בית הדין

ה טבת התשפא | 20.12.20

הרב יעקב סבתו

שאלה:

נער לקח אוזניות מרכב של ערבי. הוא עבר איסור גזל הגוי (כל שהערבי אינו חשוד ולא עשה מעשה חוצפה שהגיע לו עונש זה), והיה צריך להשיב הגזילה, מ"מ אין הוא יודע כעת מי הגוי כדי שישיב לו, מה עליו לעשות? האם מותר לו או לחברו להשתמש בהם?

תשובה:

א)- אסור לגנוב מכל אדם כולל מגוי. להרחבה עיין כאן.

ב)- הגונב ולא יודע ממי גנב - עליו לתרום לרבים למקום שבו יש סיכוי שהנגנב ייהנה ממנו. להרחבה עיין כאן. לאחר התרומה הכספית - ניתן ליהנות ממה שגנב, זאת בתנאי שהוא לא יודע ואין לו אפשרות להחזיר את האוזניות לנגנב.

ג)- על הנער לחזור בתשובה על הגניבה שגנב.

הרחבה:

הגוזל מגוי ואינו יודע ממי גזל מה תקנתו?

בגמרא קמא צד: בברייתא מבואר שמי שגזל את הרבים ומחמת זה אינו יודע למי להשיב את הגזלה יעשה בדמי הגזלה צורכי רבים כגון בורות שיחין ומערות .והסברא בזה היא כפי שכתב רש"י "בורות שיחין ומערות - להכניס בהן מים לשתות דהוי דבר הצריך לכל ויהנו מהן הנגזלים"‏ היינו שיש סיכוי שבסוף תהיה השבה גם לנגזל שיהנה מאותם דברים של הרבים.

מהמשך הגמרא שם מבואר שמדובר בגזלה קיימת וכ"כ הרא"ש שם וכן פסק היש"ש סי' ג והב"ח וכפי שהביא בפת"ש שסו. ולפ"ז יוצא שהגזלן הנ"ל יכול להשתמש בגזלה הקיימת אלא שנותן את ערך שוויה עבור צורכי ציבור.

ונראה שאע"פ שאסור להנות מדבר הגזול, כל זה כאשר יש אפשרות להשיבו אבל כאשר אין אפשרות להשיבו אין תועלת להניחו עד שיבוא אליהו אלא די בזה שמוציא מתחת ידו את שוויו של החפץ.

וכן גם לגבי אבידה שאין בה סימן אע"פ שהגיע לידו לפני יאוש, מ"מ כל שאח"כ התיאשו הבעלים - אע"פ שקיי"ל כאביי שיאוש שלא מדעת אינו יאוש - כל זה לענין שיזכה באבדה לגמרי אבל מ"מ רשאי להשתמש באבידה עצמה ורק צריך להחזיר לבעלים את הדמים - כך כתבו התוספות קמא סו. ד"ה הכא נמי. (ואע"פ שהקצות שסא,ב כתב שלפי סברת הרמב"ן אינו יכול להשתמש בחפץ האבידה כי הוא נחשב כשומר וידו כיד הבעלים - כל זה לענין אבידה אבל לענין גזלה גם לפי הרמב"ן רשאי הוא להשתמש בחפץ שהרי אין ידו בגזלה כיד הבעלים )

לפי זה נראה שגם בנידון זה שלא יודע ממי גזל ואינו יכול להשיב את הגזלה , יתן דמים בשווי הגזלה שיעשו מהם צורכי רבים. ויוכל להשתמש בחפץ הגזול.

אמנם לפי הטעם שכתב רש"י והביאו הפוסקים, יוצא שצריך לתת לצורכי רבים באופן שיש סיכוי שאכן הנגזל יוכל להנות ממנו. ולפ"ז צריך לתת לצורכי רבים או לעמותות כלליות שיש סיכוי הנגזל המסויים יהנו מהכסף. אמנם נראה שאם א"א לעשות דבר כזה מ"מ יתן לצורכי רבים כי הטעם הזה לא הוזכר בשו"ע ולכאורה אינו מעכב.

יש להעיר שהמאירי בחיבור התשובה א,יא - הביאו הפתחי חושן גניבה פ"ד אות נ - כתב שאם יש אפשרות שייודע ממי נגזל תעמוד הגזלה ביד ב"ד עד שימצא הנגזל או יורשו. אבל נראה שבנידון כאן אין אפשרות כזו ולכן דינו כמו מי שגזל שרבים וכמו שכתב המאירי שם שאם א"א בשום פנים שיוודע הנגזל יעשה בה צורכי רבים

בנידון השאלה מדובר בגזל מגוי . והנה אסור לגזול גוי כמו שנפסק בשו"ע שמח,ב ושנט,א , וגם יש חובה להשיב את הגזילה שכן מפורש ברמב"ם (גניבה ב,א) "הגונב את הגוי או שגנב נכסי הקדש אינו משלם אלא הקרן בלבד שנ' +שמות כ"ב ח'+ ישלם שנים לרעהו לרעהו ולא להקדש לרעהו ולא לגוי"  וכן (גזלה א,ב) "ואסור לגזול כל שהוא דין תורה, אפילו גוי עובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר."  כן דייק מרמב"ם בשו"ת חוות יאיר סי' עט וכתב בפירוש שחייב להחזיר.

ולמעשה הוא תוספתא מפורשת : (בבא קמא  פרק י הלכה טו ) "הגוזל את הגוי חייב להחזיר לגוי חמור גזל הגוי מגזל ישראל הגוזל את הגוי ונשבע ומת חייב להחזיר מפני חילול השם"

אמנם הרמ"א אבן העזר כח,א כתב ע"פ מהר"י וייל קלח שבגזל או גניבת גוי צריך להחזיר רק משום קידוש השם.

אבל הש"ך שמח,ב העיר על הרמ"א שדבריו צ"ע כי המהר"י וייל סובר שהוא דרבנן אבל לפי מה שפסק השו"ע שגזל גוי אסור מן התורה א"כ צריך להחזיר.וגם החלקת מחוקק שם העיר על הרמ"א. וגם הגר"א אה"ע שם השיג על הרמ"א וכן כתב בשער המשפט  סי 'שמח .

 בנתיבות המשפט שמח הסביר שלדעת הרמ"א החיוב להשיב הוא מצוה מיוחדת שהתרבתה רק לגבי ישראל ואלולי הציווי המפורש להשיב גם בישראל לא היה מחוייב להשיב. גם בספר אור שמח סוכה ה,כה כתב כדבר ברור שאינו מצווה להשיב לגוי וכך הסביר את דברי הרמב"ן במלחמות סוכה פ"ג שבגזל מגוי אין ענין של מצוה הבאה בעבירה אע"פ שהוא אסור , והסביר האור שמח שהוא משום שאין חובת השבה , וצ"ע שלא העיר כלל מדברי הרמב"ם, וגם ברמב"ן אינו מפורש כן אלא רק כתב שאינו מצוה הבאה בעבירה.

בפתחי חושן גניבה ד,יט כתב שדעת רוב הפוסקים שרק במקום חילול ה' צריך להחזיר. (ולא ברור כיצד הוא רוב הפוסקים)

וצ"ע כיצד אפשר לפסוק כך נגד תוספתא מפורשת שלמעשה נפסקה ברמב"ם ולא ברור מה המקור לחלוק עליה.

אמנם יש מקום לומר שהיות וכאשר עושה צורכי רבים בשווי הגזלה אינו תשובה שלמה כמו שכתבו רשי יבמות כא ורשב"ם ב"ב פח: ועוד , א"כ משמע שהוא רק תקנת חכמים לעשות תשובה מסויימת , ואולי לגבי תקנת חכמים יש להקל במחלוקת לענין השבה לגוי . ומ"מ נראה שיש עניין לעשות גם תשובה כזו כדי שמ"מ תהיה לו כפרה על החטא של הגזל אלא שנראה שא"א לחייב לעשות כן לגבי גוי. ובפרט אם לא נראה שיצליח לתת לצורכי רבים באופן שיש סיכוי שהגוי הנגזל יהנה ממנו נראה שאין צורך לעשות דבר אלא יחזור בתשובה ע"י וידוי חרטה וקבלה לעתיד.