בית הדין

טז אדר התשפ | 12.03.20

הרב ישועה רטבי

 קישור למאמרים בדיני צוואה וירושה

יורש בדין שטוען שהסכים לחלוקה שווה בגלל כפייה

יורש בדין שטוען שהסכים לחלוקה שווה של הירושה עם הבנות, רק בגלל שבית המשפט כפה זאת עליו. לכאורה מדובר בכפייה לתת מתנה, והמתנה לא חלה, וכפי שמבואר בגמ' במסכת בבא בתרא דף מ עמוד ב, שמתנה באונס לא חלה: "אי דגיטא ודמתנתא - גלויי מילתא בעלמא היא"? אדם שנתן מתנה לחברו - אין כלל צורך שהעדים ידעו שהוא אנוס, אלא מספיק שהוא יגלה בדעתו שאין רצונו לתת את המתנה או את הגט, והמתנה או הגט אינם תקפים. כך פסק השולחן ערוך בסימן רמב סעיף א: "הנותן מתנה מחמת אונס, שאנסוהו ליתן - אינה מתנה". ההסבר לכך הוא, שנותן המתנה לא מקבל כלום עבור המתנה, לכן אנו אומרים שהוא לא גמר בדעתו להקנות את המתנה למוטב^[1].

אך הגרז"נ גולדברג (מובא בקובץ הישר והטוב חלק ה) למד מדברי שו"ת גינת ורדים (אה"ע כלל א סימן א) שהמתנה חלה. הגינת ורדים דן בחוק שהיה נהוג במדינות ערב, שהבעל יכול לגרש את אשתו בפיו, ואם גירשה - יכול להחזירה, אבל אם גירשה שלוש פעמים - אינו יכול להחזירה, עד שאחר יינשא לה ויגרשה, שאז יוכל הבעל הראשון לשוב לקחתה. והיה נוסח שאם היה הבעל אומרה, שהוא מגרשה גירושין משולשים, שופטיהם היו דנים כאילו הבעל גירשה שלוש פעמים, והיו מקרים בהם "פריצי בני עמנו", היו מתעצבנים על נשותיהם ומגרשים אותה בנוכחות עדים גויים, ושוב היו חייבים לגרשה על פי חוקיהם, ודנו הרבנים אם הוי גט מעושה, שהרי הערכאות מחייבים אותו לגרשה בעל כורחו. הרבנים היו משחדים את השופטים שירשו לבעל לחזור לאשתו, (בלי שיינשא לאחרת), והיו ג"כ אומרים לבעל שאשתו אינה מגורשת גם ע"פ חוקי הערכאות, ("תחבולה שקרית"), וכך יכל הבעל לאחר זמן מסוים לגרש את אשתו מרצון ללא כל כפייה.

הגינת ורדים חלק על אותם רבנים וכתב: "ואחר שאלת המחילה אלף פעמים, והתאבקי בעפר כפות רגליו, לע"ד אני אומר שאין 'הטאלק תלאתה', גורם שום אונס לגופו של גט שיותן אחר כך".

סברת הגינת ורדים: אונס נחשב רק כאשר הנאנס עושה דבר מחשש שיפסיד דבר גדול יותר במידה ולא יעשה את אותו דבר שכופים אותו. כגון שכופים על הבעל לגרש את אשתו, ואם לא יגרשה - יהרגוהו. גט זה נחשב כגט מעושה, שכן הבעל מפסיד באי מילוי הכפייה (מוות) יותר מאשר היה מפסיד אם היה ממלא את הכפייה, (גירושין מאשתו), כך שהגירושין הן מאונס גמור מחשש שיהרגוהו. אבל כאשר האונס הוא על הפסד שבכל מקרה האדם יפסיד, כגון במקרה כאן, שבכל מקרה האישה תהיה מגורשת ע"י הערכאות, במצב זה אם הב"ד יכפו על גירושין - אין כאן אונס, שהרי אין הפסד הבעל גדול יותר בכפיית הב"ד, נמצא שהב"ד לא עשו כלום בכפייתם, ומכיוון שאין כאן כל אונס, אין צורך לשחד את השופט ולשקר לבעל, אלא ניתן לכפותו שייתן גט לאשתו ולא הוי אונס.

הגרז"נ גולדברג (שם) למד מדברי הגינת וורדים, על המבואר כאן, שאם אדם נתן מתנה באונס - אין המתנה תקפה, (תליוהו ויהיב - אין מתנתו מתנה, בניגוד לתליוהו וזבין): רק כאשר האונס הוא גדול ברמה כזו שנותן המתנה, במידה ולא ייתן מתנה - יפסיד יותר מאשר אם ייתן את המתנה, כגון שאנסוהו לתת מאה שקלים, ואם לא ייתן יהרגוהו או יכוהו, במצב זה אנו אומרים שהמתנה אינה תקפה, אבל אם בכל מקרה היה נותן המתנה מפסיד את אותו סכום כסף, כגון שהערכאות היו מחייבים אותו לשלם סכום זה, במידה והב"ד יכפוהו לתת - לא הוי אונס.

הדוגמא המעשית היא בחלוקת ירושה, שע"פ דין תורה הבנים יורשים ולא הבנות, ובכור נוטל פי שניים, וכן אישה אינה יורשת את בעלה, אך ע"פ החוק הבת יורשת בשווה עם הבנים, וכן האישה יורשת מחצית מהנכסים, והילדים יורשים את החצי השני של נכסי הבעל. החוק עוד קבע שניתן לבצע חלוקת ירושה בבית דין, רק בתנאי שכל היורשים יחתמו על וויתור, אך אם אחד מהם מתנגד - צריך לחלק לפי מה שנאמר בחוק.

היום נהוג שגם הבנות יורשות חלק, (כגון אב שכתב שטר חצי זכר), או שהיורשים הסכימו לוותר על חלק מן המגיע להם לטובת הבנות. לכאורה ניתן לשאול שאין החלוקה תקפה, שהרי יש כאן אונס שהערכאות מכריחים את היורשים לוותר לבנות, ותליוהו ויהיב - אין מתנתו מתנה?

אך לאור סברת הגינת וורדים, שבמידה שההפסד שיגרם לנותן אינו גדול בכפיית הב"ד יותר מאילו הב"ד לא היו כופין, שבכל מקרה כסף זה לא יהיה ברשותו, נמצא שגם אם נותן ע"פ בקשת הב"ד - אין כאן אונס והחלוקה תקפה.

[1] הסמ"ע (סימן רמב ס"ק א) כתב: במתנה מספיק גילוי דעת (ללא מסירת מודעה) בכדי לבטל את המתנה, לכן גם אם אין אונס ואין כפייה אלא יש רק לחץ שבגינו הוא נותן את המתנה לא בלב שלם - המתנה לא חלה. כך שלכאורה גם אם יש מעט לחץ מצד הגבאי על מתן התרומה - התרומה לא חלה. כך כתב הסמ"ע: "כל דלא ניחא ליה ונותן -  ודאי מטעם שום דבר נתנו, והוא האונסו ליתן לו, ולא בלב שלם".