שאלה:

מה המקור לאיסור שמיעת שירי אהבה?
ומה הדין בשירים שמוזכרים בהם לשון נקבה ותוכנם הוא שאיש מדבר אל אישה אבל לא מדברים על אהבה וכן מה הדין בשירים שמדברים על אהבה לאמא?
והאם לזוג נשוי מותר לשמוע שירי אהבה ביחד כדי לעורר אהבה ביניהם?

תשובה:

1) המקור לאיסור שמיעת שירי אהבה:

התורה כותבת במפורש:
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. (במדבר טו, לט)

וכך מונה הרמבם בלאו מז ספר המצוות לרבמ"ם:
"הכתוב: וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (במדבר טו לט) הוא מצות לא תעשה שלא לתור אחרי מחשבת הלב וראיית העינים".
אומר הרמבם שהאיסור של ולא תתורו משמעותו הרהור הלב.

וכך רואים שנפסק בשוע' בכמה מקומות.
"מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל‏, וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים" (שוע' או"ח שז טז).
"ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה, כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה. ויזהר מהייחוד, שהוא הגורם הגדול, וכן ינהוג להתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי עגבים (פירוש דברי שחוק וחשק), ולא ישב בלא אשה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתירה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מהחכמה" (שוע' אבן העזר כא א).

2) ומה הדין בשירים שמוזכרים בהם לשון נקבה ותוכנם הוא שאיש מדבר אל אישה אבל לא מדברים על אהבה וכן מה הדין בשירים שמדברים על אהבה לאמא?
ההשלכה הפשוטה של זה שהאיסור בשמיעת השיר זה ההשפעה של השיר על האדם להרהר הרהור אסור, ולכן אם כפי שהשואל מתאר יש רק שיח בין איש לאישה אבל לא תוכן של קשר זוגי שיכול להביא להרהור אין בעיה לשומעו, וכן שיר שמדבר על אהבה לאמא זהו שיר שבוודאי לא אמור לגרום להרהור אסור. ולכן אין בעיה לשומעם.

3) והאם לזוג נשוי מותר לשמוע שירי אהבה ביחד כדי לעורר אהבה ביניהם?
לגבי זוג נשוי זה מורכב, כי אכן גם כשנחלקו אם מותר להרהר באשתו בפשטות גם באג"מ (אהע"ז ח"א סימן ס"ט) שכתב לאסור להרהר באשתו זה לא מדין הרהור עבירה, שאין מקום להרהור עבירה באשתו, אלא איסור אחר הרהור שמביא לשז"ל. שזה בפשטות איסור אחר לגמרי.
ואיסור זה שייך גם בנשים.
"שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר (במדבר טו, לט): וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם… ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות". והוסיף במצווה קפח: "ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. שגם להן אסור להרהר אחר האנשים זולתי בבעליהן, שעליהם ראוי להן להמשיך כל חשקן וחפצן, וכן יעשו בנות ישראל הכשירות".
אך נראה לי להחמיר ולאסור את השמיעה יחד בין איש לאשתו למרות שאמנם הם עכשיו יחד ומן הסתם חושבים הם אחד על השני וזה רצונם, אבל יכול ולא ימנע מלחשוב דברים אחרים במיוחד כשקול גבר אחר נשמע ברקע. אבל נראה לי שניתן להקל שהם יכולים לשיר את השיר ביחד בלי לשמוע מאדם אחר מכיון שאין זה גרע ממה שכותב שוע' (אבה"ז כה ב') - "אבל בענייני תשמיש יכול לספר עמה כדי להרבות תאותו, או אם היה לו כעס עמה וצריך לרצותה שתתפייס, יכול לספר עמה כדי לרצותה".
וראוי להבהיר שלגבי השירה ביחד שהכל תלוי באופי השיר אם תוכנו הוא זול ורדוד אינו ראוי לבני תורה. הרי באותו סעיף שצוטט סופו, כתוב בתחילתו "ולא יקל ראשו עם אשתו ולא ינבל פיו בדברי הבאי, אפילו בינו לבינה. הרי הכתוב אומר: מגיד לאדם מה שחו (עמוס ד, יג) אמרו חכמים ז"ל: אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין. "
כך שהכל תלוי במצב הזוגי , אבל מ"מ לא כדאי לעזור לזוגיות דרך שירי רחוב או שירי זמרים שרמתם הרוחנית היא בד"כ נמוכה. ורק אם התוכן אפשר לראות בו דבר שירומם את הרוח של האהבה שייך להשתמש בו כדי לחזק את הזוגיות.