בית הדין

ה ניסן התשפא | 18.03.21

הרב ישועה רטבי

שאלה:

יורשים שמכרו ארגזים עם ספרים ישנים שהיה בבית המנוח למוכר בשוק הפשפשים. המוכר מכר את הארגז בלי לאפשר את פתיחתו ובדיקת התכול לקונה, והקונה מצא בתוך הארגז ספר ישן ששווה הרבה מאוד כסף. סיפור זה נודע ליורשים והם באים בתביעה לקונה שיחזיר את הספר היקר. מי זוכה בספר, היורשים או הקונה (או אולי המוכר בשוק)?

תשובה:

• א. המוכר ארגז עם ספרים ישנים, ונמצא שיש בניהם ספר עתיק ששווה הרבה מאוד כסף - יש להחזירו לבעלים הקודמים, כי מדובר במכירה בטעות שאיננה תקפה. לפיכך במקרה בשאלה א', לא המוכר בשוק ולא הקונה זוכים בספר, אלא יש להחזיר את הספר העתיק היורשים, כי מכירה בטעות לא חלה. (שולחן ערוך בסימן רלג סעיף א).
• ב. אם מדובר על ספר שלא שווה הרבה מאוד כסף - הקונה השני זוכה בכסף ולא המוכר שנחשב למתווך שכלל לא קנה את הספר לעצמו. (רמ"א בסימן רלב סעיף יח).

מצא כסף בתוך בדיל

הדרכי משה בסימן רלב ס"ק ד כתב בשם המרדכי (סימן רצא): מעשה באדם שמכר לחברו טבעת מזהב, אך לאחר מכן נמצא שיש בתוך הטבעת הרבה בדיל, (כגון שהלקוח שבר את הטבעת), והיא לא עשויה מזהב גמור. מהר"ם פסק: זהו מקח טעות, ועל המוכר להחזיר ללקוח את המעות שקיבל. (אך הלקוח צריך להוכיח שבאמת היה בדיל בתוך הטבעת). למרות שגם המוכר התאנה, שהוא רכש את הטבעת מאחר ולא ידע מהמום, בכ"ז מכיוון שהתחייב למכור טבעת מזהב - חייב לתת זהב גמור. כאן ניתן לראות ע"פ סכום המעות שהלקוח שילם, שוודאי שילם הרבה עבור זהב אמתי.

מהר"ם הוסיף: "ולא יוכל לומר (המוכר ללקוח): 'למה שברת אותו, תן לי כמו שמכרתי לך', זה אינו טענה, מאחר ששברו קודם שנודע לו מום - לא מיקרי פשיעה ומחזירה כך לבעליו ונוטל מעותיו". וכ"פ הרמ"א בסימן רלב סעיף יח.

הסמ"ע בס"ק מב כתב: מקרה זה נלמד בק"ו מהמקרה המובא בגמ', שכן שם הלקוח קצת פשע בכך שלא בדק את השור, ובכ"ז מחייבים את המוכר לשלם, "כל שכן בקנה ממנו טבעת בחזקת זהב, דאינו עומד לבדוק ולראות בפנים בנסתרות - דההפסד הוא על המוכר אף שהוא סרסור".

לעיל מבואר, שעל הלקוח להוכיח שהיה בדיל בטבעת, אך אם הלקוח לא יכול להוכיח זאת והמוכר לא מאמין לו - המוכר נשבע ונפטר. הסמ"ע בס"ק מג הקשה: כיצד ניתן להשביע את המוכר, הרי לא משביעים על טענת ספק? הסמ"ע ענה: יתכן שמדובר בלקוח שטוען כלפי המוכר: אתה בקשת מהצורף לשים בדיל, לכך יכול המוכר להישבע שלא צווה זאת.

הש"ך בס"ק יג תירץ: הלקוח טוען טענת ברי: בוודאות היה בדיל בטבעת. אך המוכר טוען איני יודע אם אתה צודק, יש לדמות מקרה זה למלווה האומר ללווה: 'ברי לי שאתה חייב לי מעות', והלווה טוען: 'אני לא יודע אם אני כלל חייב לך', הדין במקרה זה שעל הלווה להישבע ופטור מלשלם. גם כאן המוכר יישבע וייפטר מלשלם.

הגהות אשרי (מסכת ב"מ פרק ב סימן ט) כתב: מעשה במתווך שקנה בדיל מגוי, והמתווך מכר את הבדיל ללקוח, לאחר מכן הלקוח מצא שיש בתוך הבדיל כסף - הלקוח זכה בכסף, שכן המוכר המתווך כלל לא ידע מהכסף, כך שהוא לא זכה בו, ורק הלקוח שמצא את הכסף זכה בכסף. וכ"פ הרמ"א בסימן רלב סעיף יח. הש"ך בס"ק יד כתב: "הוא הדין אם קנה מתחלה לעצמו".

הנתיבות (בסימן רלב ס"ק ח) הסביר: מכיוון שלא היה ניתן לדעת שיש כסף בתוך הבדיל, נחשב כאבוד ממנו ומכל העולם, כך שהכסף הפקר, (כמבואר בסימן רנט סעיף ז). אומנם אם מצא כסף בתוך טלית, או כל דוגמא שניתן לדעת - הראשון זכה. כלומר רק אם האבידה מוחבית במקום שלא סביר למוצאו - המוצא זוכה, אך אם הכסף מוחבא בדבר שניתן למוצאו בקלות, למשל בתוך ספר או בעטיפה כל שהיא - המציאה שייכת לבעלים ולא למוצא.

השלכה מעשית: אדם מכר לחברו ספר או שולחן וכד', והקונה רואה שבתוך הספר ישנם שטרות כסף - הקונה לא זוכה בשטרות, אלא עליו להחזירם למוכר, שכן המכירה הייתה על הספר ולא על שטרות הכסף, והמוכר יכל לדעת מהשטרות, כך שלא נחשב כאבוד ממנו ומכל העולם, וכפי שפסק השולחן ערוך (בסימן רלג סעיף א) שמכירה בטעות לא חלה: "המוכר לחבירו מין ממיני פירות, ונתן לו מין אחר - אין כאן מכר ושניהם יכולים לחזור בהם".

וכך הדין גם בנותן מתנה לחברו והתברר שיש בה דבר ששווה יותר, למשל נתן ספר לחברו והתברר שמדובר בספר עתיק ששווה הרבה, או שבתוך הספר נמצאו כספים - המוצא לא זוכה בכספים, ועליו להחזיר לבעלי הספר, כי זו מתנה בטעות, והשולחן ערוך בסימן רנג סעיף ה פסק שמתנה בטעות לא תקפה: "שכיב מרע שאמרו לו: נכסיך למי, אמר: כמדומה שיש לי בן או שאשתי מעוברת, עכשיו שאין לי בן ושאין אשתי מעוברת נכסי לפלוני, ונודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת - אין מתנתו מתנה, אפילו מת הבן או הפילה אשתו אחר כך".