שאלה:

אני עובד בצוות מגן דוד אדום במשך כל השבוע באופן קבוע, בשבתות ובחגים יש משמרות קבועות שאני נוסע מהבית שלי לתחנת מגן דוד אדום, ומחכה להוראה - מהמוקד לאן אני צריך לנסוע לטפל,
השאלה היא האם מותר וראוי שאני אסע בשבתות ובחגים לבצע את המשמרת שלי בשבת - או שאסור לי לבצע את כל הנסיעות בשבת למגן דוד אדום כפי שפירטתי לעיל, יש לציין שאבי, לא רואה בעין יפה את העניין שאני נוסע בשבתות ובחגים בכדיי לנסוע לתחנת מגן דוד אדום, אני באופן אישי לא חייב לבצע את העבודה של נסיעה בשבתות ובחגים, ויכול לתת לאחרים לבצע את העבודה הזאת בשבתות ובחגים, וכמו כן אבי טוען שאין ברכה בכסף שעובדים בשבת?

תשובה:

כשיש חולה שיש בו סכנה מצווה לחלל עליו שבת והזריז הרי זה משובח. אמנם בנתונים המוצגים בשאלה יש לשקול אם מקום העבודה מתאמץ לצמצם את חילול השבת למינימום ההכרחי, וכן יש לשקול אם כדאי לסמוך על השיטות המקילות לנסוע בשבת אל מקום עבודה על ידי יהודי כי לפי כמה פוסקים כשיודע מראש שיצטרך לנסוע בשבת לעבודה צריך להגיע אל מקום העבודה ביום שישי או לחילופין להגיע ע"י גוי אמנם אין להכניס לשיקול שעדיף שמישהו אחר יעשה זאת כי כל ישראל שווים בזה. יש להוסיף שהיות ובנידון השאלה אביו של השואל מעדיף שלא יעבוד בשבת , ראוי להתחשב גם בזה

לגבי שכר שבת מותר ליטול שכר שבת על עבודה של פיקוח נפש אמנם יש לדון אם יש בזה ברכה (ראה פס"ת שו,יד ויתכן שבפיקוח נפש יש בזה ברכה) אכן בכל מקרה אם יש שכר השבת הוא בהבלעה כגון שמקבל שעות נוספות גם על יום שישי או מוצ"ש ודאי שאין בעיה של ברכה בשכר זה.

תשובה בהרחבה -

העבודה במקום שבו צריך לחלל שבת עבור פיקוח נפש היא בודאי מותרת כל שאכן פעולת החילול קשורה באופן ישיר והכרחי לפיקוח נפש. פעולות ישירות הקשורות לטיפול בחולה שיש בו סכנה הם בגדר מצווה של הצלת חיים וכל הזריז לעשותם הוא משובח (שו"ע או"ח שכח,ב).

יתרה מזו לפי דעת השו"ע אין לבקש מגוי שיעשה במקום הישראל כי חוששים שע"י זה תגרם תקלה אלא משתדלים לעשות על ידי ישראלים גדולים ובני דעת (שם סעי' יב). אמנם לדעת הרמ"א אם אין הפעולה דחופה עדיף לעשות ע"י גוי. אבל המ"ב ע"פ הט"ז כתב שאינו מנהג וותיקין כי הישראל יזדרז יותר בדבר וכן פסק בשש"כ פ"לב סע' ו. אכן טיפול שאינו טיפול ישיר בחולה אלא קשור למעטפת של הטיפולים כגון רישום של תרופות או נתונים בזה עדיף ע"י גוי גם לשו"ע. כ"כ בנשמת אברהם עמ' שצג וכתב שם שהסכים עימו הגר"ע יוסף והגרש"ז אף בדעת השו"ע. וכ"כ באור לציון (ח"ב פ"לו הערה ב) "שזהו דוקא צרכיו ממש, אבל לרשום מידת חומו וכדומה, אף במקום פקוח נפש לא יעשה לכתחילה אלא ע"י גוי". ויש מקום לדון לפ"ז האם גם הנסיעה עדיפה ע"י גוי כי אולי בנסיעה אל החולה יש חשש שהגוי יתעצל.

אכן ברור שברפואה הציבורית אם נסמוך את עצמנו רק על גויים יש חשש שעם הזמן תצא מזה תקלה ולכן בכל מקרה צריך יהודים במערכת. אמנם יש לוודא שהמערכת מבדילה בין פעולות ישירות לפעולות לא ישירות ולא דחופות שבהם כן יש עדיפות לעשות ע"י גוי. וראה בשש"כ פ"מ סעי' ל-לא כמה פרטים שהמערכת צריכה לדאוג להם מראש על מנת למנוע חילול שבת מיותר . אם המערכת אינה כזו יש לשקול האם אכן כדאי לעבוד בה בשבתות שהרי זה דבר הניתן לתיקון ומה שלא מתקנים זאת הוא מחמת שאין השבת חשובה בעיניהם כראוי לה. ניתן לראות שבבתי חולים שיש בהם מודעות גבוהה להלכה ההתנהלות בשבת היא אחרת מאשר בתי חולים שלא מייחסים חשיבות לכך.

הנסיעה אל מקום העבודה-

כל האמור לעיל הוא ביחס אל הנסיעה לפיקוח נפש עצמו אבל ההגעה אל המקום שממנו שולחים את העובד הוא בגדר פעולה מקדימה לפיקוח נפש והיא יכולה להעשות גם ביום שישי.

כאשר אדם יודע בוודאות שיצטרך לחלל שבת הוא צריך לעשות כל שביכולתו לצמצם את החילול, כך מוכח מדין אדם שהולך במדבר ואינו יודע מתי שבת שאם הוא יודע על יום אחד שהוא חול צריך ביום זה לעשות אוכל לכל השבוע כדי שלא יהיה במצב של פיקוח נפש (סי' שדמ במשנה ברורה ס"ק יא). לפ"ז אדם שיודע שיצטרך להגיע בשבת למקום מסויים הוא צריך להגיע לשם ביום שישי ולא להמתין עד שבת ולנסוע בשבת. אכן כאשר יש לו רק ספק אם יצטרך להגיע אל המקום בשבת בזה אינו חייב להגיע מיום שישי – כך מוכח מיולדת שכיון שהיא ספק אם תלד בשבת לכן אינה צריכה לנסוע ביום שישי לבית החולים אלא רק ראוי לה להתכונן מראש (כך משמע ממ"ב של ס"ק א). וכ"כ בשש"כ פ"לב סוף הערה קו.

אכן במקומות עבודה שהעבודה בשבת היא דבר קבוע ואם היו צריכים בכל פעם שיש עבודה בשבת להגיע ביום שישי אל המקום – דבר זה היה גורם לכך שהעובד היה צריך להעתיק את מקום מגוריו ליד מקום העבודה או שהיה גורם שיבוש גדול בחיים הרגילים של משפחה. ובאופן זה התיר הגרש"ז (שש"כ מ הערה עא) שהעובד יבוא בשבת כי מה שנמנע מלהגיע ביום שישי הוא מחמת מצוות עונג שבת של בני ביתו ולכן רשאי שלא לבוא מראש למקום העבודה. אמנם שם בשש"כ (פ"מ סע' כו) פסק ע"פ האג"מ ח"א סי' קלא שהוא צריך להגיע מראש אל מקום העבודה אכן התיר שלא לבוא מראש אם יכול לבוא ע"י נכרי.

עוד יש לדון על פי היסוד של "התירו סופן משום תחילתן" היינו שיש להתיר את החילול שבת הנלוה אל הפיקוח נפש כדי שאכן יהיה מי שיתעסק עם הפיקוח נפש. אלא שיש מחלוקת בין הפוסקים עד כמה ניתן להקל משום עקרון זה וגם מתי שייך עקרון זה. ולדעת השש"כ פ"מ הערה קעב התירו רק איסורי דרבנן משום טעם זה וכן פסק בח"ע ח"ג עמ' רנג שמטעם זה יש להתיר רק איסורי דרבנן. (ויש להעיר שאף שהאג"מ ח"ד סי' פ סובר שמשום טעם זה יש להתיר גם איסורי תורה מ"מ כאן לגבי נסיעה מראש אל בית החולים לא הכניס טעם זה)

לכן למעשה מי שיודע שיצטרך להגיע אל מקום עבודתו בשבת כי עבודתו כרוכה בפיקוח נפש לפי כמה פוסקים הוא יכול להשתמש רק בגוי וממילא אם הוא מגיע לעבודה בכוחות עצמו עליו לדעת שהוא עושה דבר שאינו מוסכם ויש להכניס זאת בחשבון הכדאיות של עבודה כזו.

לגבי הטענה שמישהו אחר יעשה זאת יש בה קושי שהרי כל ישראל מצווים על השבת באותה מידה ולעיתים אדרבה עדיף שיעשה מי שהוא ירא שמים את העבודה כי הוא ידע להזהר יותר שלא לעשות פעולות מיותרות ואסורות.

לענין שכר שבת כתב המ"ב שו ס"ק כד "ומילדת בודאי מותרת ליקח שכר שבת" וכתב זאת ביחס למחלוקת שהביא שם השו"ע סעיף ה אם מותר לקבל שכר שבת עבור מצוות ומשמע לפ"ז שמה שקשור לרפואה קל יותר משאר מצוות ומותר לקחת שכר על זה לפי כל השיטות ואמנם לא ביאר במה שונה דין מילדת. אכן בשו"ת מהר"י ברונא סי' קיד (שהוא המקור לדברי הכנסת הגדולה שהובא במ"ב) ושם יוצא שאכן יש יותר סברא להקל במילדת משאר מצוות משני טעמים א. נחשב כדיעבד וכאי אפשר אחרת ולכן יתכן שאף האוסרים בשאר מצוות יודו כשא"א למצוא אחר שמותר. ב. אפילו מושכרת מבעו"י מותר משום חשש סכנה כי עלולה לא להגיע או להתעצל אם תדע שלא מקבלת שכר על כך.
בפסקי תשובות (אורח חיים סימן שו אות יד) כתב לגבי שכר רופא "אך מכל מקום עדיין הוא בכלל 'אינו רואה סימן ברכה'", אולם מתוך המקורות שציין שם נראה שיש לחלק בין חולה שיש בו סכנה לאין בו סכנה. אכן אם מקבל את שכר השבת בהבלעה כגון שיש לו שעות נוספות בשישי או במוצ"ש בזה ודאי יש ברכה גם בשכר כזה.