ב"ה

הרב שבתי סבתו

לפרשת כי תבוא / תשע"ה

עַם קָדוֹשׁ

שלבים מהותיים

תהליך יצירתו וגיבושו של עם ישראל, ארוך ומפותל. ראשיתו בהתגלות ה' לאברהם אבינו, המשכו במעמד הר סיני, וסופו ערב הכניסה לארץ ישראל.

על ציר הִתהוותו, בולטים שלשה שלבים מהותיים:

1 - ברית המילה - הברית אשר כרת ה' עם אברהם אבי האומה.

2 - מתן תורה - הברית אשר כרת ה' עם ישראל בהר סיני.

3 - ברית ערבות מואב - סמוך לכניסה לארץ ישראל.

רק בשלב השלישי והאחרון, מושלם תהליך גיבושו של עם ישראל, כפי שבא לידי ביטוי בדברי משה רבנו אל כל ישראל:

"... הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ (דברים כז, ט)".

בכל שלב, מתווסף נדבך נוסף, המשכלל את הקשר בין ישראל לבין ה' עד דרגת הדבקות בו כפי שנראה להלן.

אות ברית

בשלב הראשון, שהוא הברית שכרת ה' עם אברהם אבינו, נדרש אברהם יחד עם זרעו אחריו, לשמור על מצוה אחת והיא ברית המילה:

"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר...

זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ,

הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר (בראשית יז, ט-י)".

זו הדרישה היחידה המוזכרת ללא כל התחייבות נוספת. חשיבות הדרישה הבסיסית הזו תבוא לידי ביטוי עת הגעת גאולת מצרים. כאשר נשלח משה לגאול את ישראל, התרחש אירוע מדהים שבמבט ראשון הוא לא נקלט:

"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ (שמות ד, כד-כה)".

האירוע הזה במלון, היה עלול לבטל את כל השליחות. אליעזר, בנו התינוק של משה, לא נימול. ציפורה אשת משה הצילה את בעלה ממוות בכריתת ערלת בנה באבן חדה (צור).

תיאור האירוע הזה בא להדגיש לנו, כי ללא קיום ההתחייבות הראשונה והבסיסית שהיא ברית המילה, אין כל אפשרות לעלות לשלב הבא.

הר סיני

בשלב השני, עם ישראל חונה מול הר סיני ושומע דרך משה רבנו את הקריאה האלוקית:

"וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל...

וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי... (שמות יט, ג-ה)".

הברית המוזכרת כאן, היא שִדרוגה של מצוות ברית המילה היחידית. כעת מדובר על סידרה שלמה של מצוות, חוקים ומשפטים, אשר ישכללו את קשר הברית.

הצעה זו כוללת שני יסודות:

• שמיעה בקול ה' (בקול הנביאים).
• שמירת ברית התורה, הכוללת את חוקי ה' ומשפטיו.

כדי שקיום התורה והמצוות יהיה כתיקונו ולא יסטה להבנות שגויות, יש לשמוע בקול הנביאים שבכל דור ודור. נביאי האמת שהיו כלולים בחכמי הסנהדרין, היו נמצאים בקשר מתמיד עם ה' וידעו מתי יש להזהיר את העם מסטיות חמורות מרצון ה'. כאשר עם ישראל לא הקשיב לקול נביאי האמת, הוטחה בפניהם האמת המרה:

"הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה', וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ (ירמיהו ב, ח)".

התוספת הייחודית שנתחדשה בהר סיני הייתה קבלת התורה דרך משה רבנו עבד ה' נאמן ביתו, ובעקבותיו כל הנביאים וחכמי הסנהדרין:

"נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּחֹרֵב... (דברים יח, טו-טז)".

בערבות מואב

על סף הכניסה לארץ ישראל, מכנס משה רבנו את עם ישראל לכריתת ברית שלישית.

כאן נוסף מרכיב, שלא הופיע בפעמיים הקודמות, שהוא "ללכת בדרך ה' ".

הפסוק הבא מכיל את שלושת המרכיבים יחד. הוא פותח בהתחייבות החדשה ומסיים בשתי ההתחייבויות הקודמות:

• "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו (דברים כו, יז)".

"לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו" פירושו, להִידַמוֹת לה' במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום. מה הוא חנון אף אתה חנון וכו'.

• "וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו".

זו שמירה על ברית התורה, שהיא שִכלול מצוות ברית המילה.

• "וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ".

לשמוע בקול הנביאים המתנבאים בשם ה' (ראה רש"י דברים יג, ה).

התחייבויות ה'

מול שלושת הדרישות מעם ישראל, התחייב ה' בהר סיני שלוש התחייבויות מקבילות:

• "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ".
• "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים".
• "וְגוֹי קָדוֹשׁ (שמות יט, ה-ו)".

ושוב, על סף כניסת עם ישראל לארצו, חוזר משה רבנו בערבות מואב, על שלושת ההתחייבויות האלו (בפרשת כי תבוא).

• "וה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה (דברים כו, יח)".

עַם סְגֻלָּה פירושו אוצר חביב, כעין ילד שעשועים. "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים (ירמיהו לא, יט)".

• "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת (דברים כו, יט)".

עליון, במובן של - נערץ ומודל לחיקוי. בשלב זה, התפעלות הגויים נובעת מהצלחתו הכלכלית והצבאית של עם ישראל (כפי שניווכח בהמשך).

• "וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדשׁ לַה' אֱ-לֹהֶיךָ".

המובן של עם קדוש הוא עם מיוחד לה', מובדל מכל העמים וראוי להשראת שכינה עליו. בדרגה עליונה זאת, התפעלות הגויים עולה מדרגה. כעת ההערצה היא לעם שרמת המוסר האלוקי שלו גבוהה מאוד. העם הזה הוא עם ה', ששם ה' נקרא עליו בקביעות.

מה שנותר לברר הוא, מה עומד כנגד מה? מה אנחנו מחויבים ומה ה' מתחייב בתמורה?

הצלעות המקבילות

את ההקבלה המפורטת, עורך משה רבנו בעצמו בתוך חבילת הברכות. משה מדלג על הצלע הראשונה ופותח בשנייה.

"... וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ... וּנְתָנְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ... כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ (דברים כח, א-ב)".

כלומר, שמיעה בקול נביאי ה' המדריכים את העם בהבנתה האמיתית של התורה, מעלה את עם ישראל לדרגת הצלחה וברכה המעוררים הערצה והתפעלות בעיני כל האומות. הצלחה זאת, היא כלכלית וצבאית כפי שנזכר כאן בפירוש:

"בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ ...יִתֵּן ה' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ...(שם, פסוקים ד, ז).

מכאן עובר משה לצלע השלישית (עם קדוש):

"יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו (דברים כח, ט)".

כלומר ההתחייבות להידמות לה' וללכת בדרכיו מזכה אותנו בדרגת "עם קדוש" ומיוחד לה' ברמות מוסר גבוהות מאוד, המאפשרות לשם ה' ושכינתו לשרות עלינו בקביעות.

"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (דברים כח, י)".

כאן, התפעלות הגויים נובעת לא מהצלחה חומרית אלא מרמת המוסר הגבוהה שסיגל לעצמו עם ישראל, ומבחירתו כעם ה' לצמיתות.

מן ההקבלה הזאת שעשה משה רבנו אנו למדים, שהצלע הראשונה, שהיא שמירת ברית התורה והמצוות על כל מרכיביהן, תזכה אותנו במעמד עם סגולה, שהוא אוצר יקר וחביב בעיני ה'.

על פי זה נוכל לסדר את ההקבלה בין התחייבויותינו לה' לבין התחייבויותיו אלינו, באופן הבא:

• שמירת ברית ה' (שמירת מצוות התורה) – מזכה אותנו במעמד עם סגולה.
• שמיעה בקול ה' (שמיעה בקול הנביאים) – מביאה אותנו להצלחה חומרית הזוכה להערצת העמים.
• הליכה בדרך ה' (אימוץ מידות ה') – מעלה אותנו למדרגת עם קדוש לה', המשרה יראת כבוד מול כל עמי עולם.

הסדרה הזאת, היא עליה הדרגתית מעם חביב, לעם שהוא מושא להערצה לגויים ומשם עליה לעם קדוש לה'.

במקביל, התחייבותנו מתחילה בשמירת המצוות, ממשיכה בשמיעה רצופה לקול נביאי ה' ומסיימת בדבקות במידות ה' ודרכיו.

עַם קָדוֹשׁ

נוכל להדגים את הסדרה בת שלושת השלבים האמורה לעיל, באמצעות מצוות התפילין. התפילין מוזכרים בתורה ב-4 מקומות. שניים מתוכם בהקשר ליציאת מצרים (פרשת "קדש" "והיה הכי יביאך") ושניים בהקשר לחיוב מצוות (פרשת "שמע" "והיה אם שמוע").

שלב 1 - מצות התפילין מהווה סימן זיכרון ליציאת מצרים. הסימן נוצר בעצם ענידת הפרשיות שבהם מוזכרת יציאת מצרים, על הראש ועל הזרוע.

"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ... כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם (שמות יג, ט)".

שלב 2 - באמצעות התפילין אנו מתחברים אל דבר ה', בדבקות יום יומית של אהבה עזה (שמע...והיה אם שמוע).

"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ...וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ...וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ... (דברים ו, ה-ח)".

שלב 3 - מצוות התפילין מעלה אותנו אל הִדַּמּוּת מירבית לה' בכל דרכינו, בבחינת "לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ (דברים יא, כב)".

השלב השלישי מוזכר ברמז בתורה:

"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (דברים כח, י)".

תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש (ברכות ו.)".

בגובה הזה עם ישראל עולה לדרגת "תפילין דמארי עלמא", עם ישראל בעצמו הופך להיות כתרו של בורא עולם במרחב האינסוף. דרגה זו לא תתגלה כי אם בארץ ישראל, מקום השראת השכינה.

זה יוביל אותנו לטעם האזהרה הבאה:

"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם, לֹא תִתְגּדֲדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱ-לֹהֶיךָ (דברים יד, א)".

מנהג הכנענים עמי הארץ היה לתלוש את שער ראשם כאות צער ואבל על מות קרוביהם. הם סברו כי המוות הוא חידלון מוחלט.

בניגוד גמור להם, עם ישראל בישר לעולם שהנשמה היא נצחית ומקושרת לה' שהוא חי וקיים לנצח, ולכן אסור באיסור חמור לתלוש את שער הראש כאות אבל.

משום כך, באותו מקום שבו היו העמים תולשים את שער ראשם, שהוא מעל המצח בין העיניים, אנו מניחים תפילין המכילים את שם ה' החופף עלינו. באמצעות התפילין, אנו חיים בקשר תמידי עם החיים הנצחיים אפילו תוך כדי החיים בעולם הזה. זוהי דרגת "עם קדוש לה' " ועליה נאמר:

"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱ-לֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". (דברים ד, ד)

בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה

בהפטרה לפרשת "כי תבוא" אנו קוראים:

"קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח (ישעיהו ס, א)".

הקריאה הנבואית הזאת, מיועדת לציון ולירושלים. הגיע העת שציון תאיר באורה העצמי. זה יתרחש אך ורק כשיאיר עליה אור ה'. לא אור השמש ולא אור הירח, אלא האור האלוקי הגדול:

"לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם... (ישעיהו ס, יט)".

תגיע העת, שהאור המופלא של ציון יאיר בעוצמה ויסחף את נשמות בני ישראל בגולה, אשר יחושו משיכה עזה לעלות לארצם. האור הזורח, ילקט אחת לאחת בחבלים של קסם את כל נדחי ישראל לארץ ישראל:

"שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבאוּ...(שם, פסוק ד)".

האור הגנוז של ציון, יחולל פלאים ושינויים כבירים בכל התחומים. בכוח הארתו על בני ישראל, יאירו גם אלו שעד עתה היו צללים:

"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ (ישעיהו ס, כא)".

כל עם ישראל ייהפך לצדיקים ולעולם תהיה להם הזכות לרשת את ארץ ישראל. כל העוצמה הפוטנציאלית תתגלה בפועל וכל הקשור לעם ולארץ יעלה מדרגה. כל מה שנלקח מעם ישראל ישוב אליהם כפל כפליים בכמות ובאיכות:

"תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף... (שם, פסוק יז)".

גם הריבוי הטבעי יהיה לנס ופלא ועם ישראל אשר הידלדל מאוד, יעלה ויפרח בצורה פלאית וניסית:

הַקָּטׂן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם... (שם, פסוק כב)".

בעקבות ההארה המדהימה הזאת, גם הגאולה, שהייתה צריכה להמתין עד שיגיע עִתָּה, תהפוך לגאולה מהירה ומיידית:

"אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה (שם)".

כלומר, עתיד הקב"ה לשנות את זמן "בְּעִתָּהּ" ולהפכו ל"אֲחִישֶׁנָּה" במהרה בימינו אמן.