד' בערכאות, למרות שבעקבות התביעה - יתכן ויתבעו יהודי אחר. וגם הרא"ש חלק רק כאשר התביעה היא בעורמה ובתחבולה, אך כאשר התביעה היא ע"פ דין - ניתן לתבוע.

ניתן להביא ראייה לכך מדברי האור שמח (הלכות שכירות פרק ז הלכה א): דין חברת ביטוח כדין עסקה שעשה המבוטח עם החברה, ואין כל קשר בין הרווחים שיכולים לבוא למבוטח ובין המזיק או המפקיד, כך שוודאי שהמבטח אינו צריך להתחלק ברווחיו עם אחרים.

המזיק חייב לשלם על נזקו למרות שהביטוח גם ישלם על הנזק זה לא עניינו. אם למשל המשפחה של הניזק יחליטו לרכוש לו רכב חדש - האם זה פוטר את המזיק מלשלם? וודאי שלא. המזיק עשה עסק עם הביטוח ומקבל את הסכום שקבעו בניהם בעסקה, גם אם זה סכום גבוה.

בעסקה בין המבוטח למבטח, לפעמים האדם מרוויח מהעסק ולפעמים מפסיד מהעסק^[3]. גם המזיק חתם על ביטוח, והוא בחתימתו אישר לגבות ע"פ החוקים שסוכמו בניהם^[4]. לכן כל עוד החברה משלמת או גובה ע"פ הנהלים, וע"פ החוק, וע"פ מה שנחתם וסוכם - אין בכך גזלנות אלא מימוש עסק.

הניזק תובע את חברת הביטוח שלו, והיא תובעת את חברת הביטוח של המזיק, והיא תובעת את המזיק, כך שיש לראות זאת כגרמא דגרמא, ואין חיוב תשלום גם לא בידי שמים^[5].

בספר ים של שלמה (מסכת בבא קמא פרק א סימן כ) מובא: אדם שהוציא צו עיקול לחברו, ובעקבות הצו נגרם לו נזק - לא ניתן לחייבו לשלם על ההיזק שאירע בעקבות הצו, שנחשב לגרמא ולא למוסר. וכך פסק רבי אליעזר מטולא (מרדכי מסכת ב"ק סימן קצג), שלא ניתן לחייבו מכיוון שלא התכוון להזיק אלא רק התכוון להציל את רכושו.

הגר"מ שפרן כתב (קובץ הישר והטוב חלק ט עמ' ס): אדם שרכבו ניזוק בתאונה יכול לתבוע את החברת ביטוח שלו, כי אלו כספים שחברת הביטוח חייבת לו, וגם אם החברת ביטוח תתבע את חברת הביטוח של המזיק - מותר. יש לדמות זאת למלווה שמותר לו לגבות את חובו מהלווה, למרות שבגלל התביעה הלווה יתבע חובות עם ריבית שאחרים חייבים לו (תביעה זו חשובה כמו גזילה, נמצא שתביעת המלווה גרמה לתביעה של הלווה שלא ע"פ ההלכה).

הרב שפרן עוד כתב: אדם שמקבל רישיון נהיגה הוא מקבל זאת על מנת לשמור על חוקי הנהיגה, כך שיש לראות בקבלת הרישיון גמירות דעת להתחייב לשלם על כל הנזקים שיגרמו כתוצאה מנהיגה שלא ע"פ חוקי התנועה.

הג"ר יהודה סילמן (קובץ הישר והטוב חלק ד עמ' נז) כתב: מותר לניזק לתבוע את חברת הביטוח, "ואע"ג שבעקיפין יתבע אח"כ חברת הביטוח את המזיק - אי"ז סיבה למנוע מהניזק לתבוע את המגיע לו ע"פ דין, שאין תביעתו מדין מזיק אלא מדין התחייבות". (יש התחייבות בחוזה של הביטוח לשלם).

הרב סילמן סייג: אסור לניזק לחתום שהוא מייפה את כוחה של החברת ביטוח לתבוע ישירות את המזיק, כי חתימה על ייפוי כוח לתביעה כמוה כתביעה אישית של הניזק את המזיק בערכאות, תביעה שאסורה ע"פ ההלכה, (אסור לניזק לחתום על הרשאה לתבוע את המזיק בערכאות).

בפתחי חושן (חלק ו פרק י הערה מו) מובא: נפגע בתאונה יכול לתבוע את החברת ביטוח גם אם יקבל יותר ממה שהיה מגיע לו אילו היה תובע בדין תורה. כמו כן ניתן לתבוע את החברת ביטוח גם אם כתוצאה מהתביעה ייגרם נזק ממוני למזיק.

צריך לציין, לפני שאירע התאונה וודאי שמותר לכל נהג לבטח את עצמו, למרות שיש חשש ממשי שהביטוח תוציא מידי הצד השני סכום גבוה יותר מאשר היה ניתן בדין תורה, שכן מותר לאדם להציל את ממונו גם אם ייגרם נזק לחברו, כ"ז בתנאי שהנזק עוד לא אירע (ההסכם עם הביטוח החל עוד לפני התאונה).

וכך מבואר בדברי הדרכי משה בסימן שפח ס"ק ב: "וכתב הנמוקי יוסף פרק השותפין (מס' ב"ב דף ה: דיבור ראשון) מי שרואה שנזק רוצה לבוא עליו - יכול להציל עצמו, אף על גב דעל ידי זה יבוא הנזק לחבירו, אבל אם כבר בא עליו וגרמו לחבירו חייב". וכך פסק הרמ"א בסימן שפח סעיף ב: "היה רואה נזק בא עליו - מותר להציל עצמו, אף על פי שע"י זה בא הנזק לאחר".

הנימוקי יוסף חילק בין נזק שכבר נגרם שאז אסור להעביר את הנזק לאחרים, אבל אם הנזק עוד לא נגרם אלא רואה שבעתיד יתכן ויארע לו נזק - יכול לנקוט בפעולה גם אם ייגרם נזק לחברו.

דין זה מקורו בדברי הירושלמי (מסכת בבא קמא פרק ג הלכה א): "ראה אמת המים שוטפת ובאה לתוך שדהו, עד שלא נכנסו המים לתוך שדהו - רשאי לפנותן למקום אחר, משנכנסו - אין רשאי לפנותן למקום אחר". יסוד הדין הוא שמותר לאדם להציל את ממונו, גם אם בעקבות ההצלה ייגרם נזק לחברו. הפני משה ביאר: מותר לפנות את הנזק לכוון חבירו, כי זהו גרמא בעלמא.

האגרות משה (יורה דעה חלק ג סימן צ) כתב יסוד חשוב: מותר לאדם לעשות דבר מותר גם אם בעקבות זאת אדם אחר יעשה איסור: "והטעם דליכא לפני עור נראה פשוט דאין לאדם להמנע מעשות אף דבר הרשות שלו, בשביל שמא יעשה אחד איסור ע"י מעשיו, דמאחר דעושה מעשה עצמו ועובר האיסור לקח ועשה בעצמו מעשה האיסור - ליכא בזה לאו דלפני עור".

הגרז"נ גולדברג (תחומין יט עמ' 322) כתב: "נראה, שאם הרופא מבוטח בחברת ביטוח, והם משלמים עבור הרופא, אז יש לחייב את הרופא - דהיינו את חברת הביטוח - כל מה שהחוק מחייבו, שהרי חברת ביטוח התחייבה לשלם כפי מה שיתחייב הרופא בבית המשפט. ולכן גם אם המשפט מחייב שלא כדין תורה, מ"מ חברת הביטוח התחייבה לשלם".

[1] בגמ' במסכת כתובות דף נו עמוד א מובא: "דבר שבממון תנאו קיים". דהיינו כל תנאי וסיכום שנעשה בין הצדדים קביל, כך שההסכם מחייב ואף מבטל הסכמות קודמות שנעשו בע"פ.

מרן השו"ע והרמ"א פסקו במספר מקומות שכל תנאי שבממון קיים: בסימן טז סעיף ב, בסימן עא סעיף ג, בסימן רכה סעיף ה, בסימן שטו סעיף ב, ובאבן העזר סימן קיב סעיף י.

הגר"א בסימן סא ס"ק כד הביא מספר הוכחות שניתן להתנות בדיני ממונות גם כאשר דין תורה הוא שונה: א)- המפרט את הפגם ומתנה שלא תהיה תביעת הונאה. ב)- ניתן להתנות ולחייב שומר חינם כמו שואל.

ניתן להוסיף עוד הוכחות: ג)- המתנה על מנת שלא תשמטני בשביעית (כמבואר במסכת מכות בדף ג עמוד ב). ד)- במקום שנהגו לגבות בלי שומא והכרזה, וכתבו כך בשטר - יכולים לגבות ללא שומא והכרזה. (מבואר בסימן קג סעיף ז, עיין גם בסימן סא סעיף ו).

[2] כך כתב הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות כרך ג סימן תמד): "לדעתי יש להניזק או הנחבל לתבוע את המזיק או החובל והחברת ביטוח לבית דין, ועל פיהם יקבלו היתר ללכת לערכאות".

[3] סימוכין לכך ניתן להביא מדברי התוספות במסכת סנהדרין (דף כה עמוד א דיבור ראשון) בדין אסמכתא: אסמכתא שייכת רק במקום שאין לו שום אפשרות להרוויח מההתחייבות, כגון במשליש שטר חובו, אבל במקרה בו שני הצדדים יכולים להרוויח מההתחייבות, במקרה זה שני הצדדים גומרים בדעתם להקנות. גם כאן נאמר מכיוון ששני הצדדים יכולים להרוויח מעסק הביטוח לכן יש גמירות דעת להקנות אחד לשני, גם אם לפעמים צד המזיק יפסיד יותר מאשר היה מפסיד בדין תורה.

[4] סימוכין לכך ניתן להביא מדברי התוספות במסכת בבא מציעא (דף סו. ד"ה ומניומי) בדין אסמכתא: "ומיהו קנס שעושין בשעת שידוכין, מהני אפילו לא קנו בב"ד חשוב, כיון שנוהגין בו כל העולם, מידי דהוי אסיטומתא דלקמן (דף עד.) דקניא". וכן כתב המרדכי (מס' ב"מ סימן שכב). מכאן שיש תוקף לקניין שנהגו בו העולם מדין סיטומתא למרות שיש בו בעיות הלכתיות (כגון אסמכתא).

[5] כך כתב הש"ך בסימן שפו ס"ק ג בשם בעל התרומות (שער נ"א ח"ו): "גורם דגורם פטור". וכן מבואר בדברי מהר"ם מרוטנבורג (סימן תתמ"ד), כך מבואר בקצות סימן שפו ס"ק ג: "ואף על גב דדיינין דינא דגרמי, גורם דגורם - לא אשכחן דחייב, והאי גורם דגורם הוי".

בשו"ת חוות יאיר (סימן מה) מובא: מעשה שהיה "בשנת תמ"ט, שפשטו חיל מלך צרפת באשכנז, והחריבו כפרים ועיירות, ושללו ובזזו יינות". היה שם אדם שהבריח את היינות שלו לספינה, בכדי שהחיילים לא יבזזו את היינות. אותו אדם היה חייב מעות לחברו, כאשר החבר המלווה שמע על כך, הוא עיקל את הספינות עם היין, וביקש לגבות את חובו מהיינות, אבל לאחר מספר ימים החיילים הצרפתים מצאו את הספינה ובזזו אותה. הלווה תבע את המלווה שגרם לו נזק בעקבות העיקול, אך החוות יאיר פסק שהמלווה לא חייב לשלם על הנזקים, בגלל שזהו גרמא, שהרי הוא לא עשה כל מעשה בגוף היין, אלא רק דיבור, וגם הדיבור לא גרם לנזק אלא העיקול של השלטונות גרם לנזק, לכן נחשב לגרמא דגרמא, ופטור גם מדיני שמים.