ב"ה

הרב שבתי סבתו

לפרשת ויצא / תשע"ד

המקום ההוא

תפילת ערבית

בדרכו לחרן, עם שקיעת החמה, מגיע יעקב אבינו אל אתר לא ידוע ולן שם. המפגש עם המקום מתואר בפסוק הזה:

"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ (בראשית כח, יא)".

אין כאן שום רמז למשהו, שהוא יותר מאשר מפגש עם המקום שבו ילון בלילה.

לא כך הבינו חז"ל. חז"ל קבעו בגמרא, שבמקום הזה עמד יעקב אבינו וייסד את תפילת ערבית. מקור דבריהם נובע מהשוואה לפסוק בירמיהו:

"וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי (ירמיהו ז, טז".

כאן ברור שפירוש המילה "תִּפְגַּע" הוא "תפציר". כלומר, ה' אומר לירמיהו הנביא: אל תפציר בי בתפילה למען העם הזה.

על פי זה, הביטוי "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" אינו מבטא פגישה באתר אלא הפצרה (תפילה) במקום.

מה פירוש הפצרה במקום?

המילה "מקום" רומזת לקדוש ברוך הוא, שהוא מקומו של עולם, כפי שפירשו חז"ל במדרש רבה:

 "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם". אמר רבי אמי. מפני מה מכנים שמו של הקב"ה וקוראים אותו מקום? שהוא מקומו של עולם ואין עולם מקומו. שנאמר: "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי (שמות לג, כא)".

יוצא אפוא, שפירוש הביטוי "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" יהיה, ויפציר (ויתפלל) בה' .

במבט ראשון, נראה הפירוש מוזר. אך כשנעקוב אחרי המקורות, ניווכח בעומק חדירת חז"ל לכוונת הכתוב.

רמזים שתולים

הדוגמאות הבאות יראו, כי התורה דואגת לשתול רמזים מוקדמים המבשרים על התרחשויות שתבואנה מאוחר יותר. הרמזים האלה נראים כלא שייכים לסביבתם, היות והם מהווים יסוד לְמַה שיתפתח בעתיד.

דוגמה ראשונה.

בסוף פרק כו, מופיעים פסוקים הנראים כלא שייכים למקומם:

"וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי... וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה (בראשית כו, לד-לה)".

בהמשך יתברר, כי הנתונים האלה הם חיוניים, ומכינים אותנו לקראת הבאות. בהמשך, נמצא את רבקה אומרת ליצחק:

"וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים (בראשית כז, מו)".

זו הייתה העילה הרשמית, שבגינה שולח יצחק את יעקב לארם נהרים:

"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב... וַיְצַוֵּהוּ וַיּאמֶר לוֹ: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם... וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ (בראשית כח, א-ב)".

כלומר, התורה שתלה רמז מוקדם, שיכין אותנו למשהו משמעותי.

דוגמה שניה.

שמשון מגלה את סודו לדלילה, המגלחת את שער ראשו והורסת את מקור כוחו.

"וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו... וַיּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו... וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים (שופטים טז, יט-כא)".

הפסוק הבא מספק נתון שנראה שולי וזניח, אך למעשה הוא מבשר משהו שיהיה משמעותי מאוד בעתיד.

"וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח (שם, פסוק כב)".

כלומר, מתחיל תהליך איטי של צמיחת שיער עוצמתי, שכאשר יבשיל, יביא להתרסקות האצטדיון על אלפי הפלישתים שבתוכו ושעל גגו. בהמשך אנו רואים, כי שמשון מתפלל לה', אוחז בעמודי הבית וממוטט אותם בכוח. סוד התעוררות כוחו המופלא אינו נובע רק מתפילתו, אלא בעיקר מן העובדה ששער ראשו צימח מספיק כדי שההשראה האלוקית תשוב אליו.

נשוב אל הנושא הראשי.

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם

על יסוד ההקדמה הזאת, אנו רואים בתחילת הפרשה, כי המילה 'מקום', שתולה שלוש פעמים.

• 1) "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם" - המפגש עם המקום.
• 2) "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁתָיו" - הכנת המקום לשימוש.
• 3) "וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" - השימוש במקום.

לסיכום:  1) מפגש   2) הכנה   3) שימוש.

לכאורה, הייתה התורה יכולה לכתוב בפשטות: ויהי בדרך וישכב יעקב ויחלום... ללא אִזכור המילה 'מקום'.

אולם אנו נראה, כיצד שלושת ההדגשות האלו של המילה 'מקום' על פי הסדר הזה, מהווים יסוד חשוב שעליו תיבנה מערכת רוחנית מקבילה. כאשר מתעורר יעקב משנתו, הוא בונה שלושה הדגשים רוחניים לשלושת יסודות המקום.

• 1) "וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי". (כנגד - "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם").

כלומר, אמנם אמש הפצרתי בתפילתי לה', שהוא המקום אך לא ידעתי שבאתר הזה הוא ייענה לתפילתי בחלום הסולם.

כעת, פירוש חז"ל לביטוי "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם", יתאים לפשט לשון הכתוב. יעקב מפציר בה' בתפילת ערבית, מבלי לדעת שה' ייענה לתפילתו בחלום הסולם.

• 2) "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים... וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ". (כנגד - "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁתָיו").

כלומר, המקום הזה הוא לא כשאר המקומות, אלא בסיס להתגלות אלוקית. המקום ששימש כהכנה לשינה, הפך לבסיס לעבודת ה'.

• 3) "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל". (כנגד - "וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא").

המקום שבו הוא שכב וישן, הופך לבסיס קבוע לעבודת ה'.

לסיכום. קיימים שלושה שלבים:  1) התגלות ה'    2) הכנה לעבודת ה'    3) בסיס קבוע לעבודת ה'.

שלושת יסודות המקום החומריים הופכים לשלושה יסודות רוחניים נשגבים.

קיום הנדר

כעבור 34 שנים, חוזר יעקב אבינו יחד עם המשפחה שהקים, מארם נהריים לארץ ישראל. הוא מגיע אל המקום, בו חלם את חלום הסולם, כדי לקיים את הנדר. שוב מתגלה אליו ה', ושוב מדגישה התורה שלוש פעמים את המילה 'מקום'. גם כאן שלושת האִזכורים על פי הסדר, מקבילים אל השלושה שצוינו לעיל.

1. "וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ (בראשית לה, יג)".

כלומר, כאן הייתה התגלות אלוקית במקום. 

2. "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ (שם)".

יעקב מכין את המקום לעבודת ה'.

3. "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱ-לֹהִים בֵּית אֵל (שם)".

יעקב מקדיש את הבית שבנה סביב המזבח לבסיס קבוע לעבודת ה'.

בהר ה' יֵרָאֶה

את השורשים הקדומים לשלושת ציוני המקום, אנו מוצאים באברהם אבינו, עת הגיע למקום עקידת יצחק בנו. גם כאן אנו מוצאים את אִזכור המקום שלוש פעמים.

1. "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק (בראשית כב, ד)".

זה המפגש הראשון עם המקום באמצעות הראיה.

2. "וַיָּבאוּ אֶל הַמָּקוֹם... וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת  הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים (שם, פסוק ט)".

אברהם מכין את המקום לעבודת ה'.

3. "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה (שם, פסוק יד)".

אברהם מקדיש את המקום לבסיס קבוע לעבודת ה'.

התמונה הולכת ומתבהרת. אנו נראה כיצד על פי אותו מתווה הולך ומתעצם גילוי השכינה בארץ. המתווה הוא סולם בעל שלוש דרגות, המראה בבירור עליה בעוצמת ההתגלות האלוקית.

• 1) אברהם בהר המוריה - ה' שולח מלאך.
• 2) יעקב בחלום הסולם - ה' מתגלה בחלום.
• 3) יעקב בשובו לארץ - ה' מתגלה בנבואה ממשית.

אנו רואים פה הדרגתיות:  1) מלאך   2) חלום   3) נבואה ממשית.

בנבואה הממשית, ה' קורא ליעקב בשם "ישראל", והיא מסתיימת בפסוק הזה:

"וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ (בראשית לה, יג)".

הביטוי הזה "וַיַּעַל מֵעָלָיו", מלמד שהתגלות ה' במקום הזה הייתה חיבור של ממש. חיבור המזכיר את הקדושה המשולשת.

"קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (ישעיהו ו, ג)".

כלומר, הדרגתיות בגילוי שכינה עד ל"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ".

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה

נשוב ונציין את הפסוק הזה בשלמותו.

"וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה (בראשית כב, יד)".

פירוש הפסוק יהיה כך: ההר, שהוא המקום שאברהם קרא לו בשם: "ה' יִרְאֶה", הוא ההר שאליו אנו עולים היום לרגל, ליראות את פני ה'.

כעת נפתח לנו חלון להבנת מצוות העלייה לרגל שלוש פעמים בשנה אל המקום שבו בחר ה'.

"שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת (דברים טז, טז)".

מדוע שלוש פעמים?

שלושת הפעמים האלו, הם הם שלושת יסודות המקום המוזכרים לעיל, החוזרים ומופיעים פעם אחר פעם.

• 1) חג הפסח - התגלות ה' בארץ מצרים בחצות הלילה.
• 2) חג השבועות – על מתן תורה נאמר:

"בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱ-לֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה (שמות ג, יב)".

                                כלומר, על ידי קבלת התורה נסללה הדרך לעבודת ה'.

• 3) חג הסוכות - הפיכת הסוכה לבית קבוע לעבודת ה', בצל השכינה וענני הכבוד, כדברי המשנה.

"כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי (סוכה ב, ט)".

שוב מופיעים שלושת היסודות:  1) התגלות (פסח)   2) הכנה לעבודת ה' (שבועות)  3) בסיס קבוע (סוכות).

מצד שני, בשלושת הרגלים אנו מעלים את המציאות בהדרגתיות לקרבן לה'.

• 1) פסח - קרבן פסח, שהוא קרבן מן החי.
• 2) שבועות - מוסיפים גם מן הצומח שהיא מנחת חיטים.
• 3) סוכות - משלימים גם את הדומם שהוא ניסוך המים.

אמור מעתה, התגלות השכינה מגיעה אל החי, הצומח ועד הדומם.