שאלה:

האם מותר שאחר יטעם מיין של ברכת כוס ברית המילה

תשובה:

אפשר להטעים את כוס המילה לאחר (ששמע את כל הברכה והתכוון לצאת ידי חובה) כי מדמים כוס זו לכוס של קידוש והבדלה שאע"פ שברכת הגפן היא ברכת הנהנין מ"מ היות וברכת נהנין זו היא בשביל ברכה אחרת, נחשבת כברכת המצוות שיכול להוציא גם אחרים, וה"ה לענין מילה שיש ענין לעשות את ברכת המילה על כוס לכן יש לדונה כברכת המצוות – כן כתב בבית יוסף סימן רסה (ד"ה ומנהג ליתן).

תשובה מורחבת:

בגמרא ראש השנה (כט.) שנינו "תני אהבה בריה דרבי זירא: כל הברכות כולן, אף על פי שיצא - מוציא, חוץ מברכת הלחם וברכת היין, שאם לא יצא - מוציא, ואם יצא - אינו מוציא". ובהמשך הגמרא שם שנינו "תנו רבנן: לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהם".
מבואר בגמרא שכאשר אחד מברך עבור אחר יש חילוק בין ברכת המצוות שיכול להוציא את האחר אפילו אם המברך אינו עושה כעת את המצווה ואפילו כבר יצא ידי חובה , לבין ברכות הנהנין ששם אינו יכול לברך עבור אחר כל שהמברך אינו נהנה. ומשמע מפשט לשון הגמרא שאמרו "ואם יצא - אינו מוציא" שלא רק שאינו יכול לברך אלא שגם בדיעבד שכבר בירך מ"מ אין השומע יכול להנות על סמך ברכה זו.

דין זה נפסק בסי' (ריג סעיף ב) ושם כתב המ"א (ס"ק ז) בפירוש שאפילו בדיעבד אינו יוצא ידי חובה.והביאוהו הפוסקים המשנה ברורה וכף החיים.

בגמרא הנ"ל שאלו על ברכות הנהנין הקשורות לברכת המצוות כגון המוציא של אכילת מצה ובורא פרי הגפן של ברכת הקידוש האם דינם כברכת הנהנין או כברכת המצוות ופשטו שם שדינם כדין ברכת המצוות. וכן נפסק בסי' קסז סע' כ. אלא שדנו הפוסקים עד כמה ניתן להרחיב ענין זה והאם הוא דוקא כאשר אין המצוה יכולה להתקיים אלולי ברכת הנהנין. לענינו דנו הפוסקים בדין ברכת הגפן של ברכת האירוסין וברכת הנישואין וכן בברכת הגפן של מילה.

בבית יוסף (יורה דעה סימן רסה ד"ה ומנהג) כתב "וטעימת האם אם שמעה הברכה ולא הפסיקה בין ברכה לטעימה אפשר דנפקא בברכת המברך אף על גב דברכת הנהנין היא כיון דנתקנה ברכת אשר קדש על הכוס הוה ליה ככסא דקידושא ואבדלתא דמוציא אחרים מברכת היין גם כן" ומוכח שדעת הב"י שאפילו בכוס שאינה הכרחית כמו כוס מילה מ"מ היות ולכתחילה כך הוא הסדר שהברכה נתקנה על הכוס ממילא נחשבת ככוס של מצוה.

ושם כתב כן בקשר למה שכתב הכלבו על מילה רגילה שרגילים רק להטעים לתינוק ושאין המברך שותה אלא שהב"י שם דחה דבריו כי התינוק אינו בן חיוב אבל מ"מ הסכים שהאם יכולה לשתות. ומזה שכתב כן על מילה רגילה מוכח שסבר שאין צריך שיהיה דוקא בדוחק.

ביביע אומר (ח"ה אבן העזר סי' י אות ז) דן לענין הגפן האם אפשר לתת לאחר לשתות גם בכוס שאינה הכרחית כמו ברכת האירוסין וברכת מילה ושם הביא בשם שו"ת הגאונים (חמדה גנוזה סי' קיח) "כוס המילה אם אין מקבלים עליהם לשתות מפני אנינות הדעת שותה ממנו אמו של תינוק".
עוד הובא ביבי"א בשם שו"ת הרשב"ץ ח"ג (סי' סה) לתת לאחר לשתות בכוס של מילה וחתונה כי הברכות נעשות עבור אחרים ודומה למי שמברך עבור קטנים וז"ל "הנה לא נזכר בשום מקום בש"ס להביא כוס יין לא בבר' אירוסין ונישואין ולא במילה ופדיון הבן, ...במה שטועמים החתן והכלה מכוס בר' אירוסין ונישואין יוצאים י"ח, ואין בר' בפה"ג לבטלה אפי' לא טעם המברך, ואף על פי שברכת הנהנין היא, ואין לברך אותה מי שאינו נהנה, מ"מ כבר אמרו (ר"ה כט:) פורס אדם לבניו ולב"ב אף על פי שאינו אוכל עמהם כדי לחנכם במצות, וכן כשהברכה נעשית בשביל הטועמים כגון חתן וכלה כשר הדבר, ועדיף טפי מחינוך הקטנים, וכן בברכת כוס המילה י"ל טעם זה וכו'".

עוד יש להעיר שאם נותנים את הכוס למי שאינו בר מצווה בזה ודאי אפשר אפילו אם הוא רק ברכת הנהנין שכך מוכח מהמשך הגמרא בר"ה שם שלגבי קטנים הדין שונה ויכול לברך עבורם - "תנו רבנן: לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהם. אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו, כדי לחנכן במצות." ונפסק להלכה בסי' קסז סע' יט. הב"י התלבט אם דין זה הוא רק בבניו או גם בשאר קטנים ומשמע שהכריע שדין זה הוא בכל הקטנים. וכן פסק במשנה ברורה קסז,צג. בברייתא משמע שטעם החילוק הוא כי בקטנים צריך ללמדם כיצד לברך ולכאורה לפ"ז היה מקום לחלק בין קטן היודע לברך לבין קטן שאינו יודע לברך, אולם מהפוסקים לא משמע לחלק בכך, וגם כך משמע מהגמרא בעירובין מ: הדנה באמירת שהחיינו על כוס ביום הכיפורים ולגבי שתיית הכוס מעלה הגמרא אפשרות שתינוק ישתה את הכוס וכך לא תהיה בעיה שהמברך אינו שותה אלא שדוחה שחוששים שיבא לתקלה שיעשה כן גם כשיהיה גדול. ומשמע שמצד הברכה אין חשש כל עוד שהוא קטן ולא אמרו שצריך דוקא קטן שאינו יודע לברך.

וכבר דנו הפוסקים בזה לענין ברית בתענית אם מותר לתת לקטן אלא שכל הדיון נסוב האם חוששים לתקלה כמו לגבי יום כיפור או שיש חילוק בין ברית בתענית שהיא לא מזדמנת באופן קבוע לבין יום כיפור שאילו היו נותנים לקטן היה מנהג קבוע כל שנה ולכן יש יותר חשש לתקלה והובאו דעות הראשונים בבית יוסף סי' תקנט סעי' ז וביו"ד סי' רסה. ופסיקת השו"ע יש בה לכאורה סתירה אם אפשר לתת לקטן או לא אבל כל זה נוגע לענין תענית ששם יש חשש תקלה אבל לענין הלכות ברכות ודאי אפשר לתת לקטן.

ולכן למסקנה מי שכבדו אותו לברך ברכות המילה ואינו יכול לשתות מן היין יכול לתת לאחר לשתות בין גדול ובין קטן ובלבד שהאחר ישמע את הכל הברכה ויתכוון לצאת ידי חובה.