פרשת פינחס - שבטי י-ה

ב"ה

הרב שבתי סבתו

לפרשת פינחס / תשע"ד

שבטי י-ה

חותם אמת

ערב כניסתו של עם ישראל לארץ ישראל, ניגש העם למיפקד אוכלוסין מבן עשרים שנה ומעלה.

"שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל (במדבר כו, ב)".

במיפקד הזה מדגישה התורה ביטוי מאוד ייחודי, אשר חוזר על עצמו פעם אחר פעם. לכל שם מוצמד שם משפחה, המורכב מן השם הפרטי בתוספת אות ה"א בתחילתו ואות יו"ד בסופו, כדוגמת:

"... חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי, לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי... (שם פסוק ה)".

עלינו לחקור אם יש מידע מוצפן בתוספת הזו "מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי", "מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי" וכו'. לא ייתכן שהתורה תשתמש בביטוי הזה רק כדי להביע את הכינוי המשפחתי. אם רק זו המטרה, כי אז די באיזכור אחד! מדוע לחזור על כך פעם אחר פעם באדיקות?

לפני שניגש לבירור הנושא, נזכור כלל חשוב ומרכזי מאוד. כאשר התורה חוזרת על עצמה פעמים רבות, יש לחפש יוצא דופן אשר יְלַמֵד על הכלל כולו.

מהו כאן היוצא דופן?

הנה הוא לפנינו בפסוק מד':

"לְיִמְנָה מִשְׁפַּחַת היִמְנָה".

כאן לא נאמר משפחת "היִמְנִי" ככל שאר המשפחות, ומן הסתם השינוי הזה בא לרמוז על משהו. מדרש חז"ל, המובא בילקוט שמעוני, מראה את הכיוון לפיתרון תעלומת תוספת האותיות לשמות המשפחה.

"רב אידי אומר. אות ה"א בראש כל תיבה ואות יו"ד בסופה. (הווי אומר) י-ה (שם ה') מעיד עליהם שהם בני אבותיהם. שנאמר: "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָ-הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל (תהילים קכ"ב) (ילקוט שמעוני)".

צירוף האותיות הנילוות מכיל את שם י- ה (במהופך) שהוא שם ה', כפי שהוא מופיע בשירת הים.

"עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה (שמות טו,ב)"

כלומר, זו חותמת של ה', המאשרת את טהרת המשפחה ואת שייכות הבנים לאבותיהם.

רש"י מוסיף ומבאר.

"לפי שהיו האומות מבזין אותם ואומרים מה אלו מתייחסין על שבטיהם? וכי סבורין הם שלא שלטו המצרים באמותיהם? אם בגופם היו מושלים, קל וחומר בנשותיהם? לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם...".

נוכל להוסיף ולציין, שהמגיפה שפרצה בעם אחרי פיתוי בנות מואב שהתערבו בתוך בני ישראל, הצריכה מיפקד מחודש שיעניק אישור למי שלא מת במגיפה, שמשפחתו כשרה וטהורה.

המדרש מוכיח זאת מן הפסוקים בתהילים: "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָ-הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל..."

הביטוי "שִׁבְטֵי יָ-הּ" מוצמד לביטוי "עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל". הסמיכות הזו מלמדת, שהאותיות יו"ד וה"א שהתווספו לכל משפחה, הם עֵדוּת לכשרותם.

רש"י מוסיף ומציין:

"אבל ב-יִמְנָה ("לְיִמְנָה מִשְׁפַּחַת היִמְנָה"), לא הוצרך לומר "משפחת היִמנִי" לפי שהשם קבוע בו יו"ד בראש וה"א בסוף".

כפי שכתבנו לעיל, היוצא מן הכלל מלמד על הכלל כולו. מכאן נוכל להסתעף להבנות יסודיות ועמוקות יותר.

המספר 70

בספר בראשית טורחת התורה לסמן ולהדגיש כל שם ושם מבני יעקב שירדו למצרים. התורה מסכמת את המספר הסופי הזה, באמרה:

                                       "כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים (בראשית מו, כז)"

בספר דברים, חוזר משה רבנו פעם שניה ומדגיש את המספר החשוב הזה.

                                       "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה (דברים י, כב )".

אם נספור באופן פרטני את כל בני יעקב היורדים למצרים, נגיע למספר 69. כלומר חסר 1 למנין 70. חז"ל אומרים שזו "יוכבד" בת לוי, שנולדה בין חומות מצרים. עם המידע הזה, נחזור אל הפרשה שלנו ואל מיפקד בני ישראל.

אם נספור כאן את כל השמות שהתורה הוסיפה להם אותיות י-ה, כגון "הראובני" "השמעוני" וכו', נגיע במפתיע למספר 69.

אם נוסיף להם את השם "יִמְנָה", שבו כבר מונחות האותיות י-ה, נגיע למספר 70.

כלומר, גם כאן התורה מדגישה בדרכה את המספרים 69-70. ללמדנו, שעִם אותם מספרים של משפחות אב, מגיע עם ישראל לארץ ישראל.

המספר הזה הוא גם מספר הדיינים שהיוו את מעגל הנביאים סביב משה, כפי שציווה ה':

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל... וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם (במדבר יט, טז)".                  

המספר הזה נקבע למניין חכמי הסנהדרין לדורות, ולדעת רבי יהודה, גדול שבהם הוא נשיא הסנהדרין. בכך אנו מגיעים שוב לצירוף של 69-70.

נשוב ונתבונן במזמור קכב' בתהילים, באותם פסוקים שהוזכרו במדרש שהובא לעיל:

"שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָ-הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה':

כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד (תהילים קכב, ה ) (נוסח תנ"ך קורן)".

מספר האותיות בשני הפסוקים האלה יחד - 70.

בירושלים מתקיים חיבור בין שלושה מרכיבים: 1) שבטי ישראל המסומנים באותיות יו"ד וה"א. 2) כסאות המשפט שעליהם יושבים שבעים חכמי הסנהדרין. 3) מלכות בית דוד.

המשולש הזה חובֵר יחדו "להודות לשם ה' " כלומר, שם הויה מלא.

זו כוונת הפסוק המקדים – "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו". שם חָבְרוּ יחדיו שִׁבְטֵי יָ-הּ, כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד.

שלמות שם הויה

על הצירוף המיוחד של שם י-ה, אמר רבי עקיבא:

                "איש ואשה, זכו - שכינה ביניהם. לא זכו - אש אוכלתן (סוטה יז)".

האות יו"ד מופיעה במילה איש והאות ה"א מופיעה במילה אשה. כאשר הזוג חי בשלום, מתחברים האותיות י-ה, ושם ה' מאיר בביתם. מה פירוש "שכינה ביניהם"?

משמעות הדברים היא, ששאיפות קודש משותפות סוחפות אותם קדימה להשלמת רצון ה', וזוהי השכינה השרויה ביניהם.

להשלמת ההבנה העמוקה הזאת, נחזור לימי הבריאה, בהם העולם נברא בשם א-להים:

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א, א)".

בהמשך התגלה שם י-הוה שצורף לשם א-להים.

"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְקֹוָק אֱ-לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם (בראשית ב, ד)".

אחרי גירוש האדם מגן עדן מופיע שם הויה לבדו:

"וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְקֹוָק (בראשית ד, א)".

כשנעקוב אחר אדם וחוה נמצא, כי בתחילת היצירה שניהם יחד נקראו בשם "אדם".

"זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם (בראשית ה, ב)".

השם "אדם" מורכב מאותיות א-ם, שהם תחילה וסוף של שם א-להים. האות דל"ת באמצע, רומזת על דמות אלוקים, כדברי הכתוב:

"זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱ-לֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ (שם פסוק א)".

כאשר נפרדה חוה מאדם, הוא נקרא בשם "איש", והיא נקראה בשם "אשה".

"לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת (בראשית ב, כג)".

ההיפרדות הזו גילתה את אותיות י-ה משם הויה. עדיין חסרות האותיות ו-ה. האותיות האלה הושלמו אחר חטא אדם וחוה.

"וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי (בראשית ג, כ)".

השם חוה מורכב מאות חי"ת, הרומזת על "חי", ומאותיות ו-ה משם הויה. כעת הושלם שם י-ה-ו-ה במלואו.

מיד לאחר מכן מוזכר לראשונה שם הויה המלא בפני עצמו:

"וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְקֹוָק (בראשית ד,א)".

נסכם במרוכז את ההופעה המדורגת של שם ה'.

• [יצירה ראשונה] אלקים   2)  [יצירה שניה] הויה אלקים    3)  [היפרדות איש ואשה] י-ה

[חטא אדם וחוה]

4)  קריאת השם חוה [אם כל חי] ו-ה    5)   לידת קין וקריאה בשם י-הוה.

משמעות הדירוג היא זו:

• בריאה ללא בחירה   2) צירוף בחירה חופשית וציווי על עץ הדעת.   3) מתן סיכוי לאיש ואשה לשאוף ולקיים את רצון ה' [שכינה ביניהם]  

חטא האכילה מעץ הדעת

4) גילוי המשכיות הדור הבא   5) רצון ה' המלא יושלם בשילוב הדורות הבאים [שם הויה מלא].

כלומר, גילוי שם הויה מלא, שהוא יישום רצון ה' עד תומו, לא יושלם עד סוף כל הדורות. אמור מעתה, אחרי חטא אדם וחוה, כל איש ואשה ישלימו רק חלק מרצון ה' ואת המשכו יותירו לבניהם אחריהם.

נשוב ונצטט את שני הפסוקים החותמים את פרשת החטא ופיתוי הנחש הקדמוני.

"וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי. וַיַּעַשׂ יְקֹוָק אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם (בראשית ג, כ-כא )".

כמה מפתיע. מספר האותיות בשני הפסוקים האלה יחד, הוא – 70.

נשים לב לביטוי "כָּתְנוֹת עוֹר" ונציג את דבריו של מדרש רבה:

                "בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב "כתנות אור" (בראשית רבה כ, יב)".

מה פירוש: בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב... ? האם הנוסח בספר התורה שלו היה שונה?

ספר הזוהר פותר את התעלומה.

                "... בקדמיתא הוו כתנות אור... (זוהר בראשית לו:)".

כלומר, העור המכסה את הבשר, נוצר אחר החטא. לפני שהעור נוצר היתה מעטפת של אור סוככת על הבשר.

הבדל בין עור לאור הוא ההבדל בין אות ע שהיא בגימטריה 70, לאות א שהיא בגימטריה 1.

האור הוא פנימי לעור ומקור כוחו. כלומר, הפער בין 69 ל-70, דומה לתשעה אנשים בבית הכנסת הממתינים למניין והעשירי מגיע וכולם מתעוררים לחיים, או 49 שערי בינה הממתינים לשער ה-50 השקול כנגד כולם. כך האחד המשלים לשבעים הוא כעין נשמה לכולם ושווה בערכו לכולם.

בתוך שבעים בני יעקב היורדים למצרים, הייתה יוכבד בת לוי המספר האחד ששווה בערכו לכולם. היא הייתה אמם של משה ואהרן ומרים, שהיו שקולים בערכם כנגד כל ישראל.

בשבעים הזקנים שהתאספו סביב משה, היה משה רבנו המספר האחד שמרוחו נאצלה רוח נבואתם. לדעת רבי יהודה, סנהדרין לדורות מורכבת מ-70 ומתוכם ייבחר הגדול, השקול כנגד כולם.

שֵׁם שלם וכסא שלם

כפי שהוזכר לעיל, שם י-ה, הוזכר לראשונה בתורה בשירת הים.

"עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה". פירוש הפסוק הוא כדלקמן:

"אָשִׁירָה לַי-הֹוָה כִּי גָאֹה גָּאָה... עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" אשירה לשם הויה זה שהוא מלא, שהוא מקור כוחי (עָזִּי), והוא תפארתו של שם י-ה (וְזִמְרָת    יָ-ה), והוא (שם הויה מלא), היה לי לישועה.

עם סיום מלחמת בני ישראל בעמלק, בונה משה רבנו מזבח ומכריז:

"וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לַיקֹוָק בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר (שמות יז, טז)".

המילה "כס" היא חצי מן המילה "כסא", ושם י-ה, הוא חצי משם י-ה-ו-ה. על הצירוף המיוחד הזה של חצי השם, וחצי כסא ה', אומרים חז"ל.

"רבי לוי בשם רבי אבא אומר: לא השם שלם ולא כסאו שלם עד שיאבד זרעו של עמלק...

כיון שיאבד זכרו של עמלק, כסא שלם ושם ה' שלם שנאמר: הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח... אָבַד זִכְרָם הֵמָּה. וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ (תהלים ט, ז)".

כלומר, רצון ה' עד תומו, לא יושלם במציאות העולם הזה, עד שימחה זרע עמלק.

כסא ה' פירושו, גילוי כבוד מלכות ה'. בדיוק כפי שהנחש הקדמוני הפריע לרצון ה' להתגלות וגרם לו עיכוב עד סוף כל הדורות, כך הופעת עמלק יצרה הפרעה דומה.

נתבונן בהכרזה שהכריז הקב"ה עם סיום המלחמה בעמלק

"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (שמות יז, יד)".

מפליא להיווכח, שגם כאן מספר האותיות בפסוק הזה עומד על- 70, בדיוק כמו שני הפסוקים שהופיעו בסוף חטא הנחש הקדמוני.

אמנם במלחמת עמלק, עדיין לא השתנה שמו של הושע בן נון ליהושע. התוספת הזו של של האות יו"ד נוספה לשמו של יהושע על ידי משה רבנו בהכנות לשילוח המרגלים. זה קרה בשנה השנייה ליציאת מצרים. יוצא אפוא שהמספר האמיתי של האותיות הוא 69 ורק עם תוספת האות יו"ד ליהושע, נגיע ל-70. צמד המספרים 69-70 יבוא אפוא לידי ביטוי, באותיות י-ה של יהושע.

נשוב את המפקד בערבות מואב, שבו פתחנו את המאמר.

התורה מציינת בפירוש, שבמפקד בערבות מואב לא נותר איש מן המפקד הקודם במדבר סיני, שהתקיים לאחר גזירת העונש בחטא המרגלים.

"וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי, כִּי אָמַר ה' לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר... (במדבר כו, סד)".

ראוי לציין, שכעת, כל מי שהתפקד בערבות מואב, נכלל בתוך הגורל אשר קבע את מקום נחלתו בארץ ישראל. כלומר, המפקד הזה קבע את מפת המשפחות וגודל הנחלה אשר תנחל כל משפחה בארץ ישראל. זו היתה אחת ממטרותיו המרכזיות.

כל זה מסביר מדוע אחר מפקד העם, ואיזכור שם י-ה הצמוד לכל משפחה, מוזכרת פרשת חלוקת הארץ.

"לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת (במדבר כו, נג)".

לאור כל האמור לעיל נבין יותר את שינוי השם שנעשה ליהושע כשנשלח לרגל את הארץ.

               "... וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁע (במדבר יג, טז)". כלומר צירוף שם י-ה.

בשונה מן האזכור שהיה כעבור 38 שנים במשפחות ישראל, הראובני, החנוכי... אחת בראש התיבה ואחת בסופה, כאן אותיות י-ה סמוכות זו לזו.

יהושע פתח במלחמת עמלק, ויהושע הוא שיכניס את עם ישראל לארץ ישראל.