שאלה:

שלום לרבנים,
האם מותר לקיים קבלת שבת מוקדמת עם כלי נגינה כאשר המנגנים לא מקבלים עליהם שבת מוקדם?

תשובה:

תשובה בקצרה:

אם המנין לא מתקיים בקביעות אלא חד פעמי וגם הליווי המוזיקלי מפסיק לפני בואי כלה האחרון ואילך יש מקום להקל שיש בזה חיזוק לציבור ואין בעיית מראית העין

תשובה בהרחבה:

האם קבלת הציבור מחייבת את היחיד?

שולחן ערוך סימן רסג' סעיף יב'

קבלת הציבור גוררת את היחיד

כתב המרדכי "והיכא שרוב הקהל קבלו עליהם שבת, המיעוט על כרחם נמשכין אחריהם ואסורין במלאכה[1]".

וכ"כ ריב"ם "דאם הקהל אמרו בע"ש ברכו שאין היחיד שלא היה בביהכנ"ס יכול לעשות מלאכה אע"פ שאין רוצה לקבל עדיין שבת".

שולחן ערוך – "אם רוב הקהל קיבלו עליהם שבת המיעוט נמשכים אחריהם על כרחם[2]".

עיקר הדין שקבלת שבת של הרוב מחייבת את המיעוט הוא במקום שיש בית כנסת אחד, שאז המיעוט שלא קיבלו שבת צריכים להיזהר מאיסורי שבת ואם רוב הציבור לא היו בבית הכנסת אינם נגררים.

אולם אם יש כמה בתי כנסת, אינם נגררים זה אחר זה, אלא כל אחד לפי הבית כנסת שבו הוא מתפלל. אבל אם רק אסף עשרה לביתו, בטלים לגבי רוב הציבור[3] דרך החיים(מ"ב נא).

הלכה למעשה:

 יחיד נמשך אחר ביכ"נ השייך אליו – פסקו בשו"ע הגר"ז (סעיף יט), ובכה"ח (פ), ובחזו"ע )עמ' רצה), ומנוחת אהבה (ח"א עמ' קב) שיחיד הרגיל להתפלל ביהכנ"ס  אחד, ובאותו ביכ"נ קיבלו עליהם שבת, אם רוב העיר עדיין לא קיבלו שבת, מותר בעשיית מלאכה.

בחור ישיבה – מכאן פסק האור לציון (ח"ב פי"ח במקורות לאות י) שאף בחור ישיבה שרגיל להתפלל תמיד בישיבה אינו נגרר אחר הישיבה אם יש באותו מקום בית כנסת נוסף.

אולם בשולחן שלמה (כ הע' כ') שכתב אודות בחורי ישיבה הנמצאים בפנימיה שאין להם לעשות מלאכה משעה שקבלו בהיכל הישיבה את השבת, ואף אם כוונתם ללכת להתפלל במקום אחר, פרט במקום צורך כמו חולי.

מתפלל ביהכנ"ס  אחר - כתב ערוך השולחן (סעיף כח) דאזלינן בתר בית הכנסת ששם הולך להתפלל עכשיו, ואפילו יש לו מקום קבוע לתפילה, אם השבת אינו מתפלל שם לא חלה עליו השבת אא"כ באותו ביהכנ"ס שמתפלל שם השבת הציבור קבלו עליהם שבת.

אולם שו"ת אבנה ישפה כתב שהולכים אחר ביכ"נ שרגיל להתפלל בו.

אין לו ביכ"נ קבוע – אדם שאין לו ביכ"נ קבוע וכל שבת הולך להתפלל במקום אחר הרי הוא נמשך אחר ביכ"נ שבדעתו ללכת להתפלל שם באותו ערב שבת (הלכה ברורה שצב).

ואם אינו יכול ללכת להתפלל ביהכנ"ס  ורגיל להתפלל ביחידות הריהו נמשך אחר אנשי העיר.

וכן מקומות שיש בהם הרבה בתי כנסיות ומנינים לרוב, ובכל מנין מתפללים בשעה אחרת (שטיבלאך), והציבור רגילים להתפלל במקומות אלו בכל פעם בשעה אחרת או במקום אחר אין היחיד נמשך אחר ביהכנ"ס (הלכה ברורה שצד).

מכל האמור לעיל יש ללמוד שנופשים שבאו לנפוש במקום שאין שם אלא ביכ"נ אחד שמתפללים בו בערב שבת בשעה מוקדמת, ומתפללים שם רוב הציבור, צריכים כל שאר הציבור להזהר שלא לעשות מלאכה אחר שרב הציבור התפללו וקבלו עליהם את השבת (הלכה ברורה ת).

מתי היחיד נגרר אחר הרוב? בשו"ת אגרות משה (ח"ג סימן לח) חידש, שרק אם קבלת הציבור הייתה מחמת חומרא שלא לבא לידי חילול שבת או מחמת תוספת שבת שאר הציבור נגרר אחריהם, אבל אם קבלו שבת מוקדם מסיבה טכנית כמו בשבתות הקיץ שרוצים לאכול הסעודה בזמן שבו רגילים לאכול בכל יום, וקבלה זו אינה מחמת קדושת השבת, אזי אין הם מחייבים את שאר הציבור בקבלתם.

אולם בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' לה אות ב) כתב שאין דבריו נראים, דמאי נ"מ מאיזה סיבה קבלו עליהם הציבור שבת מוקדם, ומדוע נקרא זה קבלת שבת שלא לשם קדושת שבת.

וכ"ד הגרי"ש אלישיב (שבות יצחק דיני נר שבת פי"ח אות ג' סק"ד) שלעולם המיעוט נגרר אחר הרוב.

ולסיכום: נראה לומר שבצירוף הדעות שכיון שיש ביהכנ"ס לרוב, אף אם יש לאדם ביהכנ"ס קבוע אין הוא נגרר אחריהם אם יש ביהכנ"ס אחר שלא קבלו עליהם את השבת, ולכן אין דין זה מעשי כמעט כיום, אא"כ נמצא במושב או ישוב ששם יש ביהכנ"ס אחד, וגם שם לרוב אין הציבור מקבל את השבת זמן רב קודם השקיעה אלא סמוך לשקיעה ממש, ואין הכי נמי אם יקבלו את השבת מוקדם גוררים אחריהם את כל הבאים ברשותם.

וכן כתב פניני הלכה (הרחבות עמ' 71) שדין זה כמעט ואינו מצוי כיום, ויש ללכת בו לקולא משום שהוא מדרבנן בלבד.

וכן אמר הרב אהרון בוטבול שבמושב שיש ביהכנ"ס אחד כל התושבים מחוייבים לקבלת השבת בביהכנ"ס, ולכן דין זה כמעט ואינו מצוי כיום. וכן לגבי ישיבה שמקבלים שבת מוקדם מותר לעשות מלאכה בישיבה לאחר זמן זה, ואין נגררים אחר הרוב כשיש שם שני מניינים.}

[1] ומשמע מדברי המרדכי שדווקא אם רוב הציבור קבלו עליהם שבת בתור ציבור הם מחייבים את השאר, אבל אם קבלת השבת נעשתה

ביחידים אין היא מחייבת את השאר אע"פ שרובם קבלו כבר שבת, וכן משמע בשיבולי הלקט (נט), וכ"כ בשש"כ (מו, לא) בשם הגרש"ז

אוירבך, וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (ח"א סי' כד) שמחמיר בזה.

[2] בתורת חיים (ס"ק מג) נראה שהטעם שהמיעוט נמשך אחר הרוב הוא משום שבכל מקום צריך המיעוט לקבל חומרת המקום שהוא שם, והערוך השולחן (סעיף כ) כתב "דכללא הוא דהמיעוט נמשכים אחר הרוב".

אולם בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' נו) כתב שדין זה אינו דומה לדין המנהגים שנהגו רוב הקהל שמחייבים גם את המיעוט לנהוג באותם

מנהגים, ששם רק אם הרוב קבוע בקהילתו מחייבים את המיעוט, וכשאין הרוב קבוע אין הרוב מחייב את המיעוט, אולם לעניין שבת

המיעוט נמשכים אחר הרוב אפילו במקומות שהציבור אינו קבוע, והטעם כי חז"ל עשו גדר מפני חשש זלזול שבת שיהיה זמן קצוב

להפסקת המלאכות מדאורייתא ומדרבנן, וזהו משעת קבלת שבת אצל הרוב, ואין נ"מ אם הרוב הוא עראי או קבוע.

[3] והטעם נראה כיון שמניין בבית הוא עראי אין לו קביעות בפנ"ע להיחשב כציבור, ורק כשנחשבים כציבור אינם בטלים לציבור אחר, כמבואר בשם הערוך השולחן שזהו הטעם שאין ביהכנ"ס אחד בטל לשני ואפילו הוא הרוב, משום שהוא חשוב כציבור ואין ציבור מתבטל לציבור