בית הדין

יז אדר ב' התשעט | 24.03.19

 הרב ישועה רטבי

 שאלה:

מה יחס ההלכה לחתימה של אדם אחר במקומי, למשל אני צריך לחתום על חוזה שכירות דירה, ומבקש מחברי שיחתום במקומי על החוזה. האם מותר לחבר לחתום במקומי? כמובן החתימה נעשית בהסכמתי ובאישורי. האם יש בזה היתרים, איסורים וגדרים כלשהם?

הקדמה

לפני שנבחן מה דין חוזה ללא חתימת המתחייב - נתייחס בקצרה לשאלה, מדוע בכלל יש צורך בחתימה על חוזה, ומדוע לא ניתן להסתפק בסיכום בעל פה.

אחת מנקודות ההבדל בין המשפט העברי למשפט הכללי היא, שבמשפט הכללי סיכום בעל פה מחייב, לא צריך חתימה בכדי להתחייב, ניתן להתחייב גם בסיכום בע"פ, כך שהדיון על חתימה באמצעות חבר ובהסכמת המשלח - מתייתר, כי החוזה תקף גם ללא חתימה. אפ' בעסקת מקרקעין שקיימת דרישת הכתב (חוק המקרקעין סעיף 8) - אין חובת חתימה, ובכלל הפסיקה לאורך השנים צמצמה את דרישת הכתב[1].

אומנם במשפט העברי צריך קניין ממשי. לאמירה בע"פ אין תוקף (למעט מספר מקרים יוצאי דופן). אחד מהקניינים הוא קניין שטר, אבל במציאות החוזים היום, ישנן מספר בעיות הלכתיות, בגינן קשה לומר שהקניין המועיל בחוזה הוא קניין שטר (להרחבה - ניתן לעיין במאמר: "חוזה לפי ההלכה"), כך שהיום כמעט ואין קניין שטר, לפיכך אנחנו נדרשים לקניין חלופי באמצעות חתימה על החוזה, שזהו קניין סיטומתא (להרחבה - ניתן לעיין בנספח). מכאן שהחתימה על החוזה משמעותית לקניין, ומכאן השאלה, האם ניתן לחתום בשם אדם אחר.

את התשובה המקוצרת נחלק לשני חלקים מרכזיים: 1)- עד שמבקש מאדם אחר לחתום במקומו. 2)- מתחייב שמבקש מאדם אחר לחתום במקומו על חוזה.

נביא מחלוקת בין הפוסקים, האם אדם יכול לבקש מחברו שיחתום במקומו על החוזה. למרות שיש מהפוסקים שמתירים זאת - למעשה, לא מומלץ לאדם לחתום בשם חברו, (אא"כ מדובר במקומות בהם מקובל ונהוג לחתום בשם אחר, כמו בחברות וכד' - אפשר לחתום בשם), כי יש חשש המתחייב עלול להתנער מהחתימה, ולטעון שהוא לא חתם בפועל ולא ביקש מחברו לחתום במקומו. היום ניתן לחתום באמצעות שליחת מייל, או בפקס או בצילום החוזה בוואטצטפ, כך שהיום יש מספיק אמצעים לחתום בצורה ישירה על החוזה.

נקודות נוספות בנוגע לחתימה:

• א. בנספח הראשון יש הרחבה על השאלה: איזה קניין יש בחתימה.
• ב. בנספח השני מבואר, שקיימת חובה על העדים לקרוא את החוזה לפני החתימה עליו. (גם בכתובה או בגט יש חובה על העדים לקרוא את הגט/כתובה לפני החתימה).
• ג. ניתן לקרוא במאמר "צורת החתימה" על השאלה: האם ניתן לחתום באמצעות חותמת, והאם ניתן לחתום בקשקוש, חתימה חתימה שלא ניתן לזהות ממנה את שם החותם.
• ד. במאמר "לחתום על צ'ק לפני כתיבת הסכום" מבואר, האם אפשר לחתום על חוזה לפני כתיבתו.

תשובה בקצרה: עד שמבקש מאדם אחר שיחתום במקומו:

• א. עד שביקש מאדם אחר שיחתום עבורו - השטר פסול, אא"כ יש מנהג שאדם אחר חותם במקום עד. החותם יכתוב בצורה מפורשת שהוא חותם בשמו של המתחייב. (כפי שיבואר בסעיף האחרון).
• ב. אסור לעד לחתום בחוזה ע"י שבלונה (יש שבלונה בצורת אותיות עם שמות העדים, והעדים חותמים בתוך השבלונה). כמו כן אסור לו לחתום בשטר ע"י מילוי חריצים (חורצים עם סכין בקלף את שמות העדים, והם ממלאים את החריצים). להרחבה יש לעיין במאמר: "צורת החתימה".
• ג. הדין בדיעבד - שטר שעד חתם עליו בשבלונה - לדעת השולחן ערוך (סימן מה סעיף ד), גם בדיעבד השטר פסול, אך לדעת הרמ"א, בדיעבד השטר כשר. להרחבה יש לעיין במאמר: "צורת החתימה".

תשובה בקצרה: חוזה שנחתם ע"י אדם אחר

• א. לעיל התייחסנו לעד שלא יודע לחתום, כעת נברר מה הדין האם מי שמתחייב בחוזה - יכול לבקש מאדם אחר שיחתום במקומו? הפוסקים נחלקו בכך:
• א. שיטת הסמ"ע והש"ך (סימן מה ס"ק ח) - מותר לאדם אחר לחתום בשמו של חברו, בתנאי שהוא מציין בשטר שהוא חותם בשם המתחייב, החותם הוא שליחו של המתחייב והחתימה מחייבת את המשלח.
• ב. שיטת הקצות (בס"ק ב) - יש לחלק בין שטרי ראייה לשטרי קניין. שטר שעומד רק לראייה כגון שטר כתובה - מותר לאדם אחר לחתום במקומו, אבל שטר קניין והתחייבות - אסור לאדם אחר לחתום, רק המתחייב בעצמו יכול לחתום על השטר.
• ג. שיטת הנתיבות (בס"ק ב) - אסור בכלל שאדם אחר יחתום במקום, לא בשטר ראייה ולא בשטר קניין, כי מהכתוב בשטר לא ניתן לדעת האם אכן המתחייב ביקש מהאדם לחתום במקומו, כך שהשטר נחשב למזויף מתוכו ופסול. רק במקרה שיש מנהג שאדם אחר יחתום במקום המתחייב - ניתן לחתום במקומו.
• ד. להלכה, ערוך השולחן (סימן מה סעיף ז) פסק כדעת הסמ"ע והש"ך, שאדם אחר יכול לחתום בשטר, בתנאי שמצוין בשטר שהוא חותם בשליחות המתחייב. (כפי שיבואר בסעיף האחרון). וכ"פ בשו"ת אמרי אש (חושן משפט סימן ז).
• ב. במקום שיש מנהג לחתום באמצעות מיופה כח, כגון עורך דין וכד' - המנהג תקף וניתן לחתום באמצעות שליח. החותם יכתוב בצורה מפורשת שהוא חותם בשמו של המתחייב. (כפי שיבואר בסעיף האחרון).
• ג. במקרים בהם אדם אחר חותם במקום המתחייב - החותם צריך להוסיף את המילים חב"ק, כלומר חתימה במסירת קולמוס, בכך הוא מציין שהחותם הוא שליחו של העד, שמסר לו את הקולמוס בכדי שיחתום במקומו. אם בשטר לא מצוין שהעד לא חתם אלא שליחו חתם במקומו, השטר פסול ככל מזויף מתוכו, כי הרואה את השטר חושב שהעד חתם, אך באמת העד לא חתם אלא שליחו חתם, לכן צריך שיהיה ברור מהשטר שהחותם אינו העד אלא שליחו של העד.

היום מקובל שאם המתחייב לא חותם בעצמו - מי שחותם במקומו מציין בצורה מפורשת, שהוא חותם בשם המתחייב בדרך הבאה: בשם/ שם המתחייב.

אדם אחר החותם במקום העד

בגמ' במסכת כתובות דף יח עמוד ב מובא: "עדים החתומים על השטר - נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד".

הרשב"א (חלק ד סימן קצא) כתב: "ועדים שאינם יודעין לחתום, וצוו לאחר לחתום - אין זה כלום לפי שורת הדין". כלומר עדים שאינם יודעים לחתום, ובקשו מאדם אחר שיחתום עבורם - השטר פסול.

וכן כתב התשב"ץ (חלק א סימן קכח): כל עד שחותם בשטר - נחשב כאילו מעיד בבית דין, ומכיוון שהחותם אינו יכול להעיד בב"ד, שהרי הוא אינו העד, כך גם אינו יכול לחתום במקום העד.

התשב"ץ הוסיף: אם יש חתן שלא יודע לחתום על הכתובה - מעיקר הדין יכול אדם אחר לחתום בשמו אם מציין זאת במפורש: "אני פלוני בן פלוני חתמתי במצות החתן פלוני, דודאי כיון שחתם במצותו - הרי הוא עד בדבר". למעשה התשב"ץ סייג זאת, בגלל חשש לתקלה, אם האדם שחותם על הכתובה בשם החתן הוא קרוב לחתן או לכלה או לאחד מהעדים.

הרשב"א (חלק ד סימן קצט) כתב: יש אפשרות שעדים לא יחתמו על שטרות, וזה במציאות בה קיבלו על עצמם אנשי העיר, שסופר העיר יחתום במקום העדים - השטר כשר, למרות שהעד לא חתם, אלא הסופר חתם במקומם, בצורה הבאה: 'פלוני בן פלוני חתם במסירת קולמוס'. או שהסופר יכתוב: 'פלוני בן פלוני צווה לחתום'. הרשב"א דימה זאת לאומר נאמן על אבא וכו' (מסכת סנהדרין דף כד עמוד א). וכ"פ השולחן ערוך בסימן מה סעיף ה.

הסופר שחותם במקום העד - צריך להוסיף חב"ק, כלומר חתימה במסירת קולמוס, בכך הוא מציין שהחותם הוא שליחו של העד, שמסר לו את הקולמוס בכדי שיחתום במקומו. אם בשטר לא מצוין שהעד לא חתם אלא שליחו חתם במקומו, השטר פסול ככל מזויף מתוכו, כי הרואה את השטר חושב שהעד חתם, אך באמת העד לא חתם אלא שליחו חתם, לכן צריך שיהיה ברור מהשטר שהחותם אינו העד אלא שליחו של העד.

לסיכום, עד שביקש מאדם אחר שיחתום עבורו - השטר פסול, אא"כ יש מנהג שאדם אחר חותם במקום עד. החותם יכתוב בצורה מפורשת שהוא חותם בשמו של המתחייב.

מתחייב שמבקש מאדם אחר שיחתום במקומו

לעיל ראינו את הדין בעד שמבקש מאדם אחר שיחתום במקומו, האם אדם שמתחייב בחוזה יכול לבקש מאדם אחר שיחתום במקומו? הסמ"ע בס"ק ח הוסיף בשם הרשב"א: "והוא הדין, לוה המחייב עצמו בכתב ידו או בממר"ם, שכתב: 'פלוני בן פלוני חתם במסירת קולמוס', או שכתב בו: 'פלוני בן פלוני ציוה לחתום' - מהני". כלומר לא רק עד יכול לבקש מאדם אחר שיחתום במקומו (במקום שיש מנהג), אלא גם אדם שמתחייב בכתב ידו או בשטרי מרמני (צ'קים) - מועיל שאחר יכתוב בשם המתחייב. ההוכחה לכך היא, שחתן המתחייב לאישה יכול לבקש מאדם אחר שיחתום במקומו.

הש"ך בס"ק ח הביא את דברי הסמ"ע והוסיף: הרשב"א הצריך שבני העיר יקבלו על עצמם שהסופר יחתום במקום העד - רק בעד שמבקש מאחר שיחתום במקומו, זאת כדי לפתור את הבעיה של עד מפי עד, (כך יהיה לסופר מעמד של עד כשר), אבל בשטרי התחייבות - ניתן שאדם אחר יחתום על סמך בקשת המתחייב, והשטר כשר גם במקום שלא נהגו בו שהסופר יחתום במקום העדים.

אבל הקצות בס"ק ב חלק על הש"ך, לדעתו אין אפשרות בכל שטר שאדם אחר יחתום במקום המתחייב, התשב"ץ התיר זאת רק בשטר ראייה, כגון כתובה[2], שאם החתן לא יודע לחתום - אדם אחר יכול לחתום במקום העד, גם במקום בו לא נהגו בני העיר, שאחר חותם במקום העד, אבל בשטרות קניין או בהתחייבות - רק העד יכול לחתום ולא אדם אחר. הקצות הוכיח זאת מגט שנחשב לשטר קניין, ושם כתוב במפורש שעדי חתימה כרתי, ולא מועיל שאדם אחר יחתום, מכאן שבכל שטרי קניין והתחייבות - צריך שהעד יחתום, ולא מועיל שאדם אחר יחתום במקומו[3].

הנתיבות בס"ק ב חלק על הש"ך וכותב שלשיטת הש"ך צריך לומר הפוך: בשטרות ראייה - אין אפשרות לאדם אחר לחתום אלא רק לעד עצמו, כי אם אדם אחר יחתום במקום העד יש בכך בעיה של עד מפי עד, אומנם בשטרי התחייבות - ניתן שאדם אחר יחתום במקום המתחייב, כי הוא שליחו של המתחייב. הנתיבות דחה את ראית הקצות מגיטין, כי שם יש גזרת הכתוב, שרק בחתימת העדים יחול הקניין, לכן אסור לאדם אחר לחתום, אך בשטרי התחייבות - יכול אדם אחר לחתום בשליחות המתחייב.

הנתיבות למעשה חולק על הש"ך, ואוסר בכלל שאדם אחר יחתום במקום העד, לא בשטר ראייה ולא בשטר קניין, כי מהכתוב בשטר לא ניתן לדעת האם אכן המתחייב ביקש מהאדם לחתום במקומו, כך שהשטר נחשב למזויף מתוכו ופסול. רק במקרה שיש מנהג שאדם אחר יחתום במקום המתחייב - ניתן לחתום במקומו.

הגרע"א העיר על דברי הש"ך (שם): מדובר שיש שני עדים המעידים שהסופר חתם במסירת קולמוס. (דהיינו על סמך צווי הלווה).

נציין שלאור דברי הגר"ע אייגר, יש עדים המעידים על כך שהשליח חתם במקום המתחייב, ולמרות שמהכתוב בשטר אין הוכחה (כדברי הנתיבות), אך יש הוכחה מעדות העדים, שאכן המתחייב ביקש מהשליח לחתום במקומו.

ניתן לומר שנקודת המחלוקת היא, האם צריך שמהשטר עצמו יהיה ניתן להוכיח שהחותם הוא שליחו של המתחייב, לדעת הנתיבות יש חובה כזו, ולכן לא ניתן לחתום ע"י אדם אחר, אך לדעת הסמ"ע והש"ך מספיק שיש אפשרות לבירור ע"י העדים, שהשליח אכן חתם בשליחות המתחייב.

כך גם ניתן להוכיח מדברי הנתיבות בספרו מקור חיים (סימן תמח, לקראת סוף ס"ק ט, ד"ה והנה אם השליח): אדם שמינה שליח שימכור את ביתו וכן את החמץ שיש לו בבית, והשליח חתם על השטר - השטר לא מועיל כי אין הוכחה מגוף השטר, וצירוף העדים שמעיד שאכן הוא השליח איננו מועיל כי צריך שמהשטר עצמו תהיה הוכחה שאדם מכר את ביתו.

השלכה מעשית: לדעת הש"ך, ניתן לחתום על חוזה ע"י שליח, אבל לדעת הקצות, לא ניתן לחתום על חוזה באמצעות שליח. הנתיבות בס"ק ב למעשה הסכים עם דברי הקצות בשטרי התחייבות שלא ניתן לחתום ע"י שליח, אך במידה ויש מנהג לחתום באמצעות מיופה כח, כגון עורך דין וכד' - המנהג תקף וניתן לחתום באמצעות שליח.

בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה קמא חלק א סימן רז) מובא: אדם יכול לבקש משליחו שיחתום במקומו, במיוחד בשטר מכירת חמץ יכול בעל החמץ לבקש מחברו שיחתום במקומו, כי במכירת חמץ מספיק גילוי דעת.

ערוך השולחן בסעיף ז פסק כדעת הסמ"ע והש"ך: בעל דין שצריך לתחום על שטר, אך לא יודע לחתום - יכול לבקש מאדם אחר שיחתום בשמו בתנאי שיצוין שנחתם במסירת קולמוס. אומנם עד שלא יודע לחתום - לא יכול לבקש מאדם אחר שיחתום במקומו, אא"כ מדובר במקום שיש מנהג שאדם אחר חותם במקום העד. גם במקרה זה יש לציין במפורש שהחתימה נעשתה במסירת קולמוס.

וכ"פ בשו"ת אמרי אש (חושן משפט סימן ז), כי השולחן ערוך בסימן מ סעיף א פסק, שהתחייבות מועילה גם באמירה בע"פ ללא חתימה, א"כ בשטרי התחייבות ניתן להתחייב גם ללא חתימה של המתחייב, אלא מספיק שיש גמירות דעת ורצון של המתחייב בכדי שיהיה תוקף לחוזה, וכן גם אם המתחייב ביקש מאדם אחר שיחתום במקומו - השטר כשר.

לסיכום, נחלקו הפוסקים, האם מי שמתחייב בחוזה - יכול לבקש מאדם אחר שיחתום במקומו? לדעת הסמ"ע והש"ך, מותר לאדם אחר לחתום בשמו של חברו, בתנאי שהוא מציין זאת. לדעת הקצות, בשטרי ראייה ניתן לחתום במקום המתחייב אך לא בשטרי קניין. לדעת הנתיבות, אסור בכלל שאדם אחר יחתום במקום המתחייב. ערוך השולחן פסק להלכה כדעת הסמ"ע והש"ך, וכ"פ בשו"ת אמרי אש.

נספח א': תוקפם הלכתי של חוזים בני זמנינו

רוב הפוסקים סבורים שיש לחוזה בזמנינו תוקף בגלל קניין סיטומתא כמבואר בסימן רא. (בנספח לקמן מובא הסבר לקניין סיטומתא). וכך מתבאר מדברי הריב"ש (סימן שמה), במקרה בו הייתה בעיה הלכתית בשטר - ריב"ש הכשיר על סמך קניין סיטומתא: "ואני סומך להכשירם מכח המנהג, דכיון דרגילי למקני בהכי - קני, דומיא דסיטומתא דבאתרא דרגילי למקני ממש - קני".

וכן כתב כסף הקדשים (סימן רא סעיף א): "מכתב הנהוג לקנות בו מגוים, מה שקורין קאנטראקט, גם גבי מטלטלין - הו"ל סטומתא היטב". וכן מובא בשו"ת צמח צדק (לובאוויטש יורה דעה סימן רלג): "מ"מ כיון דהקאנטראקט - חשוב סיטומתא במכירת יי"ש וכהאי גוונא".

בפסקי דין רבניים (חלק ג עמוד 363 בהרכב: הגר"ע הדאיה, הגרי"ש אלישיב והגר"ב זולטי) מבואר, שחתימה על החוזה - חשובה כמו קניין סיטומתא: "התחייבות מועילה מדין סיטומתא, ואם קיים מנהג ברור והדבר נפוץ בין הסוחרים, שחוזה התחייבות בחתימת ידו - מחייב אותו למלאות אחרי התנאים האמורים בחוזה - הרי היא בת תוקף מדין סיטומתא".

בפסקי דין (חלק ו עמוד 216) עוד מובא: "ויש גם לדון שהקנין נעשה ונגמר בעריכת החוזה, הואיל והנוהג והמקובל כעת שכל סדרי מכירת מגרשים, בתים ודירות נעשים על ידי עריכת החוזה, וכבר פסקו גדולי האחרונים שיש לדון בזה דין סיטומתא שהוא קנין המועיל, ואף שלדעת הב"ח דקנין סיטומתא מועיל רק במטלטלין ולא בקרקעות, עיין ב"ח סימן ר"א וש"ך שם, אבל כבר הכריעו גדולי הפוסקים דמועייל גם בקרקע כשנהגו כן בקרקע".

וכן מובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סימן נג): כי הרי מנהג המדינה הוא שעריכת הסכם בין צדדים וחתימתם עליו - מחייב את הצדדים שלא יוכלו לחזור בהם, ומכל שכן שהוא כן כאשר מקבלים עליו גם אישור בית דין, או בית משפט, ואם כן הרי חתימה על הסכם כזה הוא כעין סיטומתא, שנפסק על זה בחו"מ סי' ר"א סעי' א' שנחשב זה קנין גמור ואין אחד מהם יכול לחזור בו. ולא עוד אלא שיש לזה עדיפות מקנין רגיל שמהני זה אפילו בדבר שלא בא לעולם (כמבואר בשו"ת הרא"ש כלל י"ג סי' כ', צוין גם בחידושי הגרע"א ופ"ת שם סק"ב, והחרה לפסוק כן בשו"ת חתם סופר חחו"מ סימן ס"ו ע"ש), ומועיל זה גם באסמכתא... כדמבאר בשו"ת חתם סופר שם, וכמו כן מועיל זה אפילו בדבר שאין בו ממש כמבואר בשו"ת מהרש"ל סי' לו".

אומנם לדעת הגרז"נ גולדברג (פד"ר חלק יד עמ' 347), החוזים שנכתבים בזמנינו לא נכללים בגדר שטר קניין, שכן בשטר קניין צריך שיהיה כתוב לשון קניין, כגון 'שדי מכורה לך', אך היום בחוזה כתוב רק סיפור דברים, (הואיל והמוכר רצה למכור, והואיל והקונה רצה לקנות, לפיכך הוסכם וכו'), בחוזים אלו יש בעיה של קניין דברים, כפי שמבואר בסימן רמה, כך שמצד קניין שטר - אין החוזה תקף.

אין לומר שיש לחוזה תוקף מדין קניין סיטומתא, שכך מנהג הסוחרים להסתמך על חתימה שבצעו הצדדים בחוזה. (דין סיטומתא מבואר בסימן רא), וכך כתב החתם סופר (חלק ה חו"מ סימן סו): קניין סיטומתא מועיל, רק במנהג טבעי שנהגו הסוחרים, ולא במנהג שנהגו הסוחרים בגלל חוק המדינה, שכן רק לחכמים יש סמכות לתקן קניינים.

מעבר לכך, גם ע"פ החוק, החוזים היום אינם נחשבים לשטרי קניין, אלא לשטרי התחייבות, כך שגם ע"פ החוק אין כאן קניין אלא רק התחייבות, ואומנם ע"פ ההלכה, מועילה התחייבות כמבואר בהרחבה בסימן מ, אלא השאלה היא, האם ניתן לוותר על הקניין ולרכוש קרקע רק על סמך התחייבות ללא קניין. ע"כ^[4].

לסיכום, לדעת רוב הפוסקים חתימה על החוזה - חשובה כמו קניין סיטומתא.

נספח ב' העדים צריכים לקרוא את החוזה לפני שחותמים

בגמ' במסכת גיטין דף יט עמוד ב מובא: "עדים שאין יודעין לקרות (מה שכתוב בשטר) - קורין לפניהם וחותמים... אמר ר"ש בן גמליאל: במה דברים אמורים? בגיטי נשים, אבל שחרורי עבדים ושאר כל השטרות, אם יודעין לקרות ולחתום - חותמין, ואם לאו - אין חותמין. א"ר אלעזר: מ"ט דרבן שמעון בן גמליאל, (שהקל בגיטין לעדים לחתום, גם אם אינם יודעים לקרוא)? שלא יהו בנות ישראל עגונות".

"אמר רבא: הלכה כרשב"ג, (רק בגיטין יכולים עדים לחתום, הגם שאינם יודעים לקרוא, אבל בשאר שטרות - אסור לעדים שאינם יודעים לקרוא לחתום). ורב גמדא משמיה דרבא אמר: אין הלכה. ואלא כמאן, כרבנן"?! (ת"ק חלק על רשב"ג, והתיר גם בשאר שטרות להקריא לעד שאינו יודע לקרוא).

"והא ההוא דעבד עובדא בשאר שטרות, ונגדיה רב כהנא? תרגמא: אקריאה". (רב גמדא פסק שאין הלכה כרשב"ג, רק בקריאה, דהיינו עד שאינו יודע לקרוא - ניתן להקריא לו והוא יחתום, בהלכה זו יש לפסוק כת"ק. אומנם ת"ק ורשב"ג נחלקו גם במקרה בו העדים אינם יודעים לחתום, שלדעת ת"ק ניתן לשרטט את שמות העדים על הקלף, והעדים רק ימלאו את הקלף בדיו, אך רשב"ג אסר לחתום בצורה זו, בדין זה הלכה כרשב"ג, ורב כהנא הלקה עד שחתם בצורה זו).

"רב יהודה מיצטער קרי וחתים. (רב יהודה בזקנותו, היה מתאמץ לקרוא את הכתוב בשטר לפני שהיה חותם על השטר, למרות שכהו עיניו). א"ל עולא: לא צריכת, (להתאמץ לקרוא לפני החתימה), דהא ר' אלעזר מרא דארץ ישראל קרו קמיה וחתים".

"ורב נחמן קרו קמיה ספרי דייני וחתים. (סופר הדיינים היה קורא לרב נחמן, ואח"כ היה רב נחמן חותם). ודווקא רב נחמן וספרי דייני, דאית להו אימתא, אבל רב נחמן וספרי אחריני, ספרי דייני ואיניש אחרינא - לא". (העד אינו יכול להסתמך על קריאה של עד אחד, אלא צריך שני עדים שיקראו עבורו. אומנם רב נחמן שהיה דיין הממונה ע"י הריש גלותא, והיה גם חתנו של הריש גלותא - יכל להסתמך על עד אחד מסופרי הדיינים, שכן הסופר העובד יחד עם האב בית דין, יחשוש מלשקר).

מדברי הגמ' מבואר, עדים שעומדים לחתום על שטר, צריכים לקרוא את כל השטר לפני שחותמים. אומנם במידה והעדים לא יודעים לקרוא: לדעת רשב"ג - אסור להם לחתום, (רק בגיטין מקריאים להם משום עיגונא), אך לדעת ת"ק - ניתן להקריא לעדים והם יחתמו לאחר מכן. וכן פסק רב גמדא.

לאחר מכן הגמ' כתבה: כאשר יש אימה - נאמן עד אחד לקרוא, לכן סופר הב"ד הירא מראש הבית דין - יכול לקרוא לראש בית הדין, ולאחר מכן ראש בית הדין יחתום כעד, שכן יש אימה לסופר בפני הראש בית דין, לכך ניתן להתבסס על עד אחד. אבל עד אחד אחר שאינו סופר של ראש בית הדין - לא נאמן לקרוא לבדו בפני ראש בית הדין.

הסמ"ע בסימן מה ס"ק ג כתב: כאשר ראש בית הדין נסמך על קריאת הסופר - אין כאן בעיה של עד מפי עד, שכן ראש בית הדין מעיד על מה שראה, והוא נזקק לסופר רק בכדי לאשר שמה שראה באמת כתוב בשטר. ומכיוון דהוי מילתא דעבידא לאיגלויי, שבזה לא משקרים, לכן נאמן.

נחלקו הראשונים, האם עד יכול לסמוך על קריאת שני אנשים, שהם יקראו בפניו את השטר והוא יחתום לאחר מכן:

• א. שיטת הרא"ש (סימן יב) - מחלוקת ת"ק ורשב"ג שייכת גם כאשר יש שני אנשים שקוראים לפני העד, ובכ"ז רשב"ג פסל ות"ק הכשיר, ויש לפסוק כת"ק, כפי שפסק רב גמדא. לכן במידה והעד אינו יודע לקרוא - שני עדים יקראו בפניו ולאחר מכן העד יחתום, אך אם רק עד אחד קרא בפניו, והוא חתם - השטר פסול. הרמ"א הביא שיטה זו בשם וי"א.
• ב. שיטת הרי"ף (דף ט:) ע"פ הבנת הרא"ש - הרי"ף פסק כרשב"ג, כפי שרבא פסק. אומנם גם לפי הרי"ף, במידה ויש שניים שקוראים לפני העד, יכול הוא לחתום על השטר. כל המחלוקת בין ת"ק ובין רשב"ג שייכת רק כאשר יש אדם אחד המקריא לפני העד, בזה פסק הרי"ף כרשב"ג, שאדם אחד אינו נאמן, אך לעולם שני אנשים נאמנים.
• ג. שיטת הרי"ף ע"פ הבנת הר"ן - הר"ן לא הביא את החילוק בין שניים שקוראים ובין אחד שקורא. גם הרמב"ם (הלכות מלוה ולוה פרק כד הלכה ז) לא הזכיר חילוק זה, משמע שגם אם יקראו שניים את השטר בפני העד - העד לא יוכל לחתום, שכן אין אימה של הקוראים מפני העד. וכ"פ השולחן ערוך.
• ד. שיטת העיטור (מובא ברא"ש) - שניים שקוראים את השטר בפני העד כמסיחים לפי תומם - נאמנים. הרא"ש שלל את דבריו, שכן רק אצל גוי הצרכנו מסיח לפי תומו, ולא אצל שני יהודים שאינם חשודים לשקר.
• ה. אך הבית יוסף הבין, שהעיטור עקרונית סבור כרמב"ם, שאסר לעד לחתום גם כאשר שומע משני אנשים. אומנם במידה והם מסיחים לפי תומם - יכול לחתום. אך הבית יוסף כתב: יתכן והרמב"ם יאסור לעד לחתום, גם בשניים המסיחים לפי תומם. הפתחי תשובה בס"ק א כתב בשם הקרבן נתנאל (פרק ב דגיטין אות ל"ה ול"ז סי' י"ב אות מ' וס'): "דעת הרי"ף והרמב"ם כדעת בעל העיטור".

הש"ך בס"ק ד פסק כדברי השולחן ערוך, שלא מועיל שניים הקוראים את השטר לעד, ואפ' אם הם קוראים כמסיחים לפי תומם - לא מועיל. אומנם כ"ז רק לכתחילה, אבל בדיעבד - השטר כשר.

המרדכי (סימן שמב) כתב בשם הגהות אשרי (סימן יב ס"ק ג): העדים יכולים לחתום על הכתובה, גם כאשר לא שמעו את קריאת הכתובה, זאת מכיוון שאת הכתובה קוראים חכמי הקהל, ואיכא אימתא דציבורא לשקר. והחשש כאן יותר גדול מהחשש שהיה לספרא דדייני מפני רב נחמן ראש הדיינים. וכ"פ הרמ"א.

עוד כתב ההגהות אשרי: לפי שיטת הרא"ש, שיכולים שניים לקרוא את הכתוב בשטר, מדובר שהעדים מכירים את השפה שכתובה בשטר, כך שהם מבינים את מה שקוראים להם. אך אם העדים לא מבינים - אין תועלת בקריאה. אומנם ניתן לתרגם את הכתוב בשטר ולהקריא את התרגום. וכ"פ הרמ"א.

הש"ך בס"ק ג כתב: לכתחילה צריכים העדים להבין את השפה, ורק בדיעבד ניתן להסתמך על תרגום השטר.

ערוך השולחן (סעיף ה) פסק: כל החיוב לקרוא את השטר לפני החתימה - מוטל רק על העדים, אבל הבעל דבר, שמחייב את עצמו בשטר - יכול לחתום על השטר לפני שקורא את הכתוב בשטר. "כיון שלא חשש לקרותו, וסמך עצמו על נאמנות של אחרים, הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שנכתב שם. ולכן אף אם חתם עצמו על נייר חלק, ומסרו לשליש או לבעל דבר - מתחייב עצמו בכל מה שיכתבו עליו".

לסיכום, העדים צריכים לקרוא את כל השטר לפני שחותמים על חוזה. במידה והעדים לא יודעים לקרוא - אסור להם לחתום, (רק בגיטין מקריאים להם כדי שהאישה לא תישאר עגונה), כאשר יש יראה - ניתן לחתום על סמך קריאה של עד אחד לקרוא. לדעת השולחן ערוך לא ניתן להסתמך על קריאה של שני עדים, אך לדעת הרמ"א שני עדים יכולים לקרוא ולאחר מכן העד יחתום על סמך קריאתם.

[1] תודה לד"ר אריאל מלאכי על הערותיו.

[2] שטר כתובה נחשב לשטר ראייה, כי הבעל מתנאי בית דין מחויב לכתובה.

[3] הקצות עוד כתב (מובא בהגהות אשרי מס' גיטין פרק ב סימן יב): לדעת רבנו שמחה, רק בשטרי קניין, שליח יכול לחתום במקום העדים, כגון בגט שניתן לקרוע את הגט לאחר נתינתו, והאישה מגורשת. אבל בשטרי ראייה צריך שהשטר יישמר לאורך זמן, ולכן אסור לאדם אחר לחתום אלא רק העד עצמו שראה את פעולת הגירושין הוא יכול לחתום ולא הסופר או אדם אחר. אבל האור זרוע החמיר ואסר גם בשטרי קניין שאדם אחר יחתום. (ק"ו ששטרי ראייה ללא חתימת העדים עצמם - פסולים).

הקצות סיכם: אדם שמתחייב בחוזה בכתב ידו - בשטר ראייה הוא יכול לבקש מאדם אחר שיחתום במקומו, אבל לא ניתן להתחייב כל עוד שהכותב לא חתם בעצמו, שלא שייכת שליחות בזה, אלא יש צורך שהמתחייב יחתום בעצמו, ורק אז חלה ההתחייבות שלו.

[4] אומנם נ"ל פשוט מדברי הנתיבות בסימן לט סקי"ז, שלא ניתן לקנות קרקע ע"י התחייבות, שכן ההתחייבות היא בגברא ולא בחפצא: "דהנה מבואר בכמה מקומות שיש הפרש בין קנין לחיוב, דבקנין נקנה לו גוף החפץ, ויכול לקדש בו אשה ולקנות בו עבדים וקרקעות, אבל כשמחייב עצמו ליתן לחבירו חפץ פלוני - אין לו קנין בגוף החפץ, רק שהחיוב חל אגברא, ויכולין הב"ד לכפותו ולהגבות אותו החפץ שנתחייב לו ולהקנותו במשיכה, דאף בהגביית ב"ד צריך לעשות קנין משיכה בדבר שהמשיכה קונה בו. ואפילו תפס החפץ שנתחייב לו הלה וקידש בו אשה קודם גביית ב"ד - אינה מקודשת, ואם המתחייב קידש אשה בחפץ שנתחייב בו - מקודשת, וכן אם מכרו מכור, דשלו הוא, רק שהב"ד כופין אותו לשלם דמי שווי חפץ שנתחייב כיון שקלקל החיוב".