שאלה:

אדם המתפלל בהר הבית בזה"ז:
1. האם עליו לומר את הנוסח של "ברוך ה' אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם" או לא?
2. והאם יש הבדל בין חזרת הש"ץ לבין תפילת היחיד בלחש?
3. ומה אמורים לענות בחזרת הש"ץ - אמן או ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד?

תשובה:

השינוי בחתימה -

שנינו במשנה (ברכות ט,ה) "כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם משקלקלו המינין ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם" מבואר שאופן החתימה של ברכות היה שונה מחתימה רגילה בגבולין. וגם שינוי זה השתנה עם הדורות שבתחילה אמרו מן העולם ואח"כ אמרו מן העולם ועד העולם. שינוי זה נלמד מתוך הפסוק בנחמיה (ט,ה) "וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם" ופירש רש"י (תענית טז,ב) "דכתיב בתפלת עזרא בבית שני קומו וברכו את ה' אלהיכם - והיינו ברוך ה' אלהי ישראל כו'" היינו שהלויים לימדו לברך בלשון של "מן העולם עד העולם"

כיצד הייתה נאמרת החתימה בפועל –
בגמרא תענית טז: הנוסח הוא "ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל" ומבואר שמזכיר פעמיים את המילה ברוך וכן שמוסיף "ה' אלוקים"

אבל בראשונים הוסיפו על לשון זה וניתן לראות שינויים מסוימים בלשון הראשונים -

רש"י ברכות נד. כתב "המברך אומר בסוף כל ברכה ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך חונן הדעת, וכן בכולם"
והרמב"ם (תעניות ד,טו) כתב "וכשמגיע שליח צבור לומר מי שענה את אברהם אומר ברוך אתה ה' אלהינו אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך אתה ה' גואל ישראל"
ובמאירי (ברכות סג.) כתב "שבסוף כל ברכה וברכה היה אומר המברך סמוך לחתימתו ברוך ה' מן העולם וחותם כגון ברוך ה' מן העולם מגן אברהם והדומה לזה.
פסקי הרי"ד (ברכות סג.) - "והמברך או' בסוף כל הברכה ברוך י"י אלהי יש' מן העולם ועד העולם מגן אברהם"

טעם השינוי בחתימת הברכה-
הריטב"א ברכות (הובא בשיטה מקובצת) קישר בין השינוי בעניה (שעונים בשכמל"ו כפי שיובא לקמן) לבין השינוי בחתימה וכתב "וכיון שהעונין מאריכין ואומרים ברוך וכו' לעולם ... בדין הוא שיאריכו המברכין ויאמרו מן העולם ועד העולם" ומשמע שר"ל שכשם שהאריכו בשבח בעניה כן יש להאריך ולשבח גם בחתימה כדי שגם המברך וגם העונים ישבחו בשבח גדול יותר.

השינוי בענייה -
היה שינוי נוסף במקדש והוא שאחרי כל ברכה לא היו עונים אמן אלא היו עונים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ודבר זה מבואר בתוספתא תענית ובברייתא תענית טז: (וכן בתוספתא ברכות וברייתא ברכות סג. אלא ששם מוזכר רק שלא היו עונים אמן ולא הוזכר בשכמל"ו)

ז"ל הברייתא תענית (טז:) -
"שאין עונין אמן במקדש. ומנין שאין עונין אמן במקדש - שנאמר קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה. יכול על כל ברכות כולן לא תהא אלא תהלה אחת - תלמוד לומר: ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה תן לו תהלה. ואלא במקדש מהו אומר? ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל, והן עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

היינו שלמדו מתוך פסוק בנחמיה ט,ה –"וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" שצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ולא אמן.
ופירש רש"י בתענית שם שמהמילים "קומו ברכו" לומדים למברך שצריך לומר ברוך ה' אלוקי ישראל ומהמילים "וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ" לומדים לענות "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"

בטעם השינוי הביאו בשם הערוך (המאירי תענית טז:) "שמלת אמן סוף ברכה ואין סוף לברכותיו של הב"ה". (היינו שאמן מסמל את סוף הברכה שאין אחריה עוד ברכה ואין מתאים רעיון כזה במקדש) על דרך זו שיש הבדל במשמעות בין אמן לבשכמל"ו כתב גם בספר הר הבית של הגר"ש גורן עמ' 422 והסביר שאמן שמשמעותו גם האמנת דברים מכוון לעולם הזה הכולל את ימות המשיח אבל אינו כולל את העולם הבא ואילו בשכמל"ו מכוון להגשמת ההבטחות לעולם הבא. שהרי בו מכתירים את מלכו של עולם לעולמי עד שכולל גם את העולם הבא.

גם מהריטב"א ברכות סג. (המובא בשיטה מקובצת שם) שכתב שלומדים מהפסוק שכתוב  "ויברכו" ש"לא סגי בעניית אמן" משמע שטעם השינוי הוא כדי להגדיל את השבח ולא די בעניית אמן אלא צריך שבח גדול יותר. ומסביר על פי זה גם את השינוי בחתימה "וכיון שהעונין מאריכין ואומרים ברוך וכו'... בדין הוא שיאריכו המברכין ויאמרו מן העולם ועד העולם". ומשמע שכוונתו שכשם שהעונים מאריכים ומגדילים את השבח גם המברך צריך להאריך בשבח.

טעם אחר נראה במאירי הנ"ל שכתב  "וחומר הדבר מתוך שהיו מזכירים שם המפורש " (ויתכן והוא גם כן מהערוך)  וכן הוא בריטב"א תענית טו: – "כי במקדש כל השנה היו נוהגים לעשות כן, כי לפי שאומרים את השם ככתבו יש להם לענות בשכמל"ו". וגם הרע"ב תענית ב,ה כתב "לפי שהיו מזכירין שם המפורש בחתימת הברכה ולא סגי בעניית אמן". ויש בזה חידוש לומר שמזכירים שם המפורש בחתימת ברכות השליח ציבור כי לכאורה אמרו כן לגבי ההזכרה ביום הכיפורים במשנה יומא ולענין ברכת כהנים במשנה סוטה ולא שמענו כן בחזרת הש"ץ במקדש.

היסוד שעניית בשכמל"ו קשור בשם המפורש הוא במשניות ביומא (ג,ח וד,א). ובתוספות סוטה מ: משמע שכך היו עונים גם על הזכרת השם המפורש בברכת כהנים. -והיינו השם ככתבו כאמור במשנה סוטה לח. ביחס לברכת כהנים שבמקדש מזכירים את השם ככתבו ונפסק ברמב"ם תפילה יד,י

אמנם יש להוכיח מתוספות ישנים יומא לז. שאין לומר שהטעם הוא משום שם המפורש כי בגמרא יומא לז. ביחס למה שאמרו שם שעונים בשכמל"ו אחרי הזכרת השם ע"י הכהן הגדול הביאו בברייתא שם את המקור לענייה זו ושם הביאו את הפסוק כי שם ה' אקרא ואת הפסוק זכר צדיק לברכה ולא את הפסוק בנחמיה שהובא במסכ' תענית. ועל זה כתבו התוספות ישנים שהטעם לשינוי הפסוקים הוא כי ביומא מדובר על השם ככתבו. ומשמע מדבריהם שבתענית מדובר על הזכרת השם בכינויו וא"כ מוכח שאין הטעם משום הזכרת השם.

באלו ברכות היו נוהגים לשנות את החתימה וכן את הענייה-

לכאורה מלשון נוסח המשנה ברכות "כל חותמי ברכות שהיו במקדש" ובנוסח התוספתא ברכות "כל חותם ברכות שהיו במקדש" היה אפשר לפרש שהכוונה לכל סוגי הברכות, אבל רש"י נד. על המשנה פירש זאת בהקשר של מברך ועונה והביא את הגמרא בתענית ששם מובא הענין שהמברך אומר מן העולם ועד העולם והעונים אומרים בשכמל"ו (ובזה מובן מדוע לא הסתפק להביא את הגמרא ברכות עצמה בדף סג. על המשנה והיה צריך להביא מתענית כי רצה לחבר את הברכה עם העניה ובגמרא ברכות לא מוזכר בשכמל"ו) ומשמע שבא להסביר באיזה הקשר חותמים באופן זה והיינו דוקא בברכות שיש בהם מברך ועונה.

הראב"ד המובא ברשב"א ובמאירי ברכות סג. כתב דוקא לתפלה אבל לשאר ברכות לא היו המברכים מאריכין ולא העונין. והביא ראיה ממה שמצאנו שענו אמן על קריאת התורה של עזרא הסופר (נחמיה ח,ו) "וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת יְקֹוָק הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן". (אמנם העירו על ראיה זו ששם לא מדובר בקריאה בהר הבית אלא "ברחוב אשר לפני שער המים" אבל יש שטענו שגם זה היה בהר הבית). גם הריטב"א ברכות שם (הובא בשיטה מקובצת) כתב "ודוקא לתפלה אבל לשאר ברכות אמן היו עונין"

ואמנם בגמרא סוטה מ: יוצא שגם על ברכת כהנים לא היו עונים אמן כי על מה שאמרה המשנה שם שברכת כהנים במקדש היא ברכה אחת אמרו בגמרא שהוא משום שלא ענו אמן. אמנם לא אמרו בגמרא שעונים בשכמל"ו אבל התוספות  שם כתבו שהיו עונים בשכמל"ו על הזכרת השם בברכת כהנים, ומשמע לפי התוספות שבכל מקום שהיו מזכירים את השם המפורש היו עונים כך. אמנם עדיין יש לומר שאכן בשאר ברכות לא היו מזכירים את השם המפורש אלא רק בברכת כהנים וא"כ אין התוספות חולקים על הראב"ד[1].

רש"י בסוטה מ: כתב "שכל ברכה שהיו מברכין במקדש כך היו מברכין ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם למגן אברהם וכן למחיה המתים."  ואפשר לכאורה ללמוד מדבריו שכל ברכה אפילו שלא בתפילה כך מברכים אבל מהמשך לשונו משמע שהיינו בברכות שקשורות לשליח ציבור ולכן הביא את הדוגמאות של מגן אברהם ומחיה המתים. וגם בתענית טז: שכתב "וכן בכל ברכות שבמקדש" יתכן והיינו דוקא לרבות כל הברכות של שמונה עשרה כי שם דברו על גאל ישראל והשש ברכות הנוספות בימי תענית ועל זה כתב רש"י שלאו דוקא אלא כל הברכות.

ואמנם ברמב"ם תענית ד,טו הזכיר את השינויים רק בתפילת התענית ומשמע שם שהשינויים הם רק בתוספת של הברכות הקשורות לתפילת תענית. אבל היות ואין מקור לחילוק זה במקורות המשנה והתוספתא שמשמע בהם שהוא דין כללי במקדש שאינו קשור לתענית לכן קשה לומר שהיה רק בתענית ולא היה שייך לומר על תענית בלבד את הנוסח של המשנה ברכות "כל חותמי ברכות שבמקדש" וגם המשנה ברכות לא הזכירה כלל את ענין התענית. ואמנם המקור בנחמיה ט שם מדובר על יום תענית שעשו על שנשאו נשים נכריות אבל לא הודגש זה בשאר המקורות.

האם רק בשליח ציבור-

כאמור לעיל המקור לשינוי בברכות הוא מהפסוק בנחמיה "קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" ומשם לומדים הן את השינוי בחתימה והן את השינוי בעניית הברכה . ופירש רש"י בתענית שם שמהמילים "קומו ברכו" לומדים למברך שצריך לומר ברוך ה' אלוקי ישראל ומהמילים "וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ" לומדים לענות "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" והיינו שבפסוק יש את שני הצדדים של השינוי ופשט הפסוק הוא שיש קשר ביניהם. ואכן הריטב"א ברכות סג. (מובא בשיטה מקובצת) קישר בין הענייה לבין החתימה וכתב "וכיון שהעונין מאריכין ואומרים ברוך וכו' לעולם כדאיתא במסכת תענית בדין הוא שיאריכו המברכין ויאמרו מן העולם ועד העולם". היינו כשם שהעונים משבחים בשבח גדול יותר כך המברך משבח בשבח גדול יותר ולפי זה כל השינויים שייכים רק כאשר יש מברך ועונה ולא בכל הברכות. ואכן מיד אח"כ כתב ריטב"א שאומרים רק בתפילה ולא בשאר ברכות.

וכן לפי הטעם המובא בראשונים שהשינוי קשור לשם המפורש , ברור שהוא שייך רק במקום שמזכירים את שם המפורש ולומר שבכל ברכת יחיד היו מזכירים את השם המפורש א"א לומר כן שהרי אדרבה השם היה נעלם מאוזני השומעים ביום הכיפורים ולא היו יודעים אותו.

ואמנם נוסח המשנה ברכות "כל חותמי ברכות שהיו במקדש" ובנוסח התוספתא ברכות "כל חותם ברכות שהיו במקדש" לכאורה משמע באופן מורחב יותר, אבל כבר הוזכר שרש"י על המשנה חיבר את השינוי בחתימה עם השינוי בענייה  ומשמע שהוא קשור בחזן וקהל ממילא כך יש לפרש במשנה.

האם השינוי הוא רק בזמן שבית המקדש קיים –

במשנה ברכות ט,ה הנוסח הוא "חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים וכו'" ומשמע ברור שהוא דין דוקא במקדש כי בדין הקודם במשנה נאמר "לא יכנס להר הבית במקלו וכו' ואם כן המשנה שינתה את לשונה בכוונה מלשון "הר הבית" ללשון ה"מקדש".
וגם ביחס לשינוי בענייה הנוסח בתוספתא ברכות הוא "אין עונין אמן במקדש ומניין שאין עונין אמן במקדש וכו'" וכן בסוטה (מ:) "תנו רבנן: מנין שאין עונין אמן במקדש?" וכן בתוספתא תענית "במקדש מה הן או' ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואין עונין אמן במקדש מנין שאין עונין אמן במקדש" וכן הוא הנוסח בגמרא ברכות ותענית.
גם רש"י בתענית טז: כתב בפירוש "אלא בשער מזרח ובהר הבית - כלומר, בזמן שבית המקדש קיים כשמתפללין בהר הבית נכנסין בדרך שער המזרח, לפי שלא היו עונין אמן במקדש",

גם לפי הטעמים השונים ביחס לצורך השינוי, השינוי שייך רק בזמן שבית המקדש קיים – הן מצד המשמעות הפנימית של החילוק בין אמן לבשכמל"ו והן אם הטעם קשור להזכרת שם המפורש.

אלא שלכאורה היה אפשר לומר אחרת בגלל האמור במשנה תענית "וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היינו נוהגין כן אלא בשער מזרח ובהר הבית" שמשמע לכאורה שהוא דין בהר הבית וגם אפילו בלי מקדש וכן ברמב"ם כתב בהלכות תענית ד,טו "כשהיו מתפללין על הסדר הזה בירושלם היו מתכנסין בהר הבית כנגד שער המזרח " משמע לכאורה שהוא דין בהר הבית,

 אבל כמה תשובות לדבר –

א.      רש"י שהובא לעיל הדגיש במילה "כלומר" שאין הכוונה כפשוטו אלא הכוונה לבית המקדש.
ב.      במלאכת שלמה במשנה שם כתב "ובמשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל נמחקו מלות ובהר הבית וכן בירושלמי ליתיה".
ג.        הראשונים דנו על מה העירו חכמים במשנה ש"לא היינו נוהגין כן" רבינו גרשום פירש "לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח במקדש אבל בגבולין אומר העניות קודם ברכות" היינו שהוא דין בהלכות תפילת תענית האם אומרים מי שענה וכו' לפני חתימת הברכה או לאחריה. (ועוד שהזכיר בפירוש "במקדש" כך שבכל מקרה לפירושו הכוונה למקדש ולא רק להר הבית).

אמנם רש"י פירש שהטעות הייתה שלא ענו אמן (ומ"מ כבר הובא שגם לרש"י הכוונה לזמן שבית המקדש קיים), אבל הריטב"א והר"ן דחו דבריו כי הגירסא המקורית במשנה הייתה שענו אמן גם אצל ר' חלפתא ורש"י שינה את הגירסא ל"לא ענו אמן".

ולכן הביא הריטב"א פירושים אחרים –

בשם התוספות כתב שפירשו שהטעות של ר' חלפתא הייתה שתקעו על סדר הברכות וזה עושים רק במקדש אילו בגבולים צריכים לתקוע שלא על סדר הברכות אלא בסופם.

עוד הביא פירוש שהטעות הייתה שהם תקעו בשופר ובחצוצרות והיו צריכים לתקוע רק בחצוצרות.

ועוד הביא פירוש כמו פירוש רבינו גרשום לעיל שהטעות הייתה מתי לומר מי שענה וכו' אם לפני החתימה או לאחר החתימה.

גם הר"ן על הרי"ף הסכים לפירוש זה האחרון. וגם במאירי הביא פירוש זה שהטעות הייתה היכן לומר מי שענה.

היוצא לפי פירושים אלו הוא שאפילו אם נגרוס במשנה "הר הבית" ונסביר שהיינו הר הבית אפילו בלא מקדש מ"מ אינו קשור לענין השינויים בתפילה אלא לשינוי אחר הקשור בדיני תענית שעליו אמרו שנהגו רק בהר הבית.

מעתה קשה לבנות על לשון הרמב"ם הנ"ל ולומר שהוא דין אפילו רק בהר הבית מה גם שהרמב"ם לא הזכיר את השינוי בשאר השנה ולא ביאר בפירוש שהוא לא תלוי במקדש וכיון שלפי המקורות המפורשים דין זה תלוי במקדש ובפרט לפי הטעמים של דין זה ממילא נפרש גם את הרמב"ם לפי המקורות ולא נצטרך להוציא דין חדש שאין לו יסוד.

לסיכום בנידון השאלה-

א.      השינויים בחתימה ובעניה שייכים רק בזמן שבית המקדש קיים

ב.      גם בזמן המקדש שינויים אלו היו רק בתפילת חזרה של שמונה עשרה של השליח ציבור שיש מברך ויש עונים ויש אומרים שהוא משום שהיו אומרים שם המפורש וכן יש אומרים שענו בשכמל"ו על הזכרת השם בברכת כהנים אבל לא היה שינוי בשאר הברכות ובוודאי שלא היו בברכות של היחיד שאין שם עונים ולא שם המפורש.

[1] יש להעיר שהרמב"ם לגבי ברכת כהנים כתב (תפילה יד,ט) "וכשישלימו, כל העם עונים ברוך יי' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם". ולדעתו לא ענו בשכמל"ו אלא ברוך ה' אלוקים וכו' ומקורו צ"ע אבל עכ"פ לדעתו הענייה בברכת כהנים הייתה יוצאת דופן בזה שהעונים אמרו את מה שבדרך כלל אומר המברך.

{בברכה: הרב יעקב סבתו}