פגעתי ברכב, לרכב הנפגע נגרם נזק פחחות, הרכב הוא של העירייה ששוכרת אותו בליסינג,

האם אני יכול לקחת בעצמי את הרכב לתקן במוסך פרטי שיתקן בצורה טובה ויחזיר את הרכב לקדמותו או שאני מחויב לתת להודיע לחברת ליסינג לתקן את זה אצלם, ואז יש לי חשש די סביר שהם יחייבו אותי בסכום הרבה יותר גדול ממה שלוקחים במוסכים רגילים, וכן אני חושש שהם יחייבו אותי בעמלות שונות ומשונות, 

למען ההגינות חשוב לי לומר שיתכן שיש סעיף שמחייב את השוכר להודיע לחברה על כל נזק באוטו ולתת להם לטפל בזה...

אולם מצד שני לא מדובר כאן בחלק חשוב באוטו שאז יש לחברה חשש שאני לא יביא חלק מקורי וטוב אלא רק בנזק פחחות חיצוני בעלמא,.

 

דיברתי עם הנהג ברכב הנפגע, עובד עירייה, הוא שאל את המנהל שלו האם יוכל להגיע לקראתי בזה, הוא אמר לי שמצידו אין בעיה כלל, הוא לא מפסיד כלום רק שאוודא מול רב שזה אכן בסדר.

 

תשובה:

אפשר לתקן את הרכב במוסך פרטי כי המזיק אינו כפוף לתנאי החברה אלא הוא מחוייב מצד ההלכה לתקן או לשלם על הנזק . ככל שהנזק יתוקן באופן סביר ומקובל, אין לחברה מקום מצד הדין לתבוע ממנו יותר מזה.  אמנם השוכר מצידו צריך לעמוד בתנאי השכירות שהתחייב אליהם מול החברה, אלא שאין זה באחריות המזיק לברר מהם ההתחיבות של השוכר מול המשכיר.  יותר מכך - לאחר שהמזיק תיקן את הנזק אין לו אחריות לשלם לשוכר במקרה שחברת ההשכרה תתבע מהשוכר לעמוד בתנאים מסוימים ובהוצאות גבוהות יותר מאשר הסכום המוערך לתיקון הנזק.

 

נימוקים

המזיק חפץ שכור צריך לשלם לבעלים ולעיתים גם לשוכר על הנזק. על הנזק בגוף החפץ הוא משלם לבעלים , ולפי דעת הנתיבות הוא צריך לשלם גם לשוכר את ההפסד ביכולת השימוש בחפץ בזמן שהחפץ היה מושכר לשוכר . כך כתב הנתיבות המשפט שמא אות יא-

"וכן אם הזיקו אחר משלם להשואל דמי שיווי ההשתמשות על זמן השאלה והמותר לבעלים" (וכעין זה בסי' שמ אות ג)[1].[2].

עכ"פ ברור שסך כל ההוצאה של המזיק תהיה לא יותר משיווי החפץ אלא שצריך לחלק את התשלום בין הבעלים לבין השוכר לפי הענין.

אמנם אם המזיק חושש לשאת ולתת עם בעל החפץ כי חושש שעלול לחייב אותו בהוצאה יתרה מעבר למה שמחוייב על פי דין תורה , הרי שיכול הוא לשלם לשוכר את הנזק ואינו מחוייב מעבר לכך. כך יש להוכיח משני מקומות בשו"ע בהם מדובר על מי שמחזיק חפץ של גוי בשכירות או בפקדון ובא אחר והזיקו שהמזיק משלם רק את שווי הנזק או הפקדון אף שהגוי מבקש תשלום גבוה  יותר . בסי' עב,ח המקרה הוא סייף שהיה בידי ראובן כמשכון מגוי ושמעון שאל את הסייף ואבדו משלם רק שווי הסייף אע"פ שהגוי שואל ממנו ממון הרבה. וכן בסי' שעח,ט ע"פ תשובת הרא"ש שמי שהזיק לסוס של גוי השכור ליהודי משלם את פחת הסוס ולא יותר מכך אף שהגוי "מעביר עליו את הדרך". (ואמנם שם משמע שאם עשה בכוונה יש לחייב את המזיק והסביר בדגמ"מ שהיינו משום דינא דגרמי עכ"פ בנידון כאן אינו שייך)

מדינים אלו ניתן ללמוד שני דברים א. זכותו של המזיק לשאת ולתת עם השוכר ואינו מחוייב לעמוד מול הבעלים ב. אינו צריך לשלם מעבר לנזק אף אם השוכר יצטרך לשלם כך לבעלים.

אמנם יש להעיר שלכאורה השוכר עצמו יכול לטעון שאינו רוצה להתעסק בזה כל עוד שהנזק קרה באונס לשוכר באופן שהשוכר לא היה יכול למונעו, שהרי השוכר פטור מנזק של אונס. ולכן יכול לטעון שהמזיק יעמוד מול הבעלים,  וכך כתב המאירי ב"ק יד. לגבי שומר שור והוזק השור ע"י אחרים "אם שלא בפשיעה השומר, הרי הוא אונס ובשואל חייב בכל ובאחרים פטור אלא שהבעלים גובים מן המזיק כדינם"  אבל מ"מ בנידון השאלה מדובר שהשוכר אינו מתנגד להתעסקות מול המזיק וגם כאמור לעיל אף לשוכר יש תביעה על המזיק שיתקן את החפץ השכור כדי שיוכל להמשיך ולהשתמש בו, ולכן ממילא אין בעיה שהתנהלות המזיק תהיה לפחות מול השוכר ואם המזיק חושש שהבעלים יתבעו ממנו תוספת שלא כדין, רשאי הוא להתנהל רק מול השוכר ולא מול הבעלים.

אכן אם השוכר התחייב מול המשכיר בתנאים מיוחדים הרי שהוא מחוייב לעמוד במה שהתחייב ולכן בנידון השאלה השוכר צריך לעמוד בתנאים שהתחייב בהם מול חברת ההשכרה.

 

[1] והביא ראיה מדברי הנימוקי יוסף ב"מ ס. שם כתב בשם הר"ן שכאשר השאיל חפץ להשתמש בו ללא הגבלת זמן "השאיליני בטובתך" ואח"כ המשאיל ביקש מהשואל להשתמש בחפץ ואבד החפץ הרי שהמשאיל משלם לשואל את הזכות שהפסיד לו להמשיך להשתמש בחפץ וממילא ק"ו אם אחר הזיק לחפץ שצריך המזיק לשלם לשואל את ההפסד שגרם לו

[2] יש שרצו ללמוד שהקצות סי' תי חולק על הנתיבות אולם נראה שאין הכרח שיש מחלוקת למעשה אלא אולי רק בהגדרת הדברים. ראה בזה בספר שמרו משפט ח"ד סי' קכט