פרשת נח - את האלוהים התהלך נח

בס"ד

נח

התשע"ח

"את הא-לוהים התהלך נח"

מאת

יצחק חיים סבתו

בס"ד

א.

פרשת נח פותחת במילים "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את הא-לוהים התהלך נח". בכך נותנת לנו התורה תאור יסודי של האישיות הגדולה של נח אשר בעטייה ניצל מהמבול וזכה האנושות כולה המשיכה דרכו.

רבותינו זיכרונם לברכה העמידו זה מול זה את הביטוי המיוחד 'את הא-לוהים התהלך נח'  ביחס לנאמר על אברהם אבינו -'הא-לוהים אשר התהלכתי לפניו' או 'התהלך לפני ואהיה תמים', והסבירו כי דרגתו הרוחנית של נח משולה למי שצריך עזרה תמידית למען ייטיב דרכו על כן הולך הוא תמיד עם הא-לוהים, ואילו אברהם היה בעל כח רוחני גבוה יותר ובשל יותר ולכן יכל ללכת 'לפני הא-לוהים' ובמרחק מה ממנו.

דברי חכמים הללו הובאו ברש"י במקום וכשאנו מנסים לעמוד לפי דרכם ז'ל  על  משמעות ההבדל בן נח לאברהם בתמצית נראה כי אברהם חי בתוכו את דבר ד' , כמו בן גדול לאביו אשר כבר יודע את רצון אביו ומכירו , ויש לו כח פנימי דיו להוציא אותו לפועל גם ללא שהוא צמוד לאביו .ואילו נח עיקר כוחו הרוחני נמצא מחוצה לו והוא נסמך על אביו בכדי לדעת מה רצונו, ובכדי לשאוב ממנו כח וסעד לממש את רצונו במציאות.

את העיקרון הזה שלימדונו רבותינו ניתן לראות בפנים חדשות המלמדות על דרך ד' שגילה אברהם אבינו ואתה הנחיל לבניו אחריו. דרך שגם אם הורגלנו אליה בדברי ימי ישראל, באמת היא מפתיעה עד היסוד  כל החושב מחשבות על דבר הקשר של אדם עם א-לוהים ועל כן  גם שונה היא לחלוטין מהקשר שאותו אומות העולם מעלים על ליבם. הם ממשיכים מורשת נח.

ב.   

בכדי לגלות מעט הפרוכת, נתבונן במציאות .

 כאשר אדם עומד לפני אדם אחר הרי הוא עומד למולו פנים אל פנים. במצב כזה העניים נשואות לכיוון ההפוך זה מזה. לעומת זאת אם אדם הולך עם חבירו, הרי הוא בדרך כלל הולך לצידו. ושניהם מתבוננים לכיוון אותה המטרה.

מכאן נובעת התובנה כי ללכת 'את הא-לוהים' היינו ללכת לצידו ואיתו, לכוון לאותו היעד. לעומת זאת להתהלך 'לפני הא-לוהים'  הוא במשמעות דומה ל'עמוד לפניו' כלומר לפעול וללכת בדרך שהיא למולו.

והרחיב בדבר, אבי מורי שליט"א, בספרו ותישאני רוח פרשת וירא, והביא לעיקרון זה דוגמאות מספר, אחת מהן  מירמיהו(יח,כ) "זכר עומדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם". כלומר הא-לוהים חפץ בדבר אחד והנביא חפץ בדבר ההפוך והוא מתפלל לפני ד' ומביא את רצונו הזה ומבקש לשנות את הכיוון לאשר הוא חפץ בו.

וכך היה דרך נביאי ישראל בכל הדורות להתפלל לפני ד' לבטל גזרותיו כמשה וכשמואל ורבים עימהם. והדוגמה הבולטת ביותר בספר בראשית הלא נמצאת באברהם אבינו הנזכר 'כעומד לפני ד'' ומבקש רחמים על סדום ועמורה ,בענווה, בעוצמה בבהירות, ושואל-תובע 'השופט כל הארץ לא יעשה משפט' ?!

ג.

אך באמת גם אם מכירים אנו זאת ורגילים אנו בזאת הרי הדבר מתמיה ומרעיש . אם א-לוהים חפץ בדבר, מי האדם שיתנגד?! ולא משום הכח החיצוני של הבורא, אלא משום השאלה המוסרית-רוחנית, וכי ידע האדם מה טוב ומה נכון יותר מבוראו. 'מי הוא זה אשר ערב את ליבו לגשת אלי'  ?!  לכאורה ,הירא את דבר ד' אין לו אלא ללכת עם הא-לוהים ולמהר לכוון עצמו לחפצו -'בטל רצונך מפני רצונו'?!

אלא שיש כאן חידוש מהותי. הקשר בין ישראל לבין הבורא הוא קשר של ברית. ברית מבטאת סוג של הדדיות. כמו קשר נישואין  בין איש ובין אשה.  דווקא מושם שהיא ''כנגדו' ומולו היא עזר. כלומר מבטאת את אותו הרצון רק בדרך ההפוכה. לכן באמת היא  העזר הגדול ביותר. כי מה שהוא יכול לעשות לבדו הוא כבר עושה ואינו צריך עוד אחד. אבל לפעול ולחפץ ההפך אך מאותו המניע  צריך אשה.

הברית בבין השניים מבטאת את הנאמנות והמסירות. את האחדות המהותית. והיא המאפשרת להתבטא בצורה ההפוכה ולכוון בצורה הפנימית לאותה המטרה.

ד.

כאשר אברהם מבקש על סדום הרי יודע הוא את דרך ד' לעשות צדקה ומשפט. הוא כבר נושא בתוכו את הרצון הקדוש הזה. הוא מזדהה עימו ומגלה זאת בתוכו ובאורחות חייו. ומשם הוא שואל ותובע פעולה אחרת.

והעד על כך שהבורא עצמו מגלה לו את רצונו להפוך את סדום כיון ש'אברהם יהיה לגוי גדול ועצום ..למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט'. לכן אברהם והבורא מכוונים לאותה המטרה, רק אברהם מבקש לממש אותה בדרך אחרת.

בקשר הזה, ד' חפץ. ואברהם נבחר להיות אבי האומה הישראלית, ולא נח. והרמז בתורה המובהק לאותה ברית זוגית נסתרת המניעה את הוויכוח- תפילה של אברהם מול הבורא מתבטא בצמד המילים 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו[1]..  " אותה לשון בו בוחר הכתוב לתאר את הקשר בין אדם לחווה "וידע אדם את חווה אשתו[2]".

נח זכה לדרגה הראשנה של הברית רק אחר שהוא מצווה לבא אל התיבה עם כל תמצית החיים שביקום . במהלך זה הוא 'פועל' כנגד לראשונה, שכן הבורא מביא מבול לעולם ומשחית אותו ונח פועל את הפעולה ההפוכה הוא מקיים את העולם. הרי אנו רואים בבהירות את הדוגמה לשתי פעולות הפוכות שנובעות  ממקור אחד ולמען מטרה אחת.שכן יכל היה לזון בעצמו את החיות אך לא עשה כן חפץ הוא שהצדיק בארץ יעשה זאת. אמנם כיון שדרך זו באה כתוצאה מציווי מפורש מספיק לכך דרגת ברית נמוכה ,שכן ככל שהפעולה נראית על פניה יותר הפוכה ויותר כיוזמה עצמאית של הצדיק כך הברית הנסתרת המבטא את עומק האחדות צריכה להות יותר שלמה ויותר עמוקה.

אחר המבול נח שוב זכה לברית. וכאן כבר בדרגה גבוהה יותר שהקריב קרבן וניסה להמשיך רחמים על העולם. ולא נהג באותה המידה הראשונה שלו ללכת עם הרצון הא-לוהי באותה הצורה בדיוק. עצם תפילתו והקרבתו לימדו שהוא פועל ברצונו מה שקולט ויודע כחפץ ד', ולא רק 'סומך על רצון הבורא'. ואכן כל כך פעלה קרבנו עד שהבורא נשבע שלא יביא עוד מבול לעולם. כביכול התנחם על המבול.מה שהיה אולי עלול להיות אם נח היה מקריב קורבנו קודם.

אמנם גם קרבן זה אינו פעולה הפוכה בדרגת אברהם אבינו  כי סוף סוף כבר יצאו מן התיבה בהוראה א-לוהית, וקיימו את המציאות מאותה ההוראה , וכן נרמזו לקרבן בכך שצוו להביא שבעה שבעה . ואף על פי  שעלתה הברית דרגה שכן אין ציווי מפורש להקריב קרבן כמו שהיה ציווי מפורש להכנס לתיבה עם החיות ולזון אותם . עדיין למדרגת אברהם המבקש רחמים על סדום במה שנראה[3] הפך הרצון הא-לוהי  לא הגיעה.

ה.

אמנם לפני המבול נח לא היה בדרגה זאת אלא היה נעדר ברית. והלך רק 'עם הרצון הא-לוהי'. כך הייתה מדרגת העולם באופן כללי לא היה שם דרגת 'זולת' 'ועמידה לפני' על כן באשר 'זה לעומת זה עשה א-לוהים' גם  הרשע של דור  המבול התבטא באותה הצורה שכן  שהיו פוגמים בזרעם ללא אשה[4] כלומר חסרים היו את העזר כנגדו. באו גם על מי שאינם מינם, רק למלא תאווה, לא להקים זוגיות. מבחינתם יש רק צד אחד.  

 גם העוון המפורש יותר של דור המבול –החמס מבטא את אותו הפגם.

כיון שבהקשר הכלכלי 'העמידה לפני' מתבטאת במשא ומתן שהוא כיבוד הרצון הנגדי. היינו  שאמנם נראה כאילו שני הרצונות הפוכים זה מזה והפעולות של כל צד מכוונות כלפי עצמו ולא כלפי זולתו, דרך הרצון המשותף להרויח מהמפגש. 'ברית' ברמה העסקית. מגיעים לעסקה המניבה ברכה לשני הצדדים . מעין ברכת הילד לשני הוריו.

לעומת זאת  החומס וגוזל ממון זולתו אינן רואה בו אדם עם רצון משלו אתו צריך לנהל דיאלוג אלא הכל שייך לו גם נגד הרצון של העומד למולו. הוא חי ללא תודעת זולת. רק רצון אחד קיים מבחינתו. רצונו שלו.

ו.

על כן מידה כנגד מדה בא המבול לעולם. משמעות המבול היא רק הצד של השמים ללא ארץ [5]. נותן ללא מקבל. המבול ביטא את התממשות אורח החיים של האדם בטבע הבריאה. מה שמוביל לחורבנה. ומלמד כי תשתית הבריאה מבוססת על זוגיות בין שמים וארץ ובין איש לאשה  . וברגע שאין כזאת הרי העולם נחרב.

וכאשר יוצאים נח ובניו מהתיבה ונח מקריב קרבנו ,מבטא את היות האנושות 'עזר כנגדו'  הרי מופיעה הברית בהרחבה. התגלתה הזוגיות הבסיסית של הבריאה , יצאה לאור . על כן נשבע ריבונו של עולם   שלא יהיה יותר מבול , והזוגיות הנמצא בתשתית המציאות תישמר " עוד כל ימי הארץ : זרע וקציר, וקור וחום, וקיץ וחורף, ויום ולילה, - לא ישבותו".

וגם אם יחטא האדם , הרי כך 'טבעה של זוגיות' כאשר יש לאדם חופש וייצר הרע, יכול לפעמים לחטוא ולא 'ללכת עם הבורא', ולמרות זאת ומשום חופש זה חפץ ד' באדם. על כן 'לא אוסיף להכות כל חי כאשר עשיתי'.

ואות הברית הלא היא קשת בענן. זאת נוצרת כתוצאה של קרני השמש על טיפות המים אשר בענן. מה שמגלה את הזוהר שבזוגיות  כלומר  מפגש ההפכים של אש השמש ומי הגשמים מגלה אורות חדשים ונפלאים שהיו גנוזים באור קודם לא יצאו לגילוי. על כן גם אם יש מעידות כתוצאה מהזוגיות בין האדם לא-לוהים ,  הברית הזאת בסופו של דבר מנצחת. 

 ז.

  משמעות הברית הזאת היא כלל אנושית. 'בני נח' . היינו שהבורא חפץ בקשר עם האדם למרות ובגלל רצונו החופשי. ויכולת עמידתו למולו. אך אין כאן עדיין ברית ברמה של מעבר עצם הקיום האנושי. אין כאן ברית של שותפות דרך וחזון אחד. אין כאן את הדרגה שמבטא אברהם אבינו שהוא יהיה לגוי גדול ועצום והוא ילמד את בניו וןביתו אחריו לשמור דרך ד' ולעשות צדקה ומשפט.

זאת כיון שדרגת הברית לא הופיעה בכל שלמות קומתה. עוד לא התגלה הדרגה של קשר עמוק ברמה כזו שמאפשר הליכה ממש מול . לשם כך יש צורך בברית מילה. בסוג של מסירות נפש. 'אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח'.

 ונח  לא היה מהול. על כן כנען מזרע חם אבי האומות מצרים וכנען מבטא את 'חרפת מצרים' . בנו כנען שטוף בעריות ופגם הברית עדיין נמצא בו. הוא  פוגע בנח בבריתו. ולא מאפשר לו לממש אותה.

בעומק העניין  הוא מבטא  את 'הערלה של נח' עצמו.  אשר בגינה, במקום תיקון עולם שיכול היה לבא על ידו . הוא שכב  נופל ביינו.

 עוד לא בשל העולם לדרגה הגבוהה של עמידה לפני ד' בדרגת אברהם אבינו . ואם מנסה אדם החי את 'קליפת התודעה ' של המציאות ולא חי אותה בפנימיות שלה 'לעמוד לפני ד' ' הרי הוא מורד בו יתברך. כך הוא מפרש את 'תורת הכיוונים ההפוכים'. כיון שאין לו ברית.

על כן כתיב בנמרוד – זרע חם- הוא החל להיות גיבור בארץ: הוא היה גבור ציד לפני ד'" ואמרו חכמים שמרד בקונו.[6]

הוא היה 'הקליפה הקודמת לפרי ', לאברהם אבינו שהוא גיבור לפני ד' ומתהלך  לפניו באמת ובתמימות. והוויכוח שלו עם ד' כביכול תוכו רצוף אהבה ואחדות. שלם בבריתו ,"התהלך לפני ואהיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך[7] ".

כך תגיע יכולת העמידה של אברהם 'לפני ד' למלא שיעור קומתה. לא יהיה עוד נזקק' ליפול' בהופעת השכינה עליו. 'והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם..הימול לכם כל זכר"

ח.

זאת הסגולה של האומה הישראלית ההולכת בדרך ד'.כרותת ברית עמו  ושותפה עימו בחזון הגדול של תיקון עולם, וגם אם תחטא לפניו אין זאת כי משגה הוא[8] ותוכה רצוף אהבה וברית מילה תעיד אשר מקיימת אותה כנסת ישראל בשמחה ובחפץ לבה. וצדיקיה יעידו שהם מתפללים לפי קונם ועומדים לפניו ומבטלים גזירותיו והוא נענה להם ונחת רוח לו שמנצחים אותו בניו שכך מתגלה רצונו הנסתר והם 'עזר כנגדו'. ומתבאר  סוד התפילה שאינו החפץ של האדם לשנות רצון קונו חלילה אלא חפץ הבורא שהאדם והוא יחדיו יגלו את רצונו השלם[9].  ודווקא בכך  מתגלה עומק הברית, וזוהר הקשת יוצא לאור , הוא מראה כבוד ד', ותיקון עולם מתקרב והולך במהרה בימינו.

[1] והסביר אמו'ר שליט"א שהכוונה בפשט כי יידעתיו את גזירתי משום שיצווה את בניו...ולדברינו הדברים כפתור ופרח, היינו אני מיידע אותו למרות שאני יודע כי הוא יתנגד(לכן נראה תחילה כי יש רצון לכסות מאברהם) כיון שהוא אבי האומה הישראלית שדרכה לעשות דרך ד', והיא צריכה לדעת דרך ד' השלמה על ידי הוצאתה לאור דרך הקשר עם האדם- הצדיק. (ובדרך ממילא מתפרש מדוע בחר ד' באברהם להיות אבי האומה ולא בנח ועיין בהמשך דברינו)

[2] ומה שנרמז בתורה מתפרש בנביא ",רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד...,"

[3] , וד' אמר המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה ?! כביכול חפץ הוא לכסות רק 'אין לו ברירה' . והוא במהלך הדיון עם אברהם נעתר לרצונו פעם אחר פעם. ובאמת ש כאן גילוי הרצון הא-לוהי הנסתר דרך הצדיק אשר לזה מכוון הבורא.

[4] כמופיע בגמרא מסכת נידה יג. ומתבאר בהרחבה בזוהר הקדוש. וכאן למדו חכמים חומרת העוון של משחית זרעו , ומואס בזוגיות וממילא גם אין לו המשכיות. (זאת לבד מהמקור בתורה לעניין זה בחטא ער ואונן)

[5] והרחבנו בבאור עניין זה במאמר על פרשת נח שנת תשע'ד.

[6] וכן הדבר בדור המבול . ביחס לנח שכתוב בו שהתהלך את הא-לוהים, אצלם מיד סמוך כתיב ותשחת הארץ לפני הא-לוהים'. אם 'לפני' אז 'ותשחת'. אמנם נמרוד מבטא דרגה גבוהה יותר כיון שמוזכר אצלו שם הויה, כמו אברהם, ואילו בדור המבול ובנח מוזכר שם א-לוהים.

[7] ובפסוק זה מופיעה הבטחת הארץ גם כן. וידוע הקשר בין ברית המילה לארץ ישראל כמופיע בברית מילה של יישראל שערך יהושע ועוד כיסוד הרמב'ן . כיון שהיא הארץ בה עומדים לפני ד' , והרחיב בזה אמו'ר שליט'א במאמרו הנזכר לעיל. ולדברינו בארץ ישראל דווקא ניתן יותר ללכת מול מתוך ברית נסתרת. והמעמיקים ראות, גם בעוונות שבארקץ ישראל , ודאי בדורנו רואים את הברית גם בחטאים של ישראל שכן גם 'מרידתם ' כיביכול באה מתוך ציור האלוקות שבלבבם פעמים הרבה גדול ממה שהצליח להתגלות דרך הצד הנגלה שבתורה. ועל כן מורדים. וגורמים להוצאה לאור שבאמת התוכן הפנימי כולו נמצא בתורה ההולכת ויצאת לאור מהתעלומה. וכפי שהרחיב בדברים אלה הרב ז'ל בספריו.

[8] עיין הערה קודמת.

[9] ומאברהם אבינו לומדים את התפילה הראשונה –תפילת שחרית ככתוב "}וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשא עמד שם" ואין עמידה אל תפילה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל. ועמידה זו היא היא תפילתו על סדום המוזכרת קודם ושם כתיב "ואברהם עומד לפני ד'". וכל תפילתו הזאת היא 'עמידה מול 'אם כן רואים אנו כי טמון כאן שורש התפילה בכלל. ומה נאה הדבר כי בפעימה זו כתיב "אל המקום אשר עמד שם את פני ד'" ולעיל כתיב לפני ד', ללמדך שאין 'העמידה מול' באמת מנגדת את רצון ד', ופחותה היא ממעלת 'את הא-לוהים' אלא שהיא בעומקו של דבר 'עם ד'' בצורה הפנימית ביותר -'עזר כנגדו' כפי שביארנו, על כן תפילה זו מכונה עתה 'את פני ד''. ובזה היא מתבארת במלא היקיפה. (וכן אפשר לבאר כי אחר שאברהם הסכים לדין סדום כבר נקרא שעומד איתו יתברך ולא למולו)