שאלה:

האם מותר להשקיע בקופת גמל להשקעה על פי ההלכה?

תשובה:

יש לדעת שהשאלה בענין קופות גמל היא למעשה נוגעת לכל עובד שמופרש עבורו סכום לקרן פנסיה. היות ולפי החוק מעביד חייב להפריש סכום מסויים עבור העובד לקרן פנסיה ממילא שאלה זו נוגעת לכל שכיר. כמו כן שאלה זו התעוררה ביתר שאת בשנת תשע"ז עם כניסת החסכון לכל ילד של הביטוח לאומי שם נתנו להורים אפשרות להחליט באיזה מסלול להשקיע את הכסף.
החשש ההלכתי הוא שהכסף של המשקיע נעשה שותף להלואה בריבית, לחילול שבת, ולמסחר בדברים טמאים, ולכן יש האוסרים להשקיע באופן שאינו מפוקח הלכתית. ויש הסוברים וביניהם גם הג"ר הרב יעקב אריאל שליט"א (כפי שהוזכר באמונת עיתך 115) שיש להעדיף להשקיע את הכסף במסלולים מפוקחים הלכתית. עם זאת נראה שכספם של הרבה מאוד מציבור שומרי התורה והמצוות (ויתכן אף בלא ידיעתם) מושקע במסלולים ההשקעה הרגילים של קופות הפנסיה וקופות הגמל, ולכן חשוב להסביר את הצדדים להקל כנגד החששות הנזכרים.

ההסבר לחששות בקצרה:
א. הכסף מושקע באגרות חוב – היינו ניתן בהלואה לחברה שמחזירה את הכסף עם ריבית. אם אין לחברה היתר עיסקא הרי שהמשקיע מקבל ריבית אסורה.
ב. בכסף קונים מניות – רשמית מניה היא קניה של חלק בבעלות בחברה וממילא אם החברה עושה פעולות אסורות כמו חילול שבת או הלואה בריבית ללא היתר עסקא או מסחר בדברים אסורים או בישול בשר בחלב הרי שבעל המניה שותף בפעולות אלו.

במסלולים מפוקחים דואגים לכך שיהיה היתר עסקא לחברות שקונים מהם אגרות חוב או לפחות היתר עסקא לאותה סדרת אגרות חוב, ולגבי מניות קונים רק מחברות שאינם מחללות שבת (לפחות בעיקר הפעילות שלהם) ושאינם עוסקות במכירת דברים טמאים, או שלא קונים מניות כלל.

הצדדים להקל כנגד החששות הנ"ל הם:
א. החברות המנפיקות אגרות חוב ומניות הם חברות "בערבון מוגבל". משמעות הדבר שאין החברה שייכת לבעלים ידועים הנושאים באחריות אישית לחובות החברה ושהנכסים שלהם משועבדים לחובות החברה אלא נכסי החברה עצמם הם המשועבדים, ואם לא נותרו נכסים לחברה אין מי שצריך לשלם את יתרת החוב. משמעות הדבר היא שאין החברה גוף אנושי החלים עליו דיני התורה אלא החברה היא ישות משפטית תיאורטית וממילא יש לומר שלא חלים עליה דיני ריבית ואיסורים אחרים. (הוזכרה סברא זו בחלקת יעקב יו"ד סה ושם הזכיר מהרש"ג יו"ד ה וצפנח פענח קפד).
יש להוסיף שגם החברה המנהלת את ההשקעות (היינו החברה של קופת הגמל או הפנסיה) היא חברה בע"מ, ואע"פ שהכסף נשאר בבעלות המשקיע והחברה המנהלת היא רק כעין שליח של המשקיע, מ"מ יש לצרף ששליחות ע"י ישות משפטית שאינה בת חיוב, אינה בהכרח מחייבת את השולח באיסורים שנעשו על ידה.
ב. אע"פ שרשמית מניות הם חלק בבעלות בחברה, סו"ס באופן מעשי אין השפעה לבעלי המניות על קבלת ההחלטות בחברה ולכן אין להגדיר באופן מעשי את בעלי המניות כשותפים בחברה אלא רק כמקבלי רווחים.- (כך באלף לך שלמה (לגר"ש קלוגר) רלח, ובאג"מ אה"ע א,ז)

כאן ניתנת תשובה מתומצתת והרוצה לעמוד בהרחבה על הדברים יראה בקונטרס תקנת הרבית (מודיעין עילית) ובחוברת של הבד"ץ עדה חרדית בענין השקעות, וכן במאמר של הרב אישון אמונת עיתיך 115.

- הרב יעקב סבתו והרב אוריאל ברגיל (הדברים נכתבו בסיוע הכלכלן יהודה בן אלי)