שאלה:

כיצד לדון במטע לימונים מעורב בפירות שחנטו לפני ואחרי טו בשבט?

תשובה:

תשובה בקצרה:

בעץ פרטי פירות הלימון אשר הבשילו והצהיבו לפני סיון ודאי חנטו לפני טו בשבט כיון שפרי הלימון מבשיל בפרק זמן של בין 6-7 חודשים, אומנם בשדה גדול שקשה לברר  יש להפריש לפי רוב הפירות באופן שאם רוב הפירות חנטו לפני טו בשבט יש לעשר לשנה שעברה ואם מחצה מהפירות ומעלה חנטו לאחר טו בשבט יש לעשר לשנה זו.

תשובה בהרחבה:

הקדמה בוטנית

בעוד למרבית עצי הפרי יש תקופה אחת שבה גדלים הפירות ובשאר השנה אין פירות הרי שבמקצת עצי הפרי, ובניהם הלימון, יש יותר מתקופה אחת בה יש פירות. מספר מאפיינים גורמים לכך-יכולת חניטה בטמפרטורות משתנות, קליפה עבה של הפירות המאפשרת לפרי להשתמר זמן רב על העץ ורקמת חיבור חזקה שמאפשרת לפרי להישאר על העץ זמן רב ולא ליפול לאחר ההבשלה.[1]

חיוב מעשרות

השנים מחולקות למחזור של שבע שנים כך שבשש השנים הראשונים מפרישים תרומות ומעשרות ואילו בשנה השביעית, שנת השמיטה, לא מפרישים תרומות ומעשרות.

שש השנים הראשונות מחולקות לעניין המעשרות-בשנים א', ב', ד' ו-ה' מפרישים מעשר שני ודינו שעל הבעלים להעלותו לירושלים ולאוכלו שם בטהרה או לפדותו ולקנות עם הכסף אוכל בירושלים ולאוכלו בטהרה. בשנים ג' ו-ו' מפרישים מעשר עני אותו מביאים לעני, במעשר זה אין קדושה והעני יכול לעשות עמו ככל שירצה[2].

נפק"מ נוספת של שנות המעשר היא שאי אפשר לעשר משנת מעשרות אחת על שנת מעשרות אחרת, היינו שאם יש לאדם פירות משתי שנים שונות עליו להפריש על פירות כל שנה בפני עצמה[3].

זמן חיוב המעשרות בפירות נקבע על פי החנטה וראש השנה שלהם בטו בשבט, פרי שחנט לפני טו בשבט נחשב כשייך לשנת המעשרות הקודמת ואילו פרי שחנט לאחר טו בשבט נחשב כשייך לשנת המעשרות הבאה וממילא אין לעשר מפירות שחנטו לפני טו בשבט על פירות שחנטו לאחר טו בשבט. בירקות זמן חיוב המעשרות הוא על פי הלקיטה וראש השנה שלהם באחד בתשרי. האתרוג דינו מיוחד שאע"פ שהוא פרי וראש השנה שלו הוא טו בשבט דינו כירק שהולכים בחיוב עישרו לאחר הלקיטה[4].

בחנטה ישנה מחלוקת-האם החנטה היא כאשר הפרי מגיע לשליש גידולו כדעת הרמב"ם[5] או כאשר עלי הכותרת של הפרח נובלים כדעת בעלי התוס'[6], השו"ע פסק כרמב"ם וכן פסק הרב ישראלי זצ"ל (ארץ חמדה שער ד' ס' ז' ) אולם להלכה מקובל לפסוק כבעלי התוס' שחנטה היינו כאשר עלי הכותרות של הפרח נובלים ומתחיל ניצן פרי קטן[7].

כאמור לעיל באתרוג ההלכה היא שהולכים בתר לקיטה אך לגבי שאר פירות ההדר ישנה מחלוקת, לדעת חלק מהאחרונים דינם כשאר פירות שהולכם בתר חנטה[8] וכן פסק הגרש"ז אויערבך, ולחזון איש והרב אליהו דינם כספק ויש להחמיר בהם בפרט לגבי לימון החמירו משום שיטת הר"ש סיריליו שפסק שלימון כאתרוג(שביעית פ"ט ה"ד)

לימון-דין רוב

בלימון ישנה בעיה משום שעל העץ נמצאים יחד פירות שחנטו לפני טו בשבט ופירות שחנטו לאחר טו בשבט וממילא יש בעיה לעשר מאלו על אלו.

אומנם במשנה במסכת מכשירין נאמר:

פירות שניה שרבו על של שלישית ושל שלישית על של רביעית ושל רביעית על של חמישית ושל חמישית על של ששית ושל ששית על של שביעית ושל שביעית על של מוצאי שביעית הולכין אחר הרוב מחצה למחצה להחמיר:[9]

מהמשנה נלמד שאם יש רוב מפירות של שנה מסויימת יש לעשר על הכמות כולה ע"פ רוב הפירות.

בעץ פרטי שבו אין טורח גדול נראה שיש לכל אחד לבדוק ולהבדיל את הפירות אלו מאלו ולא להיכנס לספקות, אומנם בשדה גדול קשה מאוד לשמור על הפרדה ולכן נראה שיש לבדוק מתי רוב הפירות שבעצים חנטו (ויש לברר באופן כללי למטע ולא לכל עץ בפני עצמו) וללכת ע"פ הרוב-אם הרוב חנטו לפני טו בשבט יש לעשר לשנה שעברה ואם הרוב חנטו לאחר טו בשבט יש לעשר לשנה הבאה. אומנם אם חצי מהפירות חנטו לפני וחצי מהפירות חנטו אחרי יש להתחשב בשיטת הרמב"ם והשו"ע והרב ישראלי שהולכים אחרי הבאת שליש וממילא יוצא שרוב הפירות לא הביאו שליש עד ט"ו בשבט ויתעשרו לשנה הבאה[10]. וכן לצרף  שיטת האחרונים שכל פירות ההדר מתעשרים לחומרא גם בתר לקיטה ובפרט הלימון.

רוב-בירור או הנהגה.

אומנם יש לדון בעניין נוסף והוא האם רוב מועיל מדין בירור או מדין הנהגה, אם הרוב מועיל מדין  בירור הרי התבררה המציאות אולם אם רוב זה הנהגה[11] התורה הורתה לנו אחרי רבים להטות ואין בזה בירור מציאות מוחלט אלא ספק אזי במקום שאפשר לברר יותר את המציאות ע"י שהחקלאי יעלה רחפן ויצלם גם את צמרות העצים מוטל על החקלאי להתאמץ יותר, אומנם להלכה אין הכרעה מאיזה דין מועיל הרוב וכיוון שלרוב הפוסקים מעשר מדאורייתא זה רק בדגן, תירוש ויצהר אז כל הספק מראש הוא רק בדרבנן וניתן להקל.

-----

[1] ע"פ האגרונום מוטי שומרון- https://www.kosharot.co.il/index2.php?id=70691&lang=HEB

[2] תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יב עמוד ב, רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א הלכה א

[3] משנה מסכת תרומות פרק א משנה ה, שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא סעיף נז

[4] שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא סעיפים קכה-קכו

[5] רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א הלכה ב ושם ברדב"ז

[6] תוספות מסכת ראש השנה דף יב עמוד ב ד"ה התבואה

[7] הרב אליהו בקונטרס ט"ו בשבט הלכות תרומות ומעשרות הל' יב, ילקוט יוסף שביעית פרק כ' הל' ט' וכן שו"ת משפט כהן סימן ג שכותב הרב שבשעת הפסד מרובה ניתן לפסוק כשיטת הרמב"ם ומשמע שפוסק כתוס'

[8] ראה בספר השמיטה לרב טיקוצינסקי פרק א אות ד שמסיק שפירות הדר דינם כשאר פירות שהולכים בהם בתר חנטה וכן שם בהערה 5 הביא בשם הרב קוק לחלק בין אתרוג לשאר פירות הדר, אומנם לעניין לימון דווקא הביא בשם הר"ש סירלאו שיש לדמות לאתרוג אך הרב טיקוצינסקי נוטה שלא לקבל את הדמיון, הרב אליהו בקונטרס הנ"ל הל' טו והחזו"א (שביעית ז, טז) כתבו שיש להחמיר בפירות הדר ולהפריש שני מעשרות לחומרא.

[9] משנה מסכת מכשירין פרק ב  משנה יא

[10] ראה שו"ת משפט כהן סימן ג

[11] כדעת השב שמעתתא פרק א' ס' טו'