פרשת תולדות - גם ברוך יהיה

א.

בפרשת השבוע נפגשים אנו עם לידתם ויציאתם לאור עולם   של יעקב ועשיו. בעיצומה של הפרשה מופיע מעשה הברכות  שברך יצחק את יעקב, ולקחם יעקב במרמה .

והשאלות גדולות, גם ידועות הן. הכיצד יעקב המכונה 'איש תם'  רימה וגנב לב אביו יצחק?! ובזוהר הקדוש  מוסיף ומגלה כי כאשר עמד יעקב מול יצחק והוא אמר לו 'גשה ואמושך האתה זה בני עשיו אם לא' תקפה את יעקב רעדה עצומה, והוא נשא תפילת דוד, "אל ד' בצרת לי קראתי ויענני, ד' ! הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה". ודברים אלו מחריפים את התמיהה עד מאד, האם זו התפילה שיעקב נושא בעוד השקר על שפתיו ?!

וגם אם נצרך לכך על כורחו ומכח מצוות  כיבוד אם ונבואתה, מדוע כך הברכות צריכות להתגלגל בעקמימות ופתלתלות, ולא  בדרך המלך כראוי לברכת אבות?! 

והשאלות ממשיכות ביחס  ליצחק אבינו ,קדוש ד',  איך לא עמד על טיבו של בנו עשיו?

שאלה גדולה זו נשאלת גם מצד הארץ וגם מצד השמים: מצד הארץ- האם לא ראה מעשיו בפועל זה עשרות בשנים? הרי אביו הוא ובביתו חי?! ומצד השמים- הרי רוח הקודש שורה על יצחק תדיר, ונביא הוא , ומדוע ד' העלים ממנו ולא הגיד לו?! והשאלה מחריפה יותר, הרי לרבקה כן הגיד דרך שם ועבר - 'ורב יעבוד צעיר' והיא נסמכה על נבואה זו בבקשה מיעקב לרמות, אם כן למה הסתיר הקדוש ברוך הוא נבואה זו מעיני יצחק ?!

והתמיהות לא פוסחות על רבקה אמנו, מדוע זה אינה  מדברת ישירות עם יצחק אישה? והרי רואים אנו מסוף הפרשה בעניין שילוח יעקב אל חרן לקחת אשה, שכאשר חפצה היא, אין לה מניעה לפנות אל יצחק ישירות?

ולמרות שתמיהות אלו נדרשו על ידי סופרים וספרים , דברי תורה כמעיין נובע הם, ומחדשים את הרוח ללא הרף, ומתחדש אדם עמהם  ומוצא בהם טעם ורעננות, ובאים הם  כמים קרים על נפש עייפה משגרה ומהרגל דברים.

ב.

ראשית נפתח בטעם אהבת יצחק לעשיו המוזכר בכתוב "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו".

הפשט הוא שעשיו היה נותן ליצחק מצידו אשר היה צד. אך פשט זה קשה הוא , הרי יש ליצחק מקנה רב בירושה מאברהם, וגם מברכתו שלו,[1] ככתוב "וילך האיש הולך וגדל.." ומדוע זה נזקק הוא לעשיו?! לא זאת אף זאת, במעשה זה מפורש כי רבקה הביאה שני גדיי עיזים מן הצאן, השייך ליצחק וקיים בחצירו, ומדוע  מבקש הוא מעשיו לצוד לו ציד מהשדה?!

באו חכמים ודרשו 'כי ציד בפיו'  שהיה צד ומרמה את יצחק בפיו , ושואלו כיצד מעשרין את התבן, וכחזיר הזה הפושט טלפיו ואומר טהור אני.

אך לכאורה נראית דרשה רחוקה מן הפשט, ובייחוד כאשר בהמשך מבקש יצחק מעשיו לצוד ציד ולהכין לו מטעמים , מה שנראה כהרגל הידוע של עשיו בהבאת ציד ליצחק, אם כן אין כאן רק 'צידה בפה' במובן של רמאות?!

אלא נראים הדברים כי חכמים ממכוונים לכשרון הציד הנמצא בעשיו. יכולת זו לצוד חיות היא יכולת לעקוף את מנגנון ההישרדות הטבעי לחיות, להפתיע אותן ולצוד אותן . לכן הצייד משתמש בחץ וקשת ולא בחרב. עם חץ אפשר לצוד מרחוק וממארב, אך בחרב קשה הצידה שכן החיה רואה ובורחת או תוקפת.

 כשרון הציד לא נעצר בחץ וקשת, אלא ממשיך ומשתכלל  ויוצר  'מכמורת'. בונים מנגנון שנראה תמים למראה,אך כאשר דורכים עליו בלא תשומת לב  הוא נסגר על החיה באין יכולת להשתחרר.   יש כאן עליית מדרגה בשימוש בערמה בכדי ללכוד את החיה.

אך גם בכך לא די, כי מה יעשה הצייד אם  משום מה לא מגיעה החיה אל מכמרתו ? לשם כך  התחכום גדל  ומוסיף הצייד  פתיון לחיה, דבר מה המושך אותה ,כמזון טעים במיוחד.  והיא  אכן   נמשכת אליו ולא יודעת כי בנפשה הוא כי  רשת פרשו לרגליה. 

נשוב לעשיו לאור הדברים האלה.

ג.

 עשיו  הוא אומן הציד, והכתוב מעיד עליו "איש יודע ציד" .

והוא גייס את הכישרון העצום הזה גם לצוד אנשים לתועלתו וצרכיו[2]. אמרו חכמים שהיה 'צד נשים מיד בעליהן ומענה אותן'. כלומר מפתה אותן בחלקת לשונו, ומציע להן מנעמים , בכדי שיתלוו אליו, ואז היה מתעלל בהן.

את הכישרון הזה הפנה גם  כלפי אביו יצחק. כך 'פתר' את הקונפליקט בו היה נתון : מצד אחד ,אהב וכיבד את אביו, אך מן הצד השני ידע כי מעשיו יבאישו את ריחו בעיניו.[3] ולא חפץ באמת להניחם. לכן  מצא את הפתרון בכישרון. היה 'צד אביו בפיו' .

 וכיצד זה צדים צדיק יסוד עולם?    

בצדקות ובמעשים טובים!

ולא רק במעשים טובים מלאכותיים, זה לא 'יעבוד' על צדיק אמיתי. אלא משתמשים בחלקים הטובים באמת הקיימים ברשע בכדי למשוך אליו את הצדיק. עשיו באמת כיבד את אביו וחרד לדבריו. בכח הזה של הקשר לאביו וכבודו, חפץ לקרב אליו את יצחק ולקבל ממנו את מה שאפשר לקבל. אך  לא כדי לשוב בתשובה ממעשיו הרעים ובאמת להמשיך דרכו של יצחק, אלא להפך להמשיך את המעשים הנלוזים הללו רק  עם ברכתו וכוחו הרוחני של יצחק אביו.[4]

כאן הסכנה  היא עצומה, אם יתברך הרשע בברכתו האדירה של הצדיק הרי הרשעה תרים ראשה ותקלקל עולם ומלואו. ותחת החפץ של הצדיק להעלות את הרשע דרך הנקודות  הטובות הקיימות בו -כרצון יצחק- יתרחש ההפך והרשע יפיל הצדיק על ידי  לקיחת כוחותיו  ורתימתן למעלליו וזדוניו.

ד.

את הסכנה הזו חשה רבקה.

היא שגדלה בבית עם אח שהוא רמאי מומחה, הכירה לפני ולפנים מעללי הרשעים וערמתם. ודווקא בהכירה  אותם לעומק,  בחרה בחפץ לב לעוזבם וללכת אל מחוזות הקדושה והאמת. אם היה ברצונה  להשתייך אל מממלכת הרוע והזדון לא היה לה קל מבחירה זו. די לקחת איש חשוב מבני חרן שכני לבן לה לאיש.  אבל היא מאסה זאת ועזבה אותם להידבק בצדיקי עולם. 

וכאשר היא רואה מעשי עשיו, ערמתו וצידו, זכר בית אביה עולה לפניה, ומורת רוח קבועה מלווה אותה מנשות עשיו והנהגתו ובמיוחד מצידו אשר צד את אביו כל העת. אך עתה כאשר עשיו יכול לקבל את ברכת יצחק למעשיו הרעים ובכך להפילו ברשת הציד שלו, היא פועלת  בכל כוחה,  ובכל הכלים, בכדי להפוך את העניין ולתת ליעקב את הברכה.

ה.

והדברים עמוקים יותר.

הרי גם מצד שמיים נמנעה מיצחק הידיעה החיונית הזו מי הוא עשיו באמת. ואומר הזוהר הקדוש כי סיבת הדבר שהשכינה עצמה השורה עם יצחק תנווט את עניין הברכה, והיא תגיע אל יעקב  'חוץ מדעתו' הגלויה של יצחק.

רבקה רואה זאת בחוש. כיון שבעלה הנביא לא מקבל את הנבואה הכל כך חשובה הזו מבורא עולם. לעומתו היא כן קיבלה את המסר הזה. על כן היא  מבינה שהיא זו שצריכה לפעול בעניין ואינה צריכה לערב בפעולתה זאת את יצחק.

הכלי שיש בידה הוא רמאות. היא הרי  יודעת היטב את מלאכת  הרמאות והצידה, וברצונה להשתמש בה היא עושה זאת במהירות ויעילות.

אך בפעם הזו אין די בידע ובנכונות של רבקה להשתמש בכלי הזה. יעקב הוא זה שצריך להוציא זאת לפועל. והיא אכן מבקשת-דורשת  מיעקב לעשות זאת. הוא מסרב בעדינות. כיצד זה יתעתע באביו ויביא קללה ולא ברכה. ולא רק זאת אלא הרי זה הפך הגמור של קדושתו וצדקתו, יושרו ואמיתו. באופן פרדוכסלי זוהי תחושתו הטבעית של  ממשיך דרכו  האמיתי של יצחק.

ו.

אך רבקה לא מהססת. יעקב צריך להיות 'תם' במובן של שלם.היינו בעל יכולת להשתמש גם בציד ובמרמה, אך בכדי  לעשות טוב ולהגיע לאמת. כיון שהרמאי מנסה לסבב את אביו בכחש ולאבד העולם דרך ציד זה, צריך להשיב במלחמת –ערמה בכדי לבא למטרת היושר והצדק.

דומה הדבר להטעייה שנוקטים במלחמה לבלבל האויב, או  למלחמת המוחות  בארגוני הביון. ברור הדבר  שאם לא יפעלו  בצורות אלו הרי יפגעו מהפעולות שהרשעים נוקטים למולם לכן בהקשר כזה למצווה רבה יחשב הדבר.

זו הדרך היחידה של הצדיק להעלות את הרשע ולתקן את העולם. רק ביודעו את דרך הרמאות ובהשתמשו בה כשצריך.

ככתוב - 'עם נבר תתבר ועם עיקש תתפל'.

לכן זכה יעקב ומיטתו שלמה ,כיון שלא היה צורך שיצא ממנו החוצה עשיו ישמעאל , הכל כלול בו גם 'החלקים הרשעיים'. וכאשר הם עצמאיים ומובילים את המדיניות הם רעים. אך כאשר הם חלק מהרצון הכללי לטובו ולצדק וערכים אלה קובעים את ההנהגה אך גם הם  נצרכים לעיתים לאותה המטרה ,הרי הם נכנסים לגבול הקדושה ומתעלים.

אם כן לפי דברינו עתה, אין כאן רק מאבק מקומי בין יעקב ועשיו, או 'פער' בין יצחק לרבקה, אלא יש כאן שאלה עמוקה ויסודית הקשורה לאושיות הקיום של העולם, האם תצליח הרשעה אשר מייצגה כאן היה עשיו להרים ראשה דרך הכח הרוחני של צדיק יסוד עולם כיצחק, או ההפך יתרחש.

ו.

כך מעמיק הזוהר את הבנת המאבק שהתרחש כאן . לדבריו, עשיו ביטא כאן את הרשעה העולמית שהמייצג המובהק שלה הוא הנחש הקדמוני.

פעולתו  של הנחש להחטיא את אדם הראשון היה באמצעות המרמה וחלקת הלשון. ככתוב "והנחש היה ערום מכל חיית השדה". הוא פיתה וצד את חווה בפיו.  נתן לה פתיון בדמות הרצון 'להיות כאלוהים יודעי טוב ורע' ובמיצג שוא כאילו הוא  דורש טובתה. ובקרבו ישים אורבו.

בכח הצידה הזו נפל אדם הראשון ממעלתו הגדולה ועתה הוטל על ממשיכי דרכו לשוב ולתקן את החטא. הנחש לעומת זאת נתקלל ונתארר וזה מה שנותן לממשיכי אדם הראשון את הכח לתקן ללא שירים ראש. הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב'.

כאן חזרה ההתרחשות העצומה הזו. עשיו כמייצג כח הנחש עמד לשוב ולצוד את יצחק , שממנו צריך התיקון הגדול לצאת לאור. אם היה מצליח הרי הוא היה הזוכה לברכת 'אורריך ארור ומברכיך ברוך' ובכך היה יוצא מהקללה הגדולה שהמעיטה כוחו והפכה אותו לעבד, ועוד יותר  היה הגורם ליצחק להתנגד לבורא עולם מקלל הנחש.

על כן הקרב הזה היה כל כך מכריע והרה גורל.

ז.

בזכות יוזמת  רבקה ורמאות יעקב התהפך הכל לטובה.

ובמקום שהרשע יצוד הצדיק, הצדיק צד הרשע, והרמאי רומה. וכך הדברים באו על מכונם האמיתי והצודק. 'תתן אמת ליעקב'. ואיש האמת התברך ואיש השקר התמעט וניתן לו לעבד.

המשמעות העמוקה של הדברים היא שבזכות מהלך זה של הברכות, 'איש הציד' הפך להיות משרת בידי איש האמת. והוא שלח אותו כאשר הוא נזקק לו. כלומר הציד עצמו, הערמה, הרמאות, התגלתה ככלי שרת בידי הקדושה . התגלה כי לא ברא הקדוש ברוך  הוא בעולמו דבר אחד לבטלה כולל הערמה והרמאות. גם הם נכללים בתוך הטוב כאשר פועלים בהם מתוך מגמה טהורה במקום ,בזמן, ובאופן הראוי.

ולכן תחת שקדושה תיפול בידי הטומאה והרמאות כפי שביקש עשיו, וכפי שביקשה הרשעה עולמית בדמות הנחש הפתלתל,  דרך 'צידת יצחק', התרחשה המציאות ההפוכה והיא נכנסה בגבול הקדושה , ונקבע שוב מעמדה כשפחה לגבירה.

מכאן  טעם פנימי נוסף מדוע היה הדבר צריך להיות 'חוץ מדעתו' של יצחק. מכיון שאם הדבר היה עם דעתו לא הייתה נצרכת כאן רמאות מצד יעקב. והייתה נשארת הרמאות מחוץ לגבול הקדושה. והשדר של דבר זה הוא הטענה שכיון שאין לרמאות מקום בעולם הקדושה והאמת זאת הראיה  שלא ברא אותה בורא הטוב והקדוש, אם כן כח הרע גם אם הוא רק באפשרות  הוא ישות עצמאית מחוץ לשליטתו חלילה.

כך 'השתמש' הבורא בערמתו של הנחש, לפעול הפך ממה שחשב הוא ,כמו אצל בלעם, ועליו נאמר 'לוכד חכמים בערמם'. 'עם עיקש תתפל' דרך הפתלתלות שלו. כך נתקן חטא אדם הראשון על ידי יעקב הדומה לו שלא נפל בידי ערמת הציד, אלא הפילה .

ח.

על כן באה התמיהה עצומה של עשיו כיצד יעקב עקב אותו? האם זהו צדיק?! לדידו הרמאות שייכת לעולם הרשע במהותה. נראה שהוא סבר שהצדיק היחידי הוא יצחק, זה  צדיק גמור לדעתו. ולא רבקה אימו, שיש בה הכשרון לרמות למרות שבחרה אחרת. סובר הוא שהיא כמו לבן עשויה מהחומרים שלו' על כן לא מכבד אותה ולא שמוע בקולה.

אך יעקב למרות שגם לו נראה תחילה שאי אפשר לרומות בשום מקרה מבחינה מוסרית, כיון שמכיר הוא את אמו את קדושתה וצדקתה, את נבואתה ואת בחירתה, על כן מכבד את אימו ושמע בקולה. "וישמע יעקב אל אביו ואל אימו' ולא רק אל אביו כמו עשו.

יודע הוא שאמו שבחרה ביצחק לאיש, מכוונת לדעתו ממש, גם אם פועלת בפועל בצורה ההפוכה , בשונה מעשיו שכביכול הולך עם אביו יד ביד, אך באמת חי בצורה ההפוכה לגמרי.

על כן שומע יעקב  בקול אימו גם כשהקשתה לשאול..

ט.

 מוציא הוא לאור את כח הרמאות שבו לשם שמים, ובעצם דרך החלקים אלה שבו, 'חלקי הרשע' כביכול, חלק עשו שבו, השעיר שעליו, 'צד' יעקב את יצחק, ונדמה לו לעשיו,  ובכך מקבל את הברכה המגיעה לו.

רק דרך השלמות הזו שהשתלם יעקב וגילה את 'איש תם' שבו, התרחש כאן מה שחפץ יצחק באופן מקורי לפעול. רק בצורה ההפוכה- 'חוץ מדעתו'.

והתממשו שתי הנבואות של 'רב יעבוד צעיר', 'ולאום מלאום יאמץ' דרך מה שהתרחש בפועל.  'ורב יעבד צעיר' דרך הברכה הראשנה של  יצחק ליעקב ( הוה גביר לאחיך).  ו'לאום מלאום יאמץ' -היינו שאחד נבנה מחורבן חבירו ומחדד ומאמץ את הזהות שלו דרך 'הנגטיב' של חבירו- דרך הברכה  השנייה של יצחק לעשיו( 'והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך') מה שלא הוזכר בברכה הראשנה.[5]

י.

אמנם  להשתמש ברע לטוב , וברמאות ליושר זוהי סכנה רוחנית  גדולה .

על כן התפלל יעקב בעומדו לפני יצחק 'הצילה נפשי משפת שקר'  .הצילה נפשי שכאשר משתמש אני בשפת השקר לא אהפוך לשקרן, שלא אהיה רמאי באמת כעשיו.

כי מה אעשה ואני שכנתי עם שונאי שלום, שאם אדבר עימם שלום המה למלחמה, על כן נאלץ אני לנקוט בדרך מרמה.

וכוונה נוספת יש בתפילה זו הצילה נפשי משפת שקר – של עשיו,  להינצל מלשונו הרמייה החפצה לבלע את הקודש ולצוד את יצחק ולקבל ברכתו.

ומתעמקת כוונה זו, לפי דברי הזוהר הקדוש, (שהוא המקור לכך שיעקב התפלל תפילה זו ) המבאר שהתפילה הגדולה הזאת  היא על 'שפת שקר' הגדולה של הנחש הקדמוני, שעתה מתבטאת בעשיו, ועל לשונו הרמייה שכבר הטעתה את אדם הראשון פעם אחת.  עתה שוב חפצה דרך הציד של עשיו , להטעות את יצחק פעם שנית, ולקבל את ברכתו. בכך ישוב הנחש ויצא מארירתו  על ידי הבורא , ויתעצם להפיל בפח מוקשים כל קודש ואור.כפי שבארנו

ותפילתו התקבלה. ולא רק שלא הצליח הנחש בעורמתו אלא התרחש ההפך הגמור  והרמאות עצמה  נתעלתה ויצאה מיד הרשעה דרך יעקב, והסכים יצחק ושכינה שעימו  שאכן הצדק על ימינו ,  והכריזו ואמרו 'גם ברוך יהיה', 'גם' – לרבות הרמאות שפעל בה. היא עלתה עימו.

יא.  ובכך נפתח הפתח לתיקון העולם על  ידי ישראל , שבאמת יעקב כלול בו עם העוקבה, בתוך הכלל הגדול של  שם ישראל. הישר עם א-ל[6]. ועם קדושים נאמן . וגאולת העולם על ידו תבוא, במהרה בימינו   אמן.

[1] וכדברי  רמב'ן שמאריך להוכיח זאת וכעולה מפשט הכתובים. ולאבן עזרא  דרך אחרת בזה. עיין בדברי קדשם ז'ל.

[2] אפשר לרמוז כאן נוטריקון 'יודע ציד – איש' . כלומר לצוד אנשים. וכן מופיע הרמז גם אם נפסק את המילים בצורה שונה מהפשט "ויהי עשיו , איש יודע ציד איש, שדה". (דרך זו ברמזי תורה מופיעה במדרשים רבים.)

[3] כך אמרו חכמים על עשיו שכל ארבעים שנה הי צד שנים מיד בעליהן, אך בהגיע לגיל ארבעים נשא אשה כמו יצחק. כאילו צדיק הוא כמותו. וכן  מלכות הרשעה האדומית  גוזלת וחומסת אך מראה טלפיה דרך משפט חיצוני ואומרת טהור אני. והנצרות לקחה לה מידות אלו לנחלה.

[4] עיין בדברי הרב ז'ל בשמונה קבצים קובץ ה' סעיף קמט'. וראה דגמה היסטורית גדלוה למהלך כזה. שם הרב מדבר על עשיו , על הנחש הקדמוני, ועל המינות. שכל שלושה יסודות הללו נמצאים במאמר זה. ומסביר כי רצון הסליחה והווידוי שבה, אינו כתשובה שיש באוצר ישראל שתנאי  יש בו שלא יאמר  אחטא ואשוב. אלא שם להפך , הסליחה באה לנקות המצפון, ובסופו של דבר מאפשרת את החטא מחדש והופכת להיות בסיס לדבר האסור. כלומר יש כאן שימוש בניצוץ הקודש של תשובה ושל סליחה לחטא ועוון. וכך הוא מחזיק יותר את החטא ומעצים אותו , אך כלפי חוץ נראה טוהר וצדיק. 'איש יודע ציד'.

[5] נפלא הדבר לראות כיצד הנבואה לרבקה התממשה על כל חלקיה( והחידוש המרכזי הוא 'לאום מלאום יאמץ) דרך התגובה הטבעית –רוחנית של יצחק. והדיאלוג שלו עם עשיו. שכינה עימו.

[6] ושמא ניתן לדרוש כאן את מאמר החפץ חיים זלהה '-תמים תהיה עם ד' א-לוהיך' אבל עם אנשים לעיתים צריך להיות בערמה מול רמאים כאשר זה מגן  ומשרת את התמימות הגדולה.גם כאן ישר עם א-ל. ולפניו גלוי וידוע בור הכפיים ותום הלב.