שאלה:

האם יש צורך לשטוף ידיים אחרי שירותים דווקא מחוץ לשירותים או שאפשר גם לשטוף אותם בתוך השירותים ולאחר מכן לברך?

תשובה:

יש כאן שתי בחינות - א. נקיון הידים לענין ברכה - לענין זה אין חילוק בין שטיפה מחוץ לבית הכסא לבין שטיפה בתוך בית הכסא. ב. לענין הרוח רעה השורה בבית הכסא - לענין זה ודאי יש חילוק בין שטיפה בתוך בית הכסא לבין שטיפה מחוץ לו. ולכן אם יש אפשרות ודאי צריך לשטוף את הידים מחוץ לבית הכסא על מנת להסיר את הרוח הרעה. אם אין אפשרות כזו מ"מ יש לשטוף בתוך בית הכסא והדבר יועיל לפחות לענין נקיות הידים לענין ברכה (שזו המטרה היותר עקרית של רחיצה לאחר בית הכסא).

תשובה מורחבת:

יש ג' סוגים שונים של נטילת ידים.

א.      נטילה משום דיני טומאה וטהרה - נטילת ידים לפני אכילת תרומה ולפני אכילת לחם חולין ולפני דבר שטיבולו במשקה– נטילה זו היא משום דיני טומאה וטהרה שגזרו על הידים שהם תמיד בדרגת שני לטומאה והם פוסלות את התרומה וכדי לטהרם  צריך נטילה. וגזרו גם באכילת לחם חולין אע"פ שאינו נטמא כדי להרגיל אוכלי תרומה ליטול את  ידיהם. (משנה חגיגה ב,ה) – "נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה" ובגמרא (חולין קו.) "נטילת ידים לחולין מפני סרך תרומה" ורש"י שם) ואמנם שם בגמרא יש טעם נוסף משום מצוה ולפי התוספות בפירוש דברי אביי שם הכוונה היא לנקיות.

ב.      נטילת ידים משום רוח רעה – בגמרא (ברכות ס:) אמרו "כי משי ידיה, לימא: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים" אמנם לא אמרו בגמרא את הטעם לנטילה זו. הרא"ש שם (פ"ט סי' כג) הסביר שטעם הנטילה היא משום נקיות הידים כי בזמן השינה נגע בידים בבשר במקומות מלוכלכים אבל הטור (סי' ד) כתב שנוטלים גם משום רוח רעה השורה על הידים. מקור דברי הטור הם בגמרא שבת קח: "אמר רבי מונא משום רבי יהודה: ...יד לעין - תיקצץ, יד לחוטם - תיקצץ, יד לפה - תיקצץ, יד לאוזן - תיקצץ, יד לחסודה - תיקצץ,.... יד מסמא, יד מחרשת, יד מעלה פוליפוס. תניא, רבי נתן אומר: בת חורין היא זו, ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים.  ופירש שם רש"י "יד לעין - שחרית, קודם שיטול ידיו. תיקצץ - נוח לו שתקצץ, שרוח רעה שורה על היד ומסמתו, וכן כולן. "בת חורין היא - הרוח השורה על הידים לפני נטילה. ומקפדת - בנטילתו, לנוטלה יפה עד שישפוך מים יפה שלש פעמים על ידיו". (ובספר מקור חיים למהר"ח כהן מארם צובא הסביר שענין העוורון הוא עוורון שכלי שאינו יכול להבין וללמוד)

ובבית יוסף (סי' ד סעיף ח והלאה) הביא לשון ספר הזוהר המסביר את ענין הרוח הרעה בקימה מן השינה שהוא שארית של רוח הטומאה השורה על האדם בזמן השינה.

ויש דברים נוספים הצריכים נטילה  שהם משום רוח רעה – בגמרא פסחים קיב. אמרו שמי שמקיז דם ולא נוטל ידיו מפחד שבעה ימים והנוטל שערו ולא נוטל ידיו מפחד שלושה ימים והנוטל צפרניו ולא נטל ידיו מפחד יום אחד. ומשמע שהטעם לכל אלו הוא משום רוח רעה.

ועוד הוסיפו על פי הזוהר שהנכנס לבית הכסא שורה עליו רוח רעה (הקדמה י:) "וכד עאל לבית הכסא לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מלה חדא עד דיסחי ידוי, ואי תימא בגין דמלוכלכים אינון לאו הכי הוא במה אתלכלכו, אלא ווי לבני עלמא דלא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמאריהון ולא ידעי על מה קיימא עלמא, רוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא דשריא תמן ואתהני מההוא לכלוכא וטנופא ומיד שרי על אינון אצבען דידוי דב"נ"- ומפורש בזוהר שאינו משום לכלוך אלא משום רוח רעה.

בתשב"ץ -לתלמיד המהר"ם – (סי' רעו) הביא רשימת דברים הצריכים נטילה (ואמנם לא הביא את מקורם אבל הגר"א הביא להם מקור מהגמרא וזוהר ויש דברים שאינם מפורשים בגמרא אבל נלמדים מתוך מה שנאמר עליהם בגמרא) ונפסק בשו"ע (סי' ד סעיף יח). אמנם העיר בספר מקור חיים למהר"ח כהן מארם צובא (יז:) (הובא באליה רבה ובחיד"א) שהדברים המנויים ברשימה זו אינם כולם מאותו טעם ושם סיכם את הדברים הצריכים נטילה משום רוח רעה – קם ממיטתו יוצא מבית הכסא, יוצא מבית המרחץ, והנוטל צפרניו והולך בין המתים ונוגע במת ,וכן בתשמיש המטה מפני הטומאה.

ג.        נטילה משום נקיות – בגמרא ברכות טו. דרשו מהפסוק ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' שלפני קריאת שמע ותפילה צריך לנקות את ידיו . והרשב"א בתשובה (סי' קנג, הובא בב"י סו"ס ד) כתב שסתם ידים צריכות נקיון ורחיצה רק לפני ק"ש ותפילה ולא לפני ברכות אבל אם נגעו במקומות בית הסתרים פסולות הם להזכרת השם אבל אינו צריך נטילה אלא יכול לנקות בכל דבר שמנקה. וכך נפסק בשו"ע (ד,כג).

והנה מוכח בשו"ע שם שלענין ברכה רק ידים מלוכלכות אסורות בברכה אבל ידים שאינם מלוכלכות אלא רק שורה עליהם רוח רעה מותרות בברכה כי השו"ע שם ע"פ הרשב"א חילק בין ישן על מיטתו ערום שאסור בברכה לבין ישן לבוש שמותר בברכה. אבל הביא הברכי יוסף בשם אחרונים שבזוהר שהובא לעיל מוכח שגם עבור רוח רעה לא יברך ולא יקרא בתורה וכתב שבזוהר מוכח דלא כמו שפסק השו"ע.

והנה בנידון השאלה אם אפשר לשטוף בתוך חדר בית הכסא או דוקא מחוץ  לחדר בית הכסא – הנה ביוצא מבית הכסא יש שני טעמים לרחיצת הידים – א. משום רוח רעה כפי שהובא מהזוהר לעיל ב. משום נקיות שהרי נוגע במקומות המכוסים. 

והנה כאשר שוטף ידיו בתוך חדר בית הכסא הרי ידיו הם נקיות אבל עדיין שורה עליהם רוח רעה כאמור לעיל בזוהר שאפילו ידיו נקיות מ"מ שורה עליו רוח רעה מחמת הרוח השורה שם ולכן לפי הזוהר צריך לשטוף את ידיו דוקא מחוץ לבית הכסא.

ואם עשה כן או שאין לו אפשרות אחרת, היות וסו"ס ידיו נקיות לכן לפי השו"ע יוכל לברך אשר יצר אלא שתשאר עליו הרוח הרעה עד שישטוף במים , אבל לפי הזוהר הנ"ל אפילו לברך אשר יצר לא יוכל. ולכן ודאי שכך צריך לעשות לשטוף ידיו מחוץ לחדר בית הכסא כדי שתסור מעליו הרוח הרעה וכן כדי שיוכל לברך לכו"ע.

אמנם בבתי כסאות של היום שהלכלוך נשטף לאחר זמן העלו כמה פוסקים סברא להקל בו שאין דינו כמו בית כסא רגיל ודנו האם לדמותו למה שאמרו בגמרא לגבי בתי כסא של הפרסים שהיו עשויים באופן כזה שהלכלוך היה יורד מיד במדרון לתוך גומא ושלכן אמרו בגמרא שהם נחשבים כסתומים ושמשמעות הדבר שהיה מותר לומר דבר שבקדושה ליד הפתח שלהם כיון שלא היה בו לכלוך. אמנם האחרונים כתבו לחלק שבבית הכסא של פרסים היה הלכלוך נופל מיד ואילו כאן הלכלוך משתהה זמן מה. ואמנם עדיין יש לחלק בדרגת החומרה בין לומר דברים שבקדושה לבין להצריך נטילה ליוצא משם. ולמעשה בחלקת יעקב (הובא ביבי"א) החמיר גם לענין נטיל ידים. וכתב המנחת יצחק (ח"א ס) שאם הוא דעת הדחק היינו שא"א לו בענין אחר הדבר פשוט להתיר (שהרחיצה שם מועילה). וגם ביבי"א (ג,ב) היקל בשעת הדחק כשא"א לו ליטול במקום אחר. בהליכות שלמה פ"כ כתב שהנכנס לבית הכסא בזמננו שדרכו להיות נקי אינו צריך נטילה. ובפסקי תשובות (סי' ד אות יט) כתב שהמיקל יש לו על שיסמוך אם חדר בית הכסא משמש לעוד צרכים.

ולכן למעשה בזמננו אם יכול להחמיר בזה ולשטוף מחוץ לחדר בית הכסא עדיף, אבל אם אין מקום אחר לשטוף את ידיו יסמוך בשעת הדחק על מה ששטף בתוך חדר בית הכסא.