לחתוך ענפים שנכנסים לחצר אחרת
בית הדין
יט תמוז התשעט | 22.07.19
הרב ישועה רטבי
שאלות:
- א. האם מותר לי לחתוך ענפים של עץ שנכנסים לחצרי ללא רשותו של בעל העץ? גם העלים של העץ מלכלכים לי את הגינה, לכן אני מעוניין לחתוך את הענפים, האם זה אפשרי מבחינה הלכתית?
- ב. שכני נטע גדר חיה בין שתי החצרות. עם השנים הגדר צמחה והתפשטה לחצר שלנו, הבעיה שהגדר גבוהה ומצילה על הסוכה שלי, האם הוא חייב לחתוך את הענפים, כי הענפים של העץ שלו פוסלים לי את הסוכה?
תשובה:
- א. מומלץ לבקש מבעל העץ לחתוך את ענפי העץ שנכנסים לרשותו. על פי רוב, בקשה מכובדת מתקבלת ברצון.
- ב. אם ענפי העץ של הַשָּׁכֵן שנכנסים לרשותו מפריעים לו, (שולחן ערוך סימן קנה סעיף כו), או מגבילים את היכולת שלו להשתמש ברשותו שימוש מלא (סימן קנה סעיף כח) - ניתן לחתוך את הענפים שנכנסים לרשותו, גם ללא רשות בעל העץ.
- ג. הַשָּׁכֵן הניזק שהענפים נכנסים לרשותו - הוא זה שיממן את חיתוך הענפים ולא בעל העץ. (שולחן ערוך בסימן קנה סעיף לב, וכך גם הרמ"א בסעיף לא).
- ד. סוכה שנמצאת תחת האילן - פסולה (שולחן ערוך אורח חיים בסימן תרכ"ו סעיף א), ובכ"ז על הניזק בעל הסוכה לממן את הוצאות חיתוך הענפים, ולא על בעל העץ.
- ה. ניתן לחתוך ענפים שמפריעים ברשות הרבים. כאשר הענפים מפריעים לרבים - בעל העץ יממן את חיתוך הענפים ולא הרבים הניזוקים. (שו"ת חלקת יעקב חושן משפט סימן י בס"ק ד). אומנם יש מהראשונים שחולקים וסבורים שגם בהיזק לרבים - הרבים יחתכו את הענפים ולא בעל העץ. (הר"ן במסכת בבא בתרא דף כו עמוד א).
- ו. מותר להוציא ענפים לרשות הרבים, אם תוצאה מכך יש תועלת לרבים בכך שיש להם צל. היתר זה שייך רק בשני תנאים: א)- הענפים אכן מועילים לרבים. ב)- לא מחו כנגדו שיחתוך את הענפים. אך אם הענפים לא מועילים, או אם מחו כנגדו שיחתוך את הענפים - עליו לחותכם. (מאירי מסכת בבא בתרא דף ס עמוד ב).
- ז. נזק ממשי וקבוע - אם הענפים גורמים לנזק ממשי וקבוע, (כגון עץ עבה שגורם להאפלה הדומה להאפלה שנוצרת מבנייה) - ניתן לחייב את בעל העץ המזיק לממן את חיתוך הענפים. (פתחי תשובה בסימן קנד ס"ק יא, בשם שו"ת שבות יעקב חלק א סימן קנט).
- ח. נטע עץ ללא אישור - הנוטע עץ בגינה של בניין משותף (ללא אישור מוועד הבית), או אדם שנוטע עץ בשטח ציבורי (ללא אישור מהמועצה או העירייה) - עליו להרחיק את הנזק ולממן את חיתוך הענפים. (שו"ת חלקת יעקב שם).
- ט. נזק שקיים מרגע הנטיעה - אם כבר מרגע הנטיעה נגרם נזק לשכנים (כגון בנטיעת עץ גדול) - ניתן לבקש מבעל העץ לממן את סידור העץ, כי הנזק הוא מידי. (שולחן ערוך בסימן קנה סעיף לב).
- י. נציין, שלפי החוק (חוק המקרקעין סעיף 51), שָׁכֵן לא יכול לחתוך ענפים של עץ שמפריעים לו, אא"כ הם מזיקים או מפריעים בצורה לא סבירה.
במשנה במסכת בבא בתרא דף כז עמוד ב מבואר, שאם ענפי העץ נכנסים לרשות אחרת ומפריעים להתנהלות השכן - ניתן לחתוך את הענפים גם ללא רשות בעל העץ[1].
הרמב"ם (הלכות שכנים פרק י הלכה ח) כתב: אילן שנכנס לשדה חברו - ניתן לקצוץ לפי הצורך כך שלא תהיה הפרעה לחרישה. ואם מדובר בעץ חרוב או עץ שקמה שהצל שלהם גורם לנזק - ניתן לחתוך את כל הענפים שנכנסים לשדהו. וכך גם הדין אם עץ נכנס לשדה שזקוקה להשקאה מעבר לגשמים, וכך גם הדין בעץ שנכנס לשדה אילן[2]. וכ"פ השולחן ערוך בסימן קנה סעיף כו.
מכאן ניתן ללמוד, שמותר לחתוך ענפים שנכנסים לחצר אחרת, ככל והם מפריעים לבעל החצר.
בתשובות הגאונים (גאונים קדמונים סימן קו) מובא: אדם שיש לו עץ תאנה, והעלים הגיעו לגג בית חברו ומונעות ממנו לשפץ בגג - יכול הוא לחתוך את העלים, "שהתורה נתנה רשות לניזק לקוץ אותו הנוף כדי הזיקו". וכ"פ השולחן ערוך בסעיף כח.
מכאן ניתן ללמוד, שמותר לחתוך ענפים שנכנסים לחצר אחרת, ככל והם מגבילים את היכולת שלו להשתמש ברשותו שימוש מלא.
במשנה במסכת בבא בתרא דף כז עמוד ב מובא: "אילן שהוא נוטה לרה"ר - קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו". כלומר ענפים שיוצאים לרשות הרבים - ניתן לחתוך את הענפים שמפריעים להילוך הרבים. ניתן לחתוך את הענפים עד גובה אדם שרוכב על גמל. וכ"פ השולחן ערוך בסימן קנה סעיף כז.
הפתחי חושן (נזיקין פרק ח הערה עג) ציין: "בשיעור הגובה כמלא גמל ורוכבו, ונראה שבזמניהם היה שיעור זה הכי גבוה שהיה עובר ברה"ר, ולפי"ז בזמנינו צריך לשער בגובה של מטען הכי גבוה שעלול לעבור".
בגמ' במסכת בבא בתרא דף ס עמוד א מובא: "ר' ינאי הוה ליה אילן הנוטה לרשות הרבים, הוה ההוא גברא דהוה ליה נמי אילן הנוטה לרשות הרבים, (לרבי ינאי היה עץ שענפיו התפשטו לרשות הרבים, וכן היה עץ כזה לאדם נוסף), אתו בני רשות הרבים הוו קא מעכבי עילויה; אתא לקמיה דר' ינאי, (תבעו את אותו אדם בית דין של רבי ינאי על כך שהעץ שלו יוצא לרשות הרבים). א"ל (רבי ינאי לנתבע): זיל האידנא ותא למחר. (רבי ינאי דחה את הדיון למחרת). בליליא שדר קצייה לההוא דידיה". (רבי ינאי באותו לילה ביקש מגנן, שיחתוך את הענפים של העץ שלו, שיוצאים לרשות הרבים).
"למחר אתא לקמיה, א"ל: זיל קוץ. (רבי ינאי פסק שעל הנתבע לחתוך את העץ). א"ל: הא מר נמי אית ליה? א"ל: זיל חזי, אי קוץ דידי - קוץ דידך, אי לא קוץ דידי - לא תקוץ את".
"מעיקרא מאי סבר, (לפני הדיון מדוע רבי ינאי לא חתך את הענפים מהעץ), ולבסוף מאי סבר? (לאחר הדיון מדוע חתך את הענפים)? מעיקרא סבר: ניחא להו לבני רה"ר דיתבי בטוליה, (רבי ינאי לא חתך את הענפים, כי חשב שהם מועילים לבני רשות הרבים, שיש להם צל), כיון דחזא דקא מעכבי, (אך לאחר שרבי ינאי ראה שיש תלונות על העץ של הנתבע) - שדר קצייה". (כי הבין שאותו לא תובעים בגלל שחסים על כבודו).
"ולימא ליה: זיל קוץ דידך והדר אקוץ דידי? משום דריש לקיש, דאמר: התקוששו וקושו - קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים".
המאירי (מסכת בבא בתרא דף ס עמוד ב) סיכם: אסור לתלמיד חכם להעמיד את הענפים בצורה כזו שתפריע להולכי דרכים, (זאת בניגוד לאדם שאינו ת"ח שמותר לו לטעת את עץ גם אם הענפים יצאו לרשות הרבים, ואז על הניזק לחתוך את הענפים ולא על המזיק בעל העץ). אך אם הוא סבור שהענפים יועילו לבני רשות הרבים, כי יש להם צל - מותר להוציא את הענפים, עד שימחו בו. ואם בני רשות הרבים מוחים כנגד אדם אחר שמוציא ענפים באותה צורה כמוהו - עליו ג"כ לחתוך ולסדר את העץ שלו, ק"ו שאם הוא דיין בתיק זה, שעליו לוודא שענייניו מסודרים.
לעיל ראינו שעל הניזק לממן את סילוק העץ, אך כאן אנו רואים שעל המזיק להרחיק את הנזק. יש לכך שני הסברים:
- א. כאמור, המאירי ביאר: מדובר על תלמיד חכם שצריך להחמיר על עצמו ולממן את הרחקת הנזק.
- ב. בשו"ת חלקת יעקב (חושן משפט סימן י בס"ק ד) מבואר: למרות שאמרנו שעל הניזק לממן את סילוק הנזק, אך כאשר מדובר על נזק לרבים - על המזיק לממן את סילוק הנזק.
דין זה כבר מבואר בדברי ראב"ן (סימן א): "והא דתנן (כ"ה א) מרחיקין את הנבילה וכו', אף על גב דלא ניחא ליה דליזל הריח, ולא הוי גיריה, אפילו הכי לא פליג ר' יוסי עלה, משום דהוי היזיקא דרבים, ומודי ביה דעל המזיק להרחיק את עצמו".
אבל הר"ן (מסכת בבא בתרא דף כו עמוד א) כתב: "מיהא שמעינן, דכי אמר ר' יוסא, דעל הניזק להרחיק את עצמו כל היכא דלא הוו גירי, לאו דוקא לגבי היזיקא דיחיד, דה"ה נמי לגבי היזיקא דרבים, דעל הנזקין להרחיק את עצמן".
היד רמ"ה (מסכת בבא בתרא פרק ג בס"ק רפח) כתב: לא רק שאין חזקה לענפים שיוצאים לרשות הרבים, אלא גם אין חזקה לענפים שיוצאים ומפריעים לשכנים (תושבי המבוי), למרות שהשכנים שתקו כאשר השכן נטע את העץ, בכ"ז אין חזקה, כי חזקה חלה רק כאשר אדם עושה מעשה שגורם לנזק מידי ובכ"ז השכנים שותקים, אך כאן אין כל נזק בנטיעת עץ בשטח פרטי, לכן השתיקה לא נחשבת למחילה. ומכיוון והענפים גדלו מעצמם - אין בכך מעשה שמהווה חזקה.
במשנה במסכת בבא בתרא דף כה עמוד ב מובא: "ר' יוסי אומר: אף על פי שהבור קודמת לאילן - לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו". כלומר אדם יכול לטעת ברשותו אילן, למרות שלאחר מספר שנים, השורשים יזיקו את בורו של חברו, כי בזמן הנטיעה לא נוצר שום נזק, הנזק בא רק לאחר זמן מסוים. (להרחבה: עיין בהקדמה להלכות שכנים המובאת בנספח לתשובה: הרחקת יונים בבית משותף).
בגמ' מובא: "אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. אמר רב אשי, כי הואן בי רב כהנא הוה אמרינן: מודי ר' יוסי בגירי דידיה". (כלומר בנזקי שכנים יש לחייב רק כאשר מדובר על נזק באופן ישיר ומיידי).
וכ"פ הרמב"ם (הלכות שכנים פרק י הלכה ה), שיש להבחין בין נזק שנגרם לאחר זמן (כגון שורשים שגדלים וגורמים לנזק), שאז על הניזק להרחיק את עצמו, לבין נזק שנגרם ברגע עשייתו שאז על המזיק להרחיק את עצמו.
כך גם כתב הריב"ש (סימן קל): "במה שהשרשים הולכים וגדלים לאחר מכן, ומזיקין לכותל אינו צריך להרחיק. ואפי' הכותל קדם, דבעידנא דקא נטע - ליתנהו לשרשים, ולא הוי גירי".
הסמ"ע בס"ק עג ביאר: "ולא דמי לגפת (בסעיף ד) והדומה לו, שאסור לסמוך למצר חבירו כשיש שם דבר הניזק לכו"ע... דשאני התם דלאחר שיעשה חבירו הכותל בצידו יבוא לו היזק מהגפת זה עצמו שסמך הוא, (צריך להרחיק פסולת זיתים מהקיר במרחק שלושה טפחים, כי מיד ברגע ההנחת הפסולת - נגרם נזק לכותל {מהחום היוצא מהגפת}, לכן הוא נחשב למזיק בידיים ואסור), והרי הוא דומה כאילו הזיקו אז בידים, כיון שהוא ניזק מהדבר הזה עצמו אשר הניח שם, משא"כ בבור, שמהאילן זה שנוטע אינו ניזק הבור, אלא מהשרשים המסתעפים ממנו, ואותם שרשים באים לאחר זמן ממילא, והוא לא עשה ההיזק בידים".
כאמור, מותר לאדם לטעת עץ בתוך חצרו, למרות שלאחר זמן השורשים יעברו יתפשטו לחצר אחרת. במידה ויש ענפים שנכנסים לחצר חברו - הניזק הוא זה שצריך לממן את חיתוך הענפים ולא בעל העץ, כי הענפים נכנסו לרשות חברו רק לאחר זמן, הנזק לא נעשה מיד ברגע שנטעו את העץ, לכן האחריות לסילוק הנזק מוטלת על הניזק.
התוספות במסכת בבא בתרא דף כו עמוד א (ד"ה אבל) חילקו בין נטיעת עץ גדול (שמצריך הרחקה ארבע אמות), לבין נטיעת גרעין (שלא מצריך הרחקה): "והוא כשנטע דקלים כשהם גבוהים, (רק אז נדרשת הרחקה משדה חברו), אבל אם נטע גרעין - לא, דממילא קא גדל, ולא גירי דיליה הוא". וכ"פ הרמ"א בסימן קנה סעיף כה.
הנתיבות (סימן קנה ס"ק יח) כתב סברא יסודית לביאור החילוק בין הלכות שכנים ובין הלכות נזיקין: בהלכות נזיקין יכולים הבעלים להשתמש ברכוש שלהם וגם לשמור עליו שלא יזיק, ומכיוון שיש לבעלים גם אפשרות שימוש וגם אפשרות שמירה, לכן הם חייבים לשמור על רכושם שלא יזיק, ואם הזיק רכושם - חייבים לשלם.
אבל בהלכות שכנים אין הבעלים יכולים להשתמש ברשות שלהם וגם לשמור עליו שלא יזיק. אם נבקש מהבעלים לשמור, הרי שהם כלל לא יוכלו להשתמש. לפיכך סבר רבי יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו, כי אין לנו אפשרות למנוע מהאדם שימוש ברשותו בדבר שאינו גורם נזק בצורה ישירה.
ולכן בדוגמא הנ"ל, מותר לשכן לנטוע אילן בחצרו, כי מותר לכל אדם להשתמש בחצרו לפי הייעוד שהוא מחליט על פי בחירתו החופשית, למרות שבמהלך השנים יגיעו השורשים לחצר חברו ויזיקו את בור חברו, מכיוון שהאפשרות היחידה להישמר מהנזק היא למנוע ממנו שימוש בחצר, ועל כן אין אנו אומרים שעל הניזק להרחיק את עצמו.
כך גם הדין בעץ שעליו נושרים בחצר אחרת, שלא ניתן לבקש מבעל העץ שיממן את פינוי העלים, כי הנזק שנגרם מעלי החצר הוא נזק שנגרם לאחר זמן ולא באופן מידי.
כך פסק השולחן ערוך בסימן קנה סעיף לב, וכך גם פסק הרמ"א בסעיף לא: "הוא הדין בכל כיוצא בזה, שאין ההיזק בשעת מעשה אלא בא אחר כך - על הניזק להרחיק עצמו".
החזון איש (סימן יד בס"ק יד) כתב: "בעושה בתוך שלו תשמישים הנהוגים לשמש בהן, ויש מהם שהתירו חכמים שכן טבע העולם ששכנים נפגעים זה מזה, שהרבה מן החשמישין מכניסין פעולה ופגיעה חוץ מגבולם, וזהו קניינו מתחילה, ועל הניזק להרחיק. ואם אינו מתרחק, חשיב הניזק כנכנס ברשות המזיק, ואיהו דאזיק לנפשיה".
מתי ניתן לחייב את בעל העץ לממן את ההוצאות
הפוסקים הביאו מספר מקרים בהם ניתן לחייב את בעל העץ המזיק לממן את הוצאות סידור העץ:
- א. נזק ממשי וקבוע - הפתחי תשובה בסימן קנד ס"ק יא כתב בשם שו"ת שבות יעקב (חלק א סימן קנט): דייר שגר בקומה למטה שנטע עץ בגינתו, ולאחר זמן הדייר בקומה למעלה תבע ממנו לחתוך את העץ, כי העץ מאפיל את חלון ביתו. השבות יעקב פסק: יש לבחון כל מקרה לגופו, האם מדובר בנזק ממשי, כגון בעץ עבה שגורם להאפלה דומה להאפלה שנוצרת מבנייה - ניתן למחות כנגדו שיחתוך את העץ. מכאן ניתן ללמוד שאם מדובר בנזק ממשי וקבוע, ניתן לחייב את בעל העץ המזיק לממן את חיתוך הענפים.
- ב. נזק שקיים מרגע הנטיעה - הנוטע עץ גדול וכבר מרגע הנטיעה נגרם נזק לשכנים - ניתן לבקש מבעל העץ לממן את סידור העץ, כי הנזק הוא מידי.
- ג. נוטע עץ ללא אישור - בשו"ת חלקת יעקב (חושן משפט סימן י בס"ק ד) מובא: אדם שנטע עץ תפוחים בחצרו, ולאחר זמן הענפים התפשטו לחצר חברו - הניזק צריך להרחיק את הנזק, כי בעל העץ נטע ברשות, אך בעל העץ נטע שלא ברשות, למשל אדם שנוטע עץ בגינה של בניין משותף (ללא אישור מוועד הבית), או אדם שנוטע עץ בשטח ציבורי (ללא אישור מהמועצה או העירייה) - עליו להרחיק את הנזק ולממן את חיתוך הענפים.
וועד הבית יכול להתנגד לנטיעה בבניין משותף, גם בגלל חשש לנזק קטן, כי דיירי הבית נחשבים לשותפים שרכשו את הדירה על דעת כך שלא יגרמו אפ' לא נזק קטן לדייר השותף בבית.
- ד. נזק לרבים - כאשר מדובר על נזק לרבים - על המזיק לממן את סילוק הנזק. (כמבואר בשו"ת חלקת יעקב שם).
- ה. דינא דמלכותא - הפתחי חושן (נזיקין פרק יג הערה ה) כתב בשם שו"ת בית יצחק (חו"מ סימן עח): שכל שיש דינא דמלכותא שעל המזיק להרחיק, אזלינן בתריה וחייב להרחיק".
כאמור לעיל בסעיף ד, הפתחי חושן (שם) פסק שיש לחייב את המזיק להרחיק אם גם החוק מחייב להרחיק. לאור זאת נברר מתי החוק מחייב את בעל העץ לממן את חיתוך הענפים.
בחוק המקרקעין (סעיף 51) נאמר: "עצים או צמחים אחרים הגדלים סמוך למיצר, וענפיהם או שורשיהם מתפשטים לתוך מקרקעין שכנים - אין בעל המקרקעין השכנים או המחזיק בהם (להלן: השכן) רשאי לדרוש סילוק הענפים או השרשים, אלא אם יש בהם כדי להזיק למקרקעין או להפריע לו במידה בלתי סבירה בהנאה מן המקרקעין; דרש השכן מבעל הצמחים לסלק ענפים או שרשים כאלה, ולא סולקו תוך זמן סביר - רשאי הוא לסלקם בעצמו על חשבון בעל הצמחים".
לפי החוק, שכן לא יכול לחתוך ענפים של עץ שמפריעים לו, אא"כ הם מזיקים או מפריעים בצורה לא סבירה מכך שלא נהנים מהנכס. במצב זה על השכן להודיע (רצוי בכתב) לבעל העץ על המטרד, ואם הוא לא יסלק את הנזק בתוך זמן סביר הוא יהיה רשאי לסלק בעצמו את הענפים על חשבון בעל העץ.
בחוק פקודת הנזיקין (סעיף 44 א) נאמר: "מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק".
כלומר הפרעה של ממש שנגרמת כתוצאה מהתנהגות מסוימת - אין בה מספיק בכדי לתבוע עליה פיצויים, אא"כ בעקבות ההפרעה (המטרד) נגרם לו נזק. אם הניזק יוכל להוכיח שנגרם לו נזק כתוצאה מהתפשטות העלים - הוא יוכל לתבוע מהמזיק (בעל העץ) לממן את סידור העץ.
לפי החוק, יש לבחון בכל מקרה לגופו, אם מדובר בנזק ממשי לשכן, כגון שהעץ חודר לתוך הביוב - ניתן לתבוע מבעל העץ שיממן את סילוק הנזק, אך אם לא מדובר בנזק ממשי אלא במטרד, רק אם מדובר בהפרעה ממשית - ניתן לבקש מבעל העץ שיחתוך את הענפים בתוך זמן סביר. אך לפי ההלכה, הניזק יכול לחתוך את הענפים גם ללא בקשת רשות מבעל העץ.
[1] כך מובא במשנה: "אילן שהוא נוטה לשדה חבירו - קוצץ מלא המרדע על גבי המחרישה, (ענפים שנכנסים לשדה חברו ומפריעים לו לחרוש - יכול לחתוך את הענפים עד הגובה הנדרש בכדי שהענפים לא יפריעו לו לחרוש[1]. ובחרוב ובשקמה (עץ תאנים הגדל במדבר) - כנגד המשקולת, (ענפים של עץ חרוב או של עץ שקמה שנכנסים לחצר חברו, וגורמים לנזק גדל יותר, בגלל שמסתירים יותר את השמש - ניתן לחתוך את כל מה שנכנס לחצרו. ניתן לחתוך בצורה ישרה (אנכית) כמו במשקל). בית השלחין - כל האילן כנגד המשקולת". (עצים שזקוקים להשקאה ולא גדלים רק ממי הגשמים זקוקים לשמש, ולכן ניתן לחתוך את כל סוגי העצים שנכנסים לחצר, כי כל צל גורם לנזק לעצים).
[2] הבית יוסף העיר: לרמב"ם הייתה גירסא אחרת מרש"י. רש"י גרס: כל עץ שנכנס לבית השלחין - ניתן לעוקרו. הרמב"ם גרס: כל עץ שנכנס לבית השלחין - ניתן לעוקרו. כמו כן כל עץ שנכנס לאילן - ניתן לעוקרו.