בית הדין

יח תשרי התשפ | 17.10.19

הרב ישועה רטבי

חיוב המזיק לשלם חמישה דברים

אדם שהזיק את חברו - חייב לשלם חמישה דברים: א)- נזק - נכות קבועה שנמדדת ע"פ הפער בין השווי של הניזק לפני ההיזק לבין שוויו לאחר ההיזק, (השומא נעשית ע"פ שווי עבד כמותו). ב)- צער - המזיק ישלם על הצער והכאב שנגרם לניזק בעקבות ההיזק. החישוב יהיה כך: איזה סכום אדם מוכן לשלם עבור הרדמה, בכדי לא להרגיש את הצער. ג)- ריפוי - המזיק ישלם את עלות הריפוי של הניזק. ד)- שבת - המזיק ישלם עבור הזמן שהניזק לא יכל לעבוד בתקופת ההחלמה. ה)- בושת - המזיק ישלם לניזק על הבושה שנגרמה לו בעקבות ההיזק. וכ"פ השולחן ערוך בסימן תכ סעיף ג.

השולחן ערוך בסימן תכא סעיף ג פסק, שעל צער ריפוי ושבת - ניתן לחייב גם אם המזיק לא התכוון להזיק, ורק אם הוא אנוס הוא פטור משלם. אומנם על נזק יש חיוב גם באונס רגיל, (אך באונס גמור - פטור כמבואר לעיל).

נזק שניתן לתקנו האם נחשב לנזק או לריפוי

הקצות בסימן שפו ס"ק י כתב בשם המרדכי (מס' ב"ק סימן קיד): יש לחלק בין נזקי אדם לנזקי ממון. המזיק לאדם - חייב לשלם מעבר לנזק גם את הוצאות הריפוי ושבת וכו', אבל המזיק לממון - חייב לשלם רק אם נגרם נזק לגוף הממון. הזורק מטבע לים - אין חיסרון בגוף המטבע, לכן פטור מלשלם ורק כאשר חיסר מהמטבע - צריך לשלם.

הנתיבות בסימן שמ בס"ק ג כתב: בסימן תכ סעיפים יג-יד מבואר, שנזק נקרא רק כאשר נחסר מגוף החפץ, (כגון שייף את המטבע, או שרף בית, או שרף שטר, או הרג בהמה), או אם נשאר צלקת - נחשב לנזק והמזיק חייב לשלם גם בנזקי ממון. אבל אם מעצמו יחזור לקדמותו - אין חיוב נזק אלא רק חיוב ארבעה דברים שיש באדם ואין בנזקי ממון.

הנתיבות הסביר את דברי המרדכי (מס' ב"ק סימן קטז): אדם שעשה נזק לבהמה, והיא תחזור לקדמותה מעצמה ללא ריפוי, (דהיינו ללא תרופה - הבהמה תחלים לאחר הרבה זמן, ואם ישלם על ריפוי, הבהמה תתרפא מהר יותר) - לא נחשב לנזק אלא לריפוי, והמזיק פטור מלשלם על הוצאות הריפוי של נזקי ממון, (אין כאן נזק אלא זהו גרמא, שגרם לו להוציא מעות עבור הריפוי בכדי למהר את הריפוי), אך חייב בהוצאות ריפוי על נזקי אדם. אומנם נזק שלא יחזור לקדמותו מעצמו ללא תיקון - נחשב לנזק ולא לגרמא או לריפוי, ויש חיוב לשלם על התיקון או על הריפוי.

הנתיבות הוסיף: המשאיל בגד לחברו והוא לכלכו, ובכדי להחזיר את הבגד לקדמותו - צריך לכבס את הבגד - נחשב לנזק והמלכלך חייב לשלם על הכיבוס. (הבגד לא יחזור לקדמותו ללא תיקון של כיבוס, אנו לא אומרים שהכיבוס נחשב לריפוי אלא יש כאן נזק וצריך לשלם). הנתיבות הוכיח זאת מדברי הגמ' במסכת נדה דף נח עמוד א כמבואר בהערה[1].

כאמור לעיל, נזק שלא יחזור לקדמותו מעצמו ללא תיקון - נחשב לנזק ולא לגרמא או לריפוי, ויש חיוב לשלם על התיקון או על הריפוי. לפי חידושו של הנתיבות, בהרבה מקרים מדובר על נזק ולא על ריפוי, למשל ניתוח שנצרך בכדי להשיב את המצב לקדמותו או כל פעולה רפואית שנדרשת בכדי להשיב את המצב לקדמותו - יש להגדירו כנזק ולא כריפוי. אומנם החזון איש (ב"ק סימן יד ס"ק ד) סבור שהוצאות אלו כלולים בריפוי ולא בנזק, אך למעשה, ערוך השולחן (סימן שמ סעיף ח) פסק כדעת הנתיבות: "דאם בלא רפואות לא תשוב לקדמותה - חייב לרפאותה, דאין זה ריפוי אלא נזק". וכך כבר הוכח מדברי האור זרוע (חלק ג פסקי בבא מציעא סימן רסב): "אלא ודאי כל מכה שצריך להוציא עליה לרפואתה ואינה חוזרת ממילא - לא קרינן ביה סופה, ונזק גמור הוי".

נפקא מינא - אם הנזק נגרם באונס לא גמור (כמו בנזקים שנגרמים בחלק מהתאונות) - אם מדובר על נזק יש חיוב גם באונס, ורק באונס גמור פטור מלשלם, אך אם מדובר על ריפוי - אין חיוב באונס. א"כ לפי הנתיבות ניתן לחייב על הוצאות ניתוח וכד', גם אם הנזק נעשה באונס, כי נחשב לנזק, אך לדעת החזון איש נחשב לריפוי ולא מחייבים אם הנזק נעשה באונס.

נפקא מינא נוספת - הטור (סימן שח) כתב בשם הרמ"ה: בנזק גרמי מחייבים רק על נזק, ולא מחייבים על ארבעה דברים. "ומסתברא דלא יהיב ליה אלא נזק בלבד, אבל ארבעה דברים - לא מיחייב אלא היכא דאזקיה בידים".

הרמ"ה מתייחס לדברי הגמ' במסכת בבא מציעא דף פ עמוד ב: "תנו רבנן: קב לכתף, (אדם ששכר סבל, והעמיס עליו יותר ממה שיכול לסבול ומיד קרס - המעמיס חייב לשלם לפועל על נזקו). ...אמר מר: קב לכתף. אם איתא דלא מצי ביה - בר דעת הוא, לשדיה? (מדוע המעמיס חייב, הרי הסבל בן דעת והיה עליו למנוע את הנזק ולהשליך ממנואת המשא הכבד)? אמר אביי: בשחבטו לאלתר. (הפועל התמוטט מיד, במקרה כזה ניתן לחייב על ארבעה דברים). ...רב אשי אמר: הוא סבור חולשא הוא דנקיט ליה". (הפועל טעה וחשב שיש לו חולשה רגעית, ולא העריך שמדובר על מטען חורג).

הריטב"א (שם) ביאר שהחיוב של המעמיס הוא מדינא דגרמי: "וא"ת מ"מ הוא (הסבל) הטעה את עצמו, ולמה יהא (המעמיס) חייב זה עליו? י"ל מפני שהוא גרם לו הטעות שהיה סבור שאמר לו אמת, וכיון שעל פיו ועל סמך שלו ניזוק - הרי זה גיריה כמראה דינר לשלחני ואמר לו שהוא יפה ונמצא שאינו יפה. וכן כל כיוצא בזה".

השולחן ערוך (בסימן שח סעיף ז) פסק כפי הסבר רב אשי: "הכתף שהוסיף על משאו קב אחד והוזק במשא זה - חייב בנזקיו, שאע"פ שהוא בן דעת והרי הוא מרגיש בכובד המשא, יעלה על לבו שמא מחמת חוליו הוא זה הכובד".

הקצות (בסימן שח ס"ק ב) כתב, שבנזק גרמי מחייבים רק על נזק ולא מחייבים על ארבעה דברים, אא"כ הנזק גרמי חל באופן מיידי לאדם, שהוא התמוטט מיד שאז ניתן לחייב על ארבעה דברים, (כפי הסבר אביי). כך כתב הקצות: "משום דכיון דזה אינו נזק בידים אלא משום דינא דגרמי, ולא מיחייב בדינא דגרמי אלא בנזק ולא בד' דברים, אבל בחבסו לאלתר ורבץ תחת משאו - בד' דברים נמי מיחייב". אבל הנתיבות (בס"ק ג) חלק על הקצות: "ולא נהירא, דמכל מקום לא הוי רק כממונו שהזיקו - דפטור מד' דברים, ואף שע"י גרמא שלו בא לו שהטעהו, מ"מ לא הוי רק גורם דפטור מד' דברים". (הקצות בסימן שלג ס"ק ב במענה לשאלת בנו כתב, שיש חיוב שבת בדינא דגרמי, אך לאחר מכן הקצות הביא את דבריו כאן, שאין חיוב שבת בדינא דגרמי).

אומנם האור שמח (הלכות שכירות פרק ד הלכה ז) הבין, שהרמ"ה התייחס לנזקי ממון, שהמשא שהזיק לסבל זהו נזקי ממון, ולכן אין חיוב על ארבעה דברים אלא רק על נזק, אך בדינא דגרמי יש חיוב על ארבעה דברים.

נפקא מינא נוספת - בנזקי בהמה, למשל כלב שנושך, שחייב על נזק ולא על ריפוי, שלדעת הנתיבות ניתן להרחיב את הוצאות הריפוי הללו מדין נזק ולחייב גם בנזקי בהמה.

[1] במסכת נדה דף נח עמוד א מובא: "תניא אידך: בדקה חלוקה והשאילתו לחבירתה, (אישה שבדקה את הבגד שלה שאין בו כתם דם, ולאחר מכן השאילה את הבגד לחברתה ונמצא בבגד כתם): היא (בעלת הבגד שבדקה שאין כתם) - טהורה, וחבירתה (השנייה ששאלה את הבגד) - תולה בה. (הגמ' תבאר): אמר רב ששת: ולענין דינא תנן". (השנייה לא צריכה לשלם על הכיבוס של הכתם, היא יכולה לומר שהכתם היה כבר אצל בעל הבגד, והיא לא סומכת על הבדיקה שלה שהייתה בדיקה יסודית).

מכאן כתב הנתיבות: רק כאשר יש ספק מתי נוצר הכתם - השנייה יכולה לתלות שהכתם נעשה אצל הראשונה, ולא לשלם, אבל כאשר אין ספק שהשואלת שהשתמשה בבגד לכלכה - עלייה לשלם על הכיבוס.

אומנם ההשוואה בין דברי הגמ' בנידה לבין אדם המזיק - צ"ע, כי הגמ' דיברה על שואלת בגד, ודין שואל חמור מאדם המזיק, כי שואל חייב באונסים, אך באדם המזיק יש מחלוקת האם חייב באונסים, כמו כן שואל נחשב לשומר, ובדיני שומרים קיי"ל שיש חיוב בדיני גרמא, אך בדיני אדם המזיק יש פטור בדיני אדם על נזקי גרמא.