שאלה:

האם יש עניין שהתפילה שלי תהיה עד שהשליח ציבור יתחיל את החזרה כדי שאני אספיק קדושה ואהיה שותף פעיל בחזרה או שאני פשוט מתפלל ואם אני מספיק מספיק ואם לא אין בעיה גם אם זה יהיה במשך כל החזרה?

תשובה:

אין להימנע מלהאריך בתפילה לצורך אמירת קדושה עם הציבור.

תשובה מורחבת:
השו"ע (בסימן קט סעיף א') כתב: "הנכנס לבה"כ ומצא צבור מתפללין אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה או לקדיש יתפלל ואם לאו אל יתפלל".
והסתפק הביאור הלכה (ד"ה הנכנס), באדם הרגיל להאריך בתפילתו ולא יספיק קדושה אם מותר לו להתחיל. וכתב שמלשון זו של השו"ע אין להוכיח שאסור, מאחר שדין זה נאמר במאחר לתפילה ומצאם שכבר התחילו בתפילת הלחש. אבל אם הוא התחיל עימהם בשווה את תפילתו, חלה עליו כעת מצוות תפילה בציבור ועדיין לא חלה עליו מצווה הקדושה. ועל כן יתפלל ומה שלאחר מכן לא יוכל לענות לקדושה- הרי הוא אנוס. אך מצד שני אין להוכיח שמותר מהלשון "ומצא ציבור מתפללין" ועל כן כתב שצריך עיון כללי בדין "אין מעבירין על המצוות".
נראה שהכרעת האחרונים (ראה פסקי תשובות סימן קט אות ב ובהערה 15) שאין להימנע מלהתפלל יחד עם הציבור גם אם לא יספיק קדושה עם הציבור, בין לפוסקים שתפילה בציבור עדיפה על קדושה (מג"א סק"ב) ובין לפוסקים שקדושה עדיפה על תפילה במניין (פמ"ג ומשנ"ב סק"ד) מכל מקום דברים אלו אמורים במאחר לתפילה ולא במתפלל עם הציבור.
וכתב הבא"ח (פרשת כי תשא שנה ראשונה אות ו): "ועל דרך זה אני אומר דהמתפלל עם הציבור והאריך בתפלתו ולא שמע החזרה, שגם תפלתו תהיה שלימה בסוד החזרה, מאחר שנכללת עם תפלת אותם הציבור".
אולם בתפילת שחרית, יש פיתרון נוסף, כפי שהביא הגרע"י (יביע אומר ח"ב סי' ז) שרשאי האדם להקדים תפילתו לתפילת הציבור כאשר רוצה להספיק קדושה, ונחשב גם כתפילה בציבור ואין בזה משום מקדים תפילתו לתפילת הציבור. ומה שכתבנו דווקא בשחרית מאחר שבמנחה אם יתחיל קודם הציבור ימנע מעניית אמן יהא שמיה רבה בקדיש שקודם העמידה, שהיא וודאי עדיפה מלהספיק קדושה. אכן יש החולקים על עיצה זו (הפמ"ג הנ"ל, שו"ת אור לציון ח"ב סי' רצ"א, ועוד).
המורם מן האמור:
אין להימנע מלהתחיל להתפלל עם הציבור תפילת לחש ולקצר את הכוונה בתפילה לצורך עניית קדושה.
{בברכה הרב שמואל בקוש}