שאלה:

אם נתערב כלי טרף עם כלים כשרים, מה צריך לעשות?

תשובה:

אם לא מזהה את הכלי שנטרף מבליעת איסור (כגון נבילה) מעיקר הדין - מותר להשתמש בכלים גם ללא הגעלה ומהיות טוב להמתין לפני השימוש כ"ד שעות.
ואם בלע הכלי חלבי בשר או להיפך- מעיקר הדין דינו כנ"ל, אלא שיש יותר מקום להצריך להחמיר ולהמתין כ"ד שעות.
ומידת חסידות מופלגת להגעיל את כל הכלים שנתערבו.

ובארוכה:

לכאורה היה נראה שמכיון שיש לנו יכולת להכשיר את הכלי הזה ע"י הגעלה היה דינו כדבר שיש לו מתירין [להלן: דישל"מ] שדינו שאפילו באלף לא בטיל (ביצה ג ע"ב, והובא להלכה בשו"ע יו"ד סי' קב סעיף א), אלא שבעקבות סוגיא המדברת על טבל האוסר במשהו (עבודה זרה עג ע"ב), שאלה הגמ':

"אלא טבל מ"ט? כהתירו כך איסורו. דאמר שמואל אפילו חיטה אחת פוטרת כל הכרי".

התוס' (שם) הקשו מדוע הגמ' לא תירצה שחומרת טבל היא מחמת שהוא דישל"מ? ותירץ ר"ת שמדובר בגמ' שלא היה לו טבל אחר להתירו, ואם יצטרך לקנות ממקום אחר כדי שיוכל להפריש על מה שנתער- יהיה לו הפסד, ובמקום הפסד- לא שייך דין דישל"מ.

ומכאן למד הרשב"א (תורת הבית הארוך ב"ד ש"ד לח.)

"כלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים ואינו ניכר- בטל ברוב, ואע"פ שאיפשר להגעילו ולהחזירו להכשירו ע"י כן - אין דנין אותו כדבר שיש לו מתירין לאסור כולם עד שיגעילם, אלא הרי הוא כאיסור יבש שנתערב ביבש ובטל ברוב. שכל שאין מתירין שלו באין מאליהן וצריך לפזר מעותיו ולהוציא הוצאות במתירין - אינו בכלל שיש לו מתירין".

המהרש"ל טען, שכלי שצריך הגעלה אינו בגדר דישל"מ משום שאין ההיתר בא מאיליו אלא צריך לעשות מעשה בכדי שיצא מאיסורו.

מנגד, המהרי"ל כתב שוודאי דינו כדישל"מ מאחר שהוצאות ההגעלה אינם כ"כ גדולות ויש להגעיל את כל הכלים.

והרא"ה כתב שכל דבר שניכר בו האיסור אינו בטל, ועל כן בכלי שיש לנו אפשרות להגעיל ולהוציא ממנו האיסור חשיב כניכר האיסור ועל כן חייב להגעיל את כל הכלים.

להלכה:

פסק השו"ע (יו"ד סי' קב סעיף ג') כדעת הרשב"א וזה לשונו:

"כלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב ואין דנין אותו כדבר שיש לו מתירין (לפי שצריך להוציא עליו הוצאות להגעילו וכל כיוצא בזה)":

אם כן, נראה שהשו"ע והרמ"א מסכימים בדבר זה.

אלא שהש"ך (סק"ח) העיר שאם אין הפסד מרובה יש לחוש למהרי"ל, ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הרשב"א.

כמו כן העיר שאין להשתמש בכלים עד שיעבור מעת לעת (24 שעות) שאז מן התורה לא יהיה איסור, שהבלוע בכלי יהפך לפגום. ובנוסף כתב שיש להסיר אחד מהכלים ולא להשתמש בכולם יחד.(הרוצה להרחיב במקורות הדינים העומדים מאחורי פסק זה, יעויין ביו"ד סימן קט).

בנוסף, הש"ך הביא תשובת מהר"י בן לב, שכל הדין של הרשב"א הינו רק אם הכלי בלע בליעת איסור נבילה ונתערב עם כלים בשריים, שאז המצב הוא של תערובת מין במינו, ולא יבוא לידי נתינת טעם. אבל אם הכלי הוא חלבי ונתערב בכלים בשריים או להיפך, מכיון שיכול להגיע לידי נתינת טעם חייב להמתין עד שיעבור מעת לעת. אך הש"ך כתב שהב"ח השיג עליו ודחאו.
ולכאורה בנידון זה, של תערובת מין בשאינו מינו (כלי בשר עם חלב, ולהיפך) אין לנו הכרח  שהשו"ע סובר גם במין בשאינו מינו את דין הרשב"א שיש ביטול ברוב, ויכול להיות שבמין בשאינו מינו יודה שיש חובת המתנה משימוש בכלים עד שיעבור מעת לעת, וכן כתב הפר"ח (סק"ח) ונמצא שיש יותר חיוב להמתין בכלי בשר שנתערב בכלי חלב
לעומתו הפמ"ג בשפתי דעת (סק"ח) ועוד, כתבו שאין מקום לחילוק בין מין במינו לבין מין בשאינו מינו בדין זה, וכתב שסתימת הרשב"א והשו"ע מורה שאין חילוק בין מין במינו למין בשאינו מינו .

הט"ז (סק"ח) כתב שאמנם מותר להשתמש בכלים ללא הגעלה, אך לא ישהה הרבה זמן מבלי להגעילם.
בפתחי תשובה (סק"ו) הביא את דעת הנודע ביהודה שבכלים אין דין דישל"מ מאחר שאת השימוש בכלי היום לא יוכל להשלימו לאחר שיעברו 24 שעות משא"כ במאכל שאם לא יאכלו היום יכול לאכלו מחר. כמובן שאין זה כדעת השו"ע הסובר שבכלים חל דין דישל"מ אלא שכאן התיר מטעם שיש לו הוצאות.

ובאחרוני זמננו –
הבא"ח (חקת ש"ש יט) פסק כלשון השו"ע. והרב עובדיה יוסף (הליכות עולם ח"ז, הלכות תערובות) פסק שטוב להחמיר כדעת הש"ך להמתין מעת לעת.
והרב יעקב אריאל (באהלה של תורה ח"א יו"ד סי"א) כתב שתבנית שנתערבה בכמה תבניות, מכיון שהוצאות ההגעלה בימינו מועטות – יש להגעיל את כולם או ללבנם ליבון קל ואז כולם יעשו פרווה.

לסיכום:

המורם מן האמור, במקרה של בליעת איסור מין במינו -מעיקר הדין מותר להשתמש בכלים גם ללא הגעלה כפסק השו"ע והרמ"א, אלא שמהיות טוב להמתין לפני השימוש כ"ד שעות כש"ך.
ובמקרה של בליעת איסור מין בשאינו מינו (כגון בשר בחלב)- מעיקר הדין אין צריך להמתין ומותר להשתמש מיד כפמ"ג, אלא שבנידון זה יותר ראוי להחמיר ולהמתין כ"ד שעות לפני השימוש בכלי כחילוק הפר"ח הנ"ל.
והרוצה להחמיר מידת חסידות מופלגת להכשיר את כל הכלים כסברת הט"ז ועוד - תע"ב, אלא שזהו טורח גדול ואינו חובה.

{בברכה: הרב שמואל בקוש}