ב"ה

הרב שבתי סבתו

לפרשת וישב / תשע"ד

חלומות נושאי מסרים

חלום בעִקבות פִתרונו

חכמינו זיכרונם לברכה הקדישו מקום נרחב בגמרא לבירור נושא החלומות. אחד מגדולי האמוראים מביע את דעתו על הקשר בין החלום לבין פישרו.

"אמר רבי אלעזר: כל החלומות הולכים אחר הפה, שנאמר "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה (בראשית מא, יג) (ברכות נה:)".

לכאורה, פירושו של רבי אלעזר הוא נגד פשט הכתוב. שר המשקים אינו מתכוון לומר, שפיו של יוסף הוא שקבע את המציאות. בדבריו, מתכוון שר המשקים להלל את יוסף, שהצליח לקלוע לפִתרון האמיתי של החלום, בדיוק כפי שנקבע על ידי האלוקים.

לדעת רבי אלעזר, כֹּל חלום מתגשם על פי המתווה שמציע כֹּל פותר. כלומר, פותר החלום קובע איך החלום יתגשם בפועל במציאות. לכאורה זה נשמע תמוה. אם המֶסֶר של החלום נשלח מאת האלוקים, איך יכול הפותר, שהוא בן אנוש, לעוות את המסר?

האם על פי זה, כל אחד יכול לפתור כל חלום באיזה צורה שיבחר, והמציאות תִּיקָּבָע על פִּיו?

אם כך הוא הדבר, מדוע היה צריך פרעה מלך מצרים להמתין ליוסף כדי שיפתור את חלומו? הרי דַי בפתרונותיהם של חרטומי מצרים וחכמיה בכדי לכוון את אופי התגשמות החלום!

הגמרא הרגישה בקושי הזה והוסיפה תנאי: התנאי הוא שהפִתרון יהיה מעֵין החלום, כלומר מותאם לפרטי החלום.

אמנם זה מצמצם את הפתרונות, אך עדיין לא מספיק. בכל זאת, הרי אפשר לחשוב על כמה כיוונים וכולם יהיו מותאמים לחלום. מי מהם יתגשם לבסוף?

בנקודה הזאת בדיוק, הייתה מסורת בפי חכמים, שהשתלשלה עד רבי בַּנָּאָה. הנה סיפורו של רבי בַּנָּאָה:

"עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים. פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה. וכולם נתקיימו בי (ברכות נה:)".

נראה לפי זה, שהחלום הוא מסגרת כללית, העשויה לצאת לפועל בכל מיני דרכים. משל לרעיון, שאפשר לעצב אותו בכמה אופנים. המעצֵב, הוא זה שיקבע בסופו של דבר כיצד ייראה המוצר המוגמר.

יש כמובן חלומות המבטאים מאוויים כמוסים של החולם, ויש גם חלומות, שהם ביטוי לפחדים וחששות, ההופכים בחלום למציאות ממשית. כאן במאמר הזה, אנו נעסוק אך ורק בחלומות שיש בהם מֶסֶר אמיתי.

מְסָרִים באמצעות חלום

אם החלום מכיל מֶסֶר אלוקי הנשלח לחולם, עלינו לזהותו ולפתור אותו בהתאם. נדגים זאת באמצעות חלומות שר המשקים ושר האופים בהיותם בבית הסוהר.

יוסף פוגש אותם במצב רוח ירוד ביותר. לשאלתו, "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם? (בראשית מ, ז)" הם משיבים, כי חלמו חלום הממתין לפִתרון. "חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ (שם, פסוק ח)".  

התורה מתארת את פניהם כ"פנים זועפים". כלומר, כעוסים, מתוסכלים ומדוכאים. ברור שיש כאן משהו יותר מאשר רק חלום ללא פִתרון. כנראה, החלומות האלה הם מבשרי רעות.

"וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה (שם, פסוק יא)".

שר המשקים חולם כי הוא מגיש לכף פרעה כוס מיץ ענבים שנסחט ברגע הזה, עם הזגים (קליפות) והחרצנים ועם כל הפסולת שיש בענבים, ללא סינון וללא הכנה מתאימה. ברור שהגשה כל כך זלזלנית ומבזה למלך, תגרור אחריה עונש מוות מיידי. שר המשקים יודע זאת ומתחלחל.

גם שר האופים חולם חלום דומה.

"וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה, וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי (שם, פסוק יז)".

שר האופים חולם, שהוא מגיש לפרעה מלך מצרים מוצרי מאפה, מנוקרים על ידי ציפורים ומאוסים לאכילת כל אדם, קל וחומר למלך. גם שר האופים מבין לדאבונו, שגזר דינו יהיה מוות. זו הסיבה מדוע היו שרי פרעה, כל כך מדוכאים וזועפים. הם חיפשו פותר שירגיע אותם ואולי ימצא נקודת אור בחלומותיהם.

יוסף מבין שיש בחלומותיהם מֶסֶר מאת האלוקים. אולם הוא מהרהר, למי בדיוק מיועד המֶסֶר? אם נניח שכוונת החלום היא, לבשר להם שימותו, איזה מֶסֶר יש בבשורה הזאת ואיזו מטרה היא משרתת? מה היא באה להשיג? האם כאן בבית הסוהר, יש באפשרותם לעשות משהו שימנע את הוצאתם להורג?

יוסף מסיק, שכנראה המֶסֶר לא הסתיים בחלום, אלא הוא ממשיך בְהָקִיץ וכולל גם אותו - את יוסף עצמו. כלומר, המֶסֶר בעצם אינו מיועד להם, אלא ליוסף.

אם כך, איזו תועלת יכולה לצמוח ליוסף מזה ששניהם יוצאו להורג? אלא כנראה, שאחד מהם יחיה. יוסף מתבונן בחלומו של שר המשקים ומגלה, כי החלום מציג בבת אחת תהליך האורך שבועות רבים.

"וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים (שם, פסוק י)".

ענפי הגפן מתפתחים וגדלים, מעלים פרחים וניצנים ומיד מבשילים ענבים. הכול מתרחש בבת אחת לעיניו המשתאות של שר המשקים. יוסף מבין שהוא הדין בפעולת הסחיטה וההגשה, שגם הם קיצור של תהליך ארוך יותר, המכיל גם סינון והכנה מתאימה קודם ההגשה למלך.

החלום הזה מבשר חזרה לשִגרה ולשירות המלך. החלום הזה מיועד ליוסף - הפותר, על מנת שינצל אותו לטובתו. זו היא משמעות האמירה "כל החלומות הולכים אחר הפה". כלומר, אחרי פיו של הפותר. הפותר ופִתרונו הם מטרת החלום.

מחיר השגיאה

מיד אחרי הַפִּתָרוֹן, המאיר פנים לשר המשקים, פונה אליו יוסף בבקשה ובתחינה.

"כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה (בראשית מ, יד)".

כאן יוסף שגה. השגיאה הזאת עלתה לו בשנתיים של המתנה נוספת.

מה הייתה הטעות?

חז"ל השיבו על שאלה זו במדרש רבה.

"אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ואל שטי כזב (תהילים מ, ה). על ידי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני והזכרתני נתווספו ליוסף שתי שנים (בראשית רבה פט, ג)".

את המדרש הזה ציטט רש"י בפירושו לפסוק "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו".

דברי חז"ל תמוהים.

האם כוונתם לומר שיוסף לא היה צריך לפנות לשר המשקים ולבקשו להשתדל בשחרורו אצל פרעה מלך מצרים? האם יוסף טעה בנצלו את ההזדמנות שנקרתה לפניו, ובהשתדלותו בדרך הטבע להצלתו? האם זו הייתה גישה מוטעה מצידו לחשוב, שה' יזם את חלומות שרי פרעה כדי להציל אותו? האם יוסף היה צריך לשבת דומם, להתפלל לה' ולסמוך על הנס?

והלוא מקרא מלא הוא...

"סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַה' הַתְּשׁוּעָה (משלי כא, לא)"!

כלומר, חובה להתכונן כראוי למלחמה ולהכין כלי נשק מתאימים, בד בבד עם בטחון בתשועת ה'!

גם ברכת ה' תלויה במעשה ידי אדם, כפי שפירשו חז"ל.

"כי ה' אלוקיך בירכך בכל מעשה ידך" יכול אפילו יושב ובטל? תלמוד לומר: בכל מעשה ידך. אם עושה אדם מתברך ואם לא, לא מתברך (ילקוט שמעוני תהילים תר"ץ-ה' רועי לא אחסר)".

ברור שכוונת חז"ל שונה מכפי שסברנו.

גישתנו היא, כי יוסף שגה בכך ששטח את בקשתו לפני שר המשקים, ולא המתין עד אשר ישמע את חלומו של שר האופים. סוף סוף, הרי הוא פנה אל שני השרים יחד, וביקש משניהם לספר לו על החלום שחלמו. היה עליו להמתין לפנייתו המצופה של שר האופים לספר אף הוא את חלומו, לשמוע אותו, לפתור את החלום, ורק אז לומר לשר המשקים את אשר על לבו, כפי שנלמד בהמשך.

כאשר שר האופים ראה, כי אפשר להפוך חלום רע לטוב, קיווה שגם גורלו יהיה דומה. אך בחלומו של שר האופים היה חסר היסוד של תהליך מקוצר ומיידי. הוא חלם, שעל ראשו סלים מלאים מוצרי מאפה גמורים והעוף מנקר ואוכל מהם בעודם על ראשו. האם בצורה זו הוא אמור להגיש את מוצרי המאפה למלך?! כאן אין שום דרך מילוט מלבד עונש המוות.

איזו מטרה עשוי לשרת חלום רע שכזה, ובשורה רעה שכזאת?

רואים בבירור, שתוצאותיו הרעות של חלום שר האופים, באו כדי להדגיש את חַדּוּת אבחנתו של יוסף, היודע להבחין בין חיים ומוות. בסופו של דבר, שני החלומות נשלחו ביחד, במטרה להוציא את יוסף מן הבור ולא רק חלום שר המשקים. סופו הטראגי של שר האופים, מדגיש ביתר שאת את הצלתו של שר המשקים, ואת כוחו הגדול של יוסף בפתרון חלומות.

אילו היה יוסף פונה לשר המשקים לאחר חלומו של שר האופים ופתרונו, הוא לא היה צריך להתחנן לפניו שיעשה אתו טובה וחסד. יוסף היה צריך לדבר אתו בשפה אחרת. שפה שבה כלול איום מוסווה, שאם שר המשקים יתמהמה בביצוע שליחותו להצלת יוסף - שהיא מטרת החלום, סופו יהיה עמוד התליה כגורל חברו שר האופים. האיום המוסווה הזה היה עושה את שלו, ושר המשקים לא היה שוכח לעולם את האירוע המסעיר. בוודאי לא אחרי שלושה ימים בלבד.

כלומר, אין כלל ספק שהיה על יוסף לנצל את ההזדמנות שה' הקרה לפניו, אך לא בצורה שהוא עשה. לא בתחינות ובקשות משר המשקים, אלא באזהרה חדה וחריפה אשר תאיים על שר המשקים ותאלץ אותו לבצע את שליחותו. את בקשתו ותחינתו היה צריך יוסף להפנות אך ורק לה', שיצליח את תיכנונו. זו היא כוונת חז"ל במדרש שהובא לעיל.

בעקבות טעותו של יוסף, הפכו שלושת השריגים, שבישרו שלושה ימים, לשלוש שנים. היום השלישי - יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה, הפך עבור יוסף לשנה שלישית, בו חלם פרעה את חלומו המפורסם. זה היה מקץ שנתיים ימים.

חֲלוֹם אֶחָד

את ההוכחה, ששני החלומות גם יחד נשלחו במטרה לחלץ את יוסף, ולא חלומו של שר המשקים בלבד, מספק שר המשקים בעצמו שנתיים יותר מאוחר. בפנותו למלך פרעה, הוא מספר ומזכיר נשכחות.

"וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ.

וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי ... וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה (בראשית מא, יא-יג)".

בכדי לשכנע את פרעה בחַדּוּת הבנתו של יוסף, השתמש שר המשקים בעובדה שפתרונו של יוסף קלע לאמת גם בחזרתו של שר המשקים וגם בתלייתו של שר האופים.

נשוב ונעיין בפסוק הפותח.

"וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה (פסוק ה)".

אנו מבחינים כאן בשלושה שלבים שמתחילים כאחד והולכים ומתפצלים.

• חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם - ההדגשה היא, על חלום אחד, משותף לשניהם.
• אִישׁ חֲלֹמוֹ - כאן מודגש חלומו של כל איש בנפרד.
• אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ - מעמיקה ההיפרדות בין שניהם. הפִתרון מרחיק איש מרעהו מן הקצה אל הקצה, זה לחיים וזה למוות.

רואים בבירור כיצד משורש אחד מתפצלים שני ענפים, ההופכים לשני קצוות נוגדים זה את זה.

מהו המֶסֶר?

• השורש הוא רעיון אחד והוא מילוטו של יוסף מבית הסוהר.
• הענפים הם שנים, כלומר חלומות שונים של שני אנשים.
• התוצאה המעשית לשניהם הפוכה זה מזה, זה לחיים וזה למוות. אולם, דווקא הקיצוניות בתוצאה זו, היא זו המשרתת את הרעיון האחד, הפונה אל הפותר - שהוא יוסף.

יוסף הפיק את הלקח מן הפרשה הזאת, ובעומדו לפני פרעה מלך מצרים תיקן את הטעות. מייד עם פתיחת דבריו הוא קובע.

"חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא (בראשית מא, כה)".

רק מתוך ההבנה ששני החלומות הם שני צדדים של אותו מטבע, ניתן לראות כיצד להפיק את התועלת המירבית מן הפיתרון.