ב"ה

הרב שבתי סבתו

לפרשת וישלח / תשע"ד

אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל

א-להי עולם וא-להי ישראל

יעקב אבינו ממשיך את דרך אבותיו הגדולים, אברהם ויצחק. לכל מקום אליו הוא מגיע, הוא קורא בשם ה' ומלמד את דרך ה'.

אברהם אבינו נוטע אשל בבאר שבע וקורא לעבודת ה', ויעקב אבינו בונה מזבח בחלקת השדה בעיר שכם, וקורא בשם ה'.

באברהם נאמר:

"וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵ-ל עוֹלָם (בראשית כא, לג)".

וביעקב נאמר?

"וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל (בראשית לג, כ)".

אברהם מדגיש שה' הוא א-להי העולם. כלומר, שם הויה שהיווה וברא את העולם, והוא גם א-ל עולם, כלומר, מנהיג ומשגיח על תִפקודו התקין והוא גם מקושר אליו. המדובר כמובן בחוקי הטבע המקיפים את הדומם, הצומח, החי והַמְדַבֵּר בכל פעולותיו הבלתי רצוניות.

אברהם אבינו חוזר ומדגיש באזני עבדו את א-להותו של ה' על העולם כולו:

"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ...וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵא-לֹהֵי הָאָרֶץ... (בראשית כד, ג)".

שם הויה שהיווה וברא את העולם, מייחד את שמו על השמים ועל הארץ. אין ה' מייחד את שמו על בני אדם בעודם חיים ויש להם בחירה חופשית, כי הם עלולים לבחור ברע, ושם ה' יתחלל. לכן הוא לא נקרא א-להי אדם בעודו בחיים.

לאחר מותו של אברהם, נתגלה ה' ליצחק ובפיו בשורה חדשה:

"אָנֹכִי אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ (בראשית כו, כד)".

החידוש הגדול הוא, שה' מייחד וקושר את שמו בבן אנוש. לראשונה בדברי העולם, נמצא אדם הראוי לשאת עליו את שם ה'. האם אין חשש שהצדיק הזה יחזור בו, ואז שם ה' יתחלל?

התשובה שלילית. החשש הזה אינו קיים, כיוון שהאדם הזה כבר אינו בין החיים.  

גם יצחק אבינו זכה למעלה הנשגבה הזאת. בחלום הסולם, שומע יעקב אבינו את הבשורה הבאה:

"אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵא-לֹהֵי יִצְחָק (בראשית כח, יג)".

יצחק אבינו אמנם היה חי, אך מכיוון שכבה מאור עיניו, אפסו הסיכויים שיתפתה אחר יצר הרע.

למעמד הנשגב של "א-להי יעקב", הגיע יעקב אבינו רק לאחר מותו, בגילוי הסנה למשה.

"כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ה' אֱ-לֹהֵי אֲבתֵיכֶם אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אֱ-לֹהֵי יִצְחָק וֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, זֶה שְּׁמִי לְעלָם וְזֶה זִכְרִי לְדר דּר (שמות ג, טו)".

מצויידים בהקדמה זאת, נפנה אל המזבח אשר בנה יעקב אבינו בשובו מארם נהרים אל ארץ ישראל, ליד העיר שכם.

יעקב אבינו בונה מזבח וקורא עליו את ההכרזה הבאה: הא-להים הוא א-להי ישראל.

"וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל (בראשית לג, כ)".

"וַיִּקְרָא לוֹ" פירושו "ויקרא עליו" כמו "אִמְרִי לִי אָחִי הוּא (בראשית כ, יג)" והכוונה אמרי עלי.

כלומר, היות ומצד אחד עדיין יעקב בחיים ואי אפשר לומר: א-להי יעקב, מצד שני גם אין עדיין עם ישראל ששם הויה הוא א-להיו, לכן ההכרזה היא "הא-להים, הוא א-להי ישראל". כלומר, מנהיג ושופט העולם בחר להיות א-להי ישראל. ישראל הוא שמו החדש של יעקב המבשר על הולדתו העתידה של עם ישראל.

אברהם הכריז באוזני כל: "ה' אֵ-ל עוֹלָם", ויעקב מכריז: "אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל".

אברהם נקב בשם הויה מנהיג העולם ויעקב נקב בתואר אלוקים מנהיג ישראל. על המשמעות העמוקה והמדויקת של ההגדרות האלה, נלמד בהמשך המאמר.

קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ

אברהם אבינו שב מניצחונו הגדול על ארבעת המלכים, שהיכו את כל ענקי העמים בארץ ישראל וסביבותיה. עם שובו, מקבל את פניו מלכי-צדק מלך שלם, אשר מוציא לחם ויין ומברך את אברהם.

"בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵ-ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד, יט)".

אֵ-ל עֶלְיוֹן פירושו, מנהיג על. מלכי-צדק לא נוקב בשמו, אלא מציין שהוא קונה שמים וארץ.

מה פירוש 'קונה'? ממי הוא קנה את השמים ואת הארץ? הרי הוא היווה וברא אותם יש מאין!

המשנה במכת אבות מרחיבה את מושג הקניין אך לא מפרשת אותו.

"חמשה קניינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו ואלו הן. תורה, שמים וארץ, אברהם, ישראל, בית המקדש... שמים וארץ מנין? שנאמר... "מלאה הארץ קניינך"... ישראל מנין? שנא' "עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית... (אבות ו, י)".

נפתח בקניין עם ישראל, והוא יהיה שער להבנת המשנה. בתוכחות שבפרשת האזינו, מדגיש משה רבנו לעם ישראל:

"הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ (דברים לב, ו)".

צמד המילים 'אָבִיךָ קָּנֶךָ' מקביל לצמד 'עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ'

תוצאת ההקבלה: אָבִיךָ = עָשְׂךָ         קָּנֶךָ = וַיְכֹנְנֶך.

כשם שהאב מוליד את בנו ועושה אותו, כך הקב"ה יצר את עם ישראל. היצירה המופלאה הזאת צמחה בעבדות מצרים ובשִחרור הפלאי מארץ מצרים. יצירה זו נעשתה בעל כורחו של הנוצר, קְרִי – עם ישראל.

במעמד הר סיני, ה' כונן אותנו להיות עמו המיוחד, ממלכת כוהנים וגוי קדוש. הוא ביקש את הסכמת עם ישראל למינוי הזה, באמצעות ההצעה הבאה:

"... כּהֹ תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם... וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי... וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים... וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ (שמות יט, ג-ו)".

עם ישראל מייפה את כוחו של משה רבנו למסור בחזרה את הסכמתם להצעת ה'.

"וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה. וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה' (שם, פסוק ח)".

כלומר, הקב"ה קנה את הסכמת ישראל במשא ומתן ושילם להם על כך. עם ישראל לוקח אחריות על ייצוג ה' בעולם ובתמורה הוא עולה למעמד רם ונישא ביחס לעמים.

זהו הפירוש של הקניין שקנה ה' את ישראל. כעת ההקבלה של הפסוק היא מושלמת.

"הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ"  "הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ" (עשה אותך לעם בעל כורחך, אולם את הסכמתך לכינון הברית בינו לבינך, הוא קנה ושילם לך על כך) (דברים לב, ו).

באותו אופן, יצירת שמים וארץ הייתה בעל כורחם יש מאין. אך יצירתם הייתה בהתניה שיסכימו  לבצע את שליחות ה' בעולמו. זהו פירוש מאמר חז"ל במסכת ראש השנה.

"אמר רבי יהושע בן לוי, כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, לדעתן נבראו, בצביונן נבראו (ראש השנה יא.)".

כלומר, נבראו כדי שאחר כך תידרש הסכמתם (דעתן) לפעול בשליחות ה'.

נשוב אל מלכי-צדק מלך שלם בברכתו לאברהם.

"בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵ-ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ"

כלומר, ברוך אברם ההולך בשליחות א-ל עליון מתוך הסכמה, כפי ששמים וארץ ממלאים תפקידם בהסכמה. אברהם מגיב לברכתו של מלכי-צדק בהענקת מעשר מכל אשר לו, מתוך נדבת לבו.

הניגוד הגמור הוא מלך סדום, אשר הציע לאברהם לקחת לעצמו את רכוש הערים שהציל ולהשיב לו את אנשיו.

אברהם מסרב ומנמק את סירובו.

"אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם (בראשית יד, כג)".

אחר נצחונו על ארבעת המלכים, יודע אברהם כי מן הדין, גם הנפש וגם הרכוש שייכים לו. הוא גם יודע, כי למרות שמלך סדום מקבל במתנה את הנפשות וגם מצהיר שהוא מוכן מצידו להיפרד מרכושו, אעפ"כ הוא עוד ינכס את עושרו של אברהם לעצמו ויתהלל ויאמר – אני העשרתי אברהם.

בכדי להדגיש את הניגוד החריף בין מחשבות מלך סדום לבין מחשבות ה', פותח אברהם בשבועה:

"הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵ-ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (שם, פסוק כב)".

זהו ניסוחו של מלכי-צדק, בתוספת הדגשת שם הויה. לא סתם מנהיג אלא ה' המהווה את העולם, הוא גם מנהיגו העליון. למרות כל זאת, הוא לא כפה על העולם את שליחותו, אלא ביקש את הסכמתו (קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ)".

אברהם מדגיש את אצילותו של הקב"ה מול אופיו הקלוקל של מלך סדום שמרגיש שהכול שלו גם כשאיבד את כל אנשיו ורכושו במלחמה.

הכרזתו של אברהם מזכירה את הכרזתו בבאר שבע.

"וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵ-ל עוֹלָם (בראשית כא, לג)".

כלומר, שם הויה המהווה, בורא ויוצר את העולם, הוא גם מנהיגו העליון (אֵ-ל עוֹלָם).

מדוע אם כן יעקב אבינו אינו מכריז על המזבח שבנה – ה' אלוקי ישראל, אלא מכריז "אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל"?

עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ

נתבונן בחולם יעקב.

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו... (בראשית כח, יב)".

במדרש רבה נמצא פירוש מפתיע.

רבי חייא נחלק עם רבי ינאי. אחד אמר "עולים ויורדים בסולם". ואחד אמר "עולים ויורדים ביעקב".

מה פירוש עולים ויורדים ביעקב?

זה מביא אותנו למסקנה שהסולם הוא המשל, והנמשל הוא יעקב עצמו. יעקב האיש, הוא תחתית הסולם הנוגע בארץ, ויעקב מייסד עם ישראל, הוא ראש הסולם המגיע לשמים.

במילה יעקב יש שורש "עקב", ובמילה ישראל יש שורש "ראש".

על פי זה, המֶסֶר של החלום הוא, שיעקב עומד לעלות מִדַּרגה לדרגה, עד שהוא יקים את בית בישראל.

או במילים אחרות, יעקב יוצא כאדם בודד, וחוזר כאב לשנים עשר שבטי ישראל.

כאשר חזר יעקב לארץ ישראל ורחל אשתו הייתה מעוברת (בבנימין, בנו ה - 12), בישר לו המלאך שנאבק עמו, שעתיד ה' לשנות את שמו מיעקב לישראל.

כשהגיע חזרה לבית אל, ה' נגלה אליו וקרא לו בשם ישראל, בדיוק באותו מקום בו חלם את חלום הסולם.

על פי הפירוש הזה, מי הם המלאכים העולים ויורדים ביעקב?

המלאכים הם שלוחים. שליחות יכולים למלא מלאכי השרת, רוחות, איתני הטבע,  וגם מאורעות בחיים. בעצם, בַּכֹּל עושה ה' את שליחותו.

"עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט (תהילים קד, ד)".

ישנם מאורעות הקשורים לעליית כוחו של יעקב אבינו כלפי מעלה, עם חזון והשראה נבואית. ישנם גם מאורעות הקשורים לירידת כוחו ורוחו ועקב כך נפסקת השראתו הנבואית של יעקב, כגון ייסורים ואסונות.

ביציאתו נאמר: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" כלומר, הוא פוגש את ה', הוא פוגש את המלאכים, ועקב כך "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו", הוא נישא בהתלהבות התקווה. בכוח איתנים זה, הוא מסיר לבדו אבן ענקית שרועים רבים לא יכלו לה.

בחזרתו נאמר: "וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים" הם פוגשים בו כאשר לבו מלא חששות ופחדים מן המפגש עם עשיו אחיו.

ביציאתו, הוא פוגש במקום, והוא קורא למקום בית א-ל. כלומר, שתי האותיות הראשונות בשם א-להים, וזה נחשב לעלייה.

בחזרתו, המלאכים פוגשים בו, והוא קורא למקום "מַחֲנָיִם" כלומר מחנה אלוקים. על שם שתי האותיות האחרונות של שם אלוקים, וזה נחשב ירידה.

כשהוא נאבק עם המלאך ומנצח, הוא קורא למקום "פְּנִיאֵל" כלומר פנים אל האלוקים. שוב שתי האותיות הראשונות משם אלוקים, הנחשב לעלייה.

משום כך, כאשר הוא ממלא את שליחותו ומקים את ביתו השלם (11 שבטים ועוד בנימין בעיבור), הוא מכריז עליו בשם אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

באומרו ישראל, מתכוון יעקב אבינו לעצמו. אלא שכאשר  יעקב נקרא בשם ישראל, מתרחשים מאורעות המוּנָעִים (הנדחפים) מכוח עתידו של עם ישראל, ולכן ניתן לומר "אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל".

לעומת זאת, כאשר משפחת בית ישראל תתפתח לעם, אז יופיע במלוא הדרו השם המלא, שהוא, "ה'       אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל" כפי שהכריז משה רבנו מול פרעה.

"כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר (שמות ה,א)".

פירושה של הכרזה זו הוא, שם הויה, שהיווה ויצר את עם ישראל, מייחד את שמו על עם ישראל. משום כך, קודם שנוצר עם ישראל אי אפשר היה להכריז "ה' אלוקי ישראל" אלא "א-ל אלוקי ישראל".

שם ה' על ישראל

נרחיב יותר את המושג 'שם ה' נקרא על ישראל'. את ברכת כוהנים מסיים הפסוק "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם (במדבר ו, כז)".

מה פירוש וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי?

נמשיל זאת לאדם המבקר לראשונה בחייו בקונצרט של תזמורת מפורסמת. הוא נפעם מן הכבוד הרב שרוחשים למנצח התזמורת, המניף ידיו לכאן ולכאן. במחשבה ראשונה הוא חושב שהנפת הידיים האומנותית, היא המזכה אותו במחיאות כפים. עד מהרה מבין הוא שהנפת הידיים היא רק רמז לחברי התזמורת, היכן להיכנס ובאיזה עוצמה לנגן, ועל כך ההתלהבות של הקהל.

כשהוא מעמיק עוד יותר הוא מבין, שעיקר עבודת המנצח היא שבועות רבים לפני הקונצרט. בזמן הזה הוא עובד ומדריך את תזמורתו בצורה מפורטת. ניצוחו בשעת הקונצרט הוא אקורד סיום, המזכיר לכל כלי את תפקידו. ההערכה של הקהל למנצח, היא לעבודה המפרכת ארוכת הימים, הנותנת את אותותיה במופע האמיתי.

הנמשל הוא ברכת כוהנים.

על פניו נראה, שפירוש "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", זה עצם אִזכור שם ה' בברכת כוהנים. כשמעמיקים מבינים, שהכוהנים רומזים לציבור להאמין, שהכול תלוי בשם ה'. כשמעמיקים עוד יותר מבינים, שעבודת הכוהנים מתחילה הרבה קודם לכן. היא מתקיימת לאורך כל השנה כולה. כך מכריזים הנביאים יחזקאל ומלאכי:

"וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם (יחזקאל מד, כג)".

"כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא (מלאכי ב, ז)".

כל השנה כולה הכוהנים מלמדים את העם ללכת בדרך ה' ולשמור את חוקיו ומצוותיו, כדי שה' יסכים ששמו יחול עליהם ויהיה קשור אליהם. באופן הזה יגיעו לתוצאה של "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ברכת כוהנים תהיה אז כמו ה"קונצרט", ואקורד הסיום יהיה כדברי הכתוב:

"כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו, וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (דברים כח, י)".