{1} אם כולם גויים היינו השחקנים והשדרנים נראה שאין איסור מצד דיני שבת לראות זאת במוצאי שבת בארץ אע"פ שבחו"ל באותה שעה הוא שבת, כי הגויים עושים את הכל על דעת עצמם עבור רוב הקהל שהוא גוי ודומה לגוי שהדליק נר במסיבה של אנשים שהולכים אחר הרוב. (רעו,ב).

אם מעורבים בענין גם יהודים המחללים שבת, ראה בתשובה לגבי העלאת סרטון בשבת, שכל שיש תועלת מיוחדת מכך שהיהודי חילל שבת - היינו שא"א להפיק את אותה תועלת אילו לא נעשה האיסור בשבת - והיהודי שחילל את השבת הוא מומר ועושה זאת עבור אחרים הרי שבאופן זה אסור לאחרים להנות מכך לעולם. כך יוצא מתוך תשובת הכתב סופר סי' נ.  (שם הדוגמא היא שהוא נהנה מאוכל טרי במוצאי שבת והוא מקפיד על אוכל כזה ולולי החילול שבת לא היה לו אוכל כזה במוצ"ש).
היסוד לכך הוא שכאשר יש לנהנה תועלת מיוחדת מחילול השבת והמחלל שבת הוא מומר והוא עושה זאת עבור אחרים , הרי שיש חשש כבד שמציאות כזאת תחזור על עצמה כי יש אינטרס וריווח לכל הצדדים מחילול השבת ר"ל. היינו המומר יעשה זאת שוב כי יודע שיש הצורכים את חילולו, וגם הנהנה מהחילול היות והוא כביכול זקוק שהמומר יחלל שבת כי רק על ידי כך הוא יקבל את התועלת המצופה הרי הוא עלול לחזק את המחלל ולצפות ממנו לחלל שוב שהרי יש לו ריוח מהחילול.   וכל הסברות שנאמרו כדי להתיר איסור שנעשה עבור אחרים אינם שייכות באופן כזה. היינו הסברא שאין אדם חוטא ולא לו אינה שייכת כי המחלל מרוויח מחילול שבת, וגם הסברא שהנהנה לא יאמר לעושה האיסור לעשות איסור עבורו כי אינו חשוד לצוות לישראל לעשות עבירה אינה שייכת כאשר הוא נהנה ומרוצה ר"ל מהחילול של המומר כאשר רק כך יוכל להשיג את התועלת המבוקשת.  (ורק כאשר הנהנה לא צריך את החילול והיה יכול להפיק את אותה התועלת גם מעבודה ביום חול אז שייך שלא יבוא לצוות לעושה העבירה כי באמת אינו רוצה שיחלל שבת).

הקדמה לדין מעשה שבת עבור אחרים –
בדין מעשה שבת באיסור דאורייתא נחלקו ר' מאיר ור' יהודה. לדעת ר' מאיר אם אדם עשה איסור בשוגג מותר לו להנות מזה בשבת ואם עשה במזיד אסור לו להנות מזה עד מוצ"ש ואילו לדעת ר' יהודה אם עשה בשוגג אסור לכל העולם להנות מזה עד מוצאי שבת, ואם עשה במזיד אסור לו להנות מזה לעולם אבל אחרים יכולים להנות מזה במוצ"ש. (כך מתבאר בחולין טו ובתוספות שם).

נחלקו הראשונים כמי לפסוק. ולהלכה השו"ע (שיח,א) פסק כר' יהודה אבל הגר"א שם פסק כר' מאיר.

האחרונים דנו האם במוצ"ש ההיתר לאחרים להנות מן האיסור הוא גם כאשר האיסור נעשה עבור אותם אחרים. המ"א העיר שלגבי הקנס של ביטול איסור לכתחילה  כתב השו"ע (יו"ד צט,ה) שאסור גם למי שנתבטל עבורו ולא רק למבטל עצמו ולכן לכאורה גם כאן צריך להיות כך, אבל מסיק המ"א שהסברות שנאמרו שם לאסור למי שנעשה עבורו אינם שייכות כאן. שם חששו שאם נתיר לו לאכול מהביטול יבוא פעם אחרת לומר לגוי לעשות עבורו אבל כאן אין לחשוש לזה כי אין לו תועלת לומר לגוי שהרי ממילא אסור לו להנות ממעשה הגוי עד בכדי שיעשו. וגם אין לחשוש שיבוא לומר לישראל שהרי אין אדם חוטא ולא לא ולכן הישראל לא יקשיב לו.

עוד יש להעיר שגם לגבי ביטול איסור כתב הרש"ל (הביאו הט"ז) שלמי שנעשה עבורו אסור רק אם היה נוח לו מהמעשה והוא ידע שהעושה מבטל איסור אבל אם לא ידע שנעשה ביטול איסור מותר לו לאכול מזה. אבל רע"א העיר שמוכח מדברי הריב"ש שחולק על הרש"ל. כי הריב"ש אסר לקנות מדבר שנעשה בו ביטול איסור כי נעשה עבור כל מי שירצה לקנות וכל מי שקונה נחשב שנעשה עבורו א"כ מוכח שאף שלא ידע שמבטלים איסור מ"מ אסור לו. (ואמנם היה מקום לחלק שכאשר נעשה בשביל מכירה יתכן שיש תועלת מיוחדת בביטול האיסור שהקונה נהנה ממנה כגון שנותן צבע או מרקם יותר טוב וכיוצא בזה ואולי הרש"ל מודה באופן זה כי נוח לקונה בביטול).
המשנה ברורה (שיח,ה) כתב כפי מסקנת המגן אברהם שמותר למי שנתבשל עבורו.
בתשובת הכתב סופר (סי' נ) הסביר שדברי המגן אברהם מתייחסים למציאות שאכן אין חשש שיבוא לומר לישראל שיעשה איסור אבל יש מצבים בהם חשש כזה קיים כפי שמובא בתוך הדברים.

לכן