שאלה:

האם יש להקדים אכילת עובד זר לאכילה שלי בדומה לבעלי חיים או שזה רק דין בבעלה חיים.

תשובה:

נראה שאין חיוב להקדימם כי יש להם דעת והם יכולים לדאוג לעצמם. אמנם יש בזה מידת חסידות מצד מידת הרחמים והחמלה.

תשובה מורחבת:

ברמב"ם (סוף הלכות עבדים) כתב "חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן" הוסיף לדין ההקדמה גם עבדים, אבל אדרבא משמע שהוא דין דוקא בעבדים ולא בשכירים שהם חופשיים לעצמם.
וכך משמע מהיפה ללב (ח"ג סי' רסז) שכתב שהרמב"ם הוסיף עבדים מחמת דרגתם ומחמת אופי מעשיהם שטורחים בחרישה ובזריעה.

אמנם בכסף משנה שם הביא מקור לדין זה מהגמרא כתובות (סא) "אבוה בר איהי ומנימין בר איהי, חד ספי מכל מינא ומינא וחד ספי מחד מינא, מר משתעי אליהו בהדיה, ומר לא משתעי אליהו בהדיה. הנהו תרתין חסידי, ואמרי לה רב מרי ורב פנחס בני רב חסדא, מר קדים ספי ומר מאחר ספי, דקדים ספי - אליהו משתעי בהדיה, דמאחר ספי - לא משתעי אליהו בהדיה".
והעיר הלחם משנה ששם מדובר בשמש ישראל ולא בעבד.

ועכ"פ יוצא מתוך גמרא זו שיש מידת חסידות להקדים לתת לשמש מכל דבר ודבר. וגם יש דיון באחרונים בדין צער לאדם והרבה פוסקים סוברים שיש ענין גם למעט צער של אדם - רמבם (בספר המצוות רג), וספר היראה והחינוך (תקנ). והאריך בזה ביחוה דעת (ה סה בהערה), ובצל החכמה (ד קכה). ודלא כחוות יאיר (קצא).

אבל עדיין יש מקום לחלק לגבי נתינת אוכל שכאן אינו מצער בידים וגם אינו ממש להסיר צער מהאדם כמו מצוות פריקה שהרי יכול לדאוג לעצמו ואינו דומה ממש לבהמה ולכן הזכיר הרמב"ם עבד שהוא משועבד בגופו.