שאלה:

שלום הרב!
יש לי שעון חכם (Amazfit t-rex pro) שמלבד להראות מה השעה מודד צעדים ודופק
שאלתי היא - האם מותר לענוד אותו בשבת?
בשעון יש שני מצבים -
1. הוא מודד צעדים ודופק ומדידת הצעדים מופיעה על המסך הראשי של השעון

2.הוא מודד צעדים בלבד (את הדופק ניתן לכבות) ומדידת הצעדים לא מופיעה על המסך הראשי של השעון

אשמח לדעת מה הדין בכל אחד מהמצבים

מלבד עניין הצעדים והדופק ניתן להגדיר שהשעון יתפקד כשעון רגיל והשעה תופיע על הצג באופן רציף ללא התערבות ומגע אדם

תודה רבה!

תשובה:

השימוש בשעון חכם בשבת שיש בו תכונות מדידה



התשובה בקיצור -

המשתמש בשעון חכם בשבת שיש בו תכונות מדידה שונות , צריך להשבית לפני השבת את התכונות הללו במכשיר .

אם שכח לכבות או אם לא ניתן לכבות תכונה מסוימת, הרי שאם המדידה מוצגת על צג המכשיר נראה שאין ללבוש שעון זה בשבת מאחר ויש כאן חשש כתיבה והולדה. אפילו אין כוונתו למדידה, ואפילו אם היה עליו מבעוד יום מ"מ הפגיעה בכבוד השבת היא נכרת יותר.

אם המדידה אינה נכרת, הרי שאם מעונין בסוף השבת לקבל את הנתונים של המדידה, נראה שאסור להצמיד אליו את השעון בשבת כמו דין פעולה מכוונת בגרמא, ואם השעון היה כבר עליו מבעוד יום עדיף להמנע מללובשו או שיקבע בדעתו שלא ישתמש בנתונים.

אם אינו מעונין כלל בתוצאות המדידה ובטעות שכח לכבות את התכונה של המדידה או שאינו יכול לכבותה, ואין המדידה נכרת בצג נראה שהמיקל יש לו על מה לסמוך להצמיד אליו את השעון בשבת וכן להמשיך ללבוש את השעון אם כבר היה עליו מבעוד יום. אמנם ראוי שלא להצמיד את השעון לגופו בשבת אם המדידה מתחילה מיד למדוד את הדופק, והמיקל גם בזה בתנאי שאין שינויים בצג ואין לו תועלת כלל בשינויים ויש לו צורך חשוב בשעון, נראה שגם הוא יש לו על מה שיסמוך.



בהרחבה -

הדיון בשינויים בזרם חשמלי במכשירים אלקטרונים ע"י שימוש במכשיר כאשר המכשיר כבר דלוק מבעוד יום קשור לכמה ענינים-

א. דין שינוי זרם חשמלי - בין הגברה והחלשה ובין שינוי מהיר של מעגלים זעירים

ב. דין שינוי זרם כאשר אין כוונה לשנותו והוא משתנה מעצמו מחמת פעולה מסויימת.

ג. דין שינוי זרם כאשר אינו נעשה בידיים אלא ע"י פעולה עקיפה.

ד. ענין "עובדין דחול" "זילותא של שבת" ו"אוושא מילתא".



א. דין שינוי זרם חשמלי -

כידוע אסור להפעיל מכשיר חשמלי בשבת –

יש הסוברים מצד בונה ומכה בפטיש (משפטי עוזיאל ג,לו חזו"א או"ח נ,ט אג"מ ד,פד ציץ אליעזר ו,ו מנחת יצחק ג,מא מאמר מרדכי (הגר"מ אליהו) ד,קא מנחת אשר א,לב) .

ויש הסוברים שאיסורו הוא רק משום מוליד מדרבנן - בית יצחק (בהשמטות ליו"ד סי' לא) וכן נראה דעת החזון עובדיה ג,עח וה,קעו ולמעשה גם הגרש"ז במנחת שלמה א,ט שכתב שכבר הורה זקן (אע"פ שפקפק בטעם זה). (ויש שדנו לאסור מצד ניצוצות אולם לא ברור אם שייך במכשירים קטנים כנידון השאלה).

והנה לגבי השימוש במכשיר שכבר פועל מבעוד יום אלא שהשימוש בו יוצר שינוי בזרם החשמלי, ניתן ללמוד ממה שדנו הפוסקים לגבי השימוש במכשיר שמיעה וברמקול . ואמנם למעשה במכשיר שמיעה הרבה התירו לעומת רמקול שאסרו מטעמים שונים, אולם מ"מ ניתן לעמוד על עקרונות שינוי הזרם מתוך הדיון במכשירים אלו ולדון אם דומה לנידון השעון. (וברור שיש מקום לחלק בין מכשיר שמיעה לבין שעון מבחינת הצורך של האדם וכאן רק נידון הדבר מצד עיקר הדין)

כתב הציץ אליעזר (ו,ו ) לגבי מכונת שמיעה שבשינוי שנפסק מיד לא שייך בונה או מוליד "ואין בהדיבור לא משום בונה וגם לא משום מוליד, והוא בהיות ויש כאן רק בונה או מוליד לרגע קט ומיד עם הפסקת הדיבור הוא נסתר ונכלה מאליו. ומסתבר לומר דבכה"ג לא מיקרי נעשה מעשה חדש"

גם הגרש"ז אוירבך סובר כן שכן מוכח מדבריו במנחת שלמה א,ט לגבי מכונת שמיעה שלא רק שינוי בזרם אינו אסור אלא אפילו יצירת זרם חדש לזמן קצר אין בה איסור מוליד . שכתב "אפילו נגד מכשיר כזה אשר בשעה שהוא נח לא זורם בו שום זרם ורק מחמת קול המדבר נוצר ומתחדש כל פעם זרם אשר לכאורה יש לחשוש שהמדבר חשיב כפותח וסוגר לסירוגין כמה פעמים ברוח פיו את הזרם, אפי"ה נלענ"ד דשרי ואין המדבר חשיב כלל כעושה בנין לשעה וגם לא אסור משום מוליד".

וכן הוא בשש"כ פ"לד הערה קי "ועוד הוסיף הגרשז"א זצ"ל דמותר לדבר בשבת עם אדם שלובש מכשיר שמיעה דהקולות העוברים דרך המכשיר אף שמקטינים או מגבירים את פעולת חלק ממעבירי הקול אך מ"מ הואיל והשינויים הם פחות אפי מרגע כמימריה אין זה בגדר של בונה וסותר אף לדעת מרן החזו"א זצ"ל אולם במכשיר כזה אשר השינויים הם בחוט שמוליך את הזרם ולדעתו של החזו"א לא ברור לי עכ"ד

בספר קרני אורה (ח"ג) עמ' תתעא בדיני חשמל לפי שיטת הגרש"ז אויירבך הסביר שלדעת הגרש"ז גם למחמירים שיש בונה בחשמל זה אינו שייך בחיבורים חשמליים בעלי משך קצר מאוד או שקיומם תלוי בפעולה מתמשכת של האדם כי לא שייך בונה בדבר שמיד נפסק או שתלוי בהמשך פעולת האדם. והסביר שהגרש"ז חשש לשמועה שלפי החזו"א שייך בונה אפילו בחיבור שאינו קבוע אבל מ"מ סייג זאת לחיבור שנשאר זמן מה ולא חיבור קצר מאוד.

בשו"ת מנחת אשר ח"א סי' לב דן בכמה מכשירים אלקטרונים שיש בהם שינוי בזמן השימוש בהם וקבע שאין בשינויים אלו לא מוליד ולא בונה ולא מכה בפטיש אע"פ שסובר שהדלקת מכשיר חשמלי יש מכה בפטיש מ"מ בשינויים אלקטרונים מסוג אלו סובר שאין איסור מעיקר הדין כי מוליד אינו שייך אלא בדבר שיש בו תוצאה חשובה הניראת לעין וגם בונה לא שייך במעגלים זעירים המתחברים ומתפרקים בחלקיקי שניות ואין בהם כל תוצאה חשובה וניכרת לעין וכן אין בו משום מכה בפטיש בדבר שאין שום קיום וחזר והרחיב את הדברים בח"ב סי' לג.

עוד יש להעיר שבשינוי אלקטרוני שלא מורגש על ידי אחד החושים לכאורה לא שייך איסור נולד כפי שכתב בציץ אליעזר (ח"א סי' כ פ"י וח"ד סי' כו) משום שאינו דומה למוליד ריחא שהוא דבר המורגש באחד מחמשת החושים, וכתב "כח העלעקטרי אינו מושג לאחד מחמשת החושים" וכן הסכים עם סברא זו בשו"ת חלקת יעקב סי' קכ אלא שהעיר שאם מחמת הגברת הזרם מגיע קול אל האדם הרי שיש כאן דבר המגיע אל החושים . ומ"מ נלמד מדבריו שבמקום אחר שאינו מורגש לחושים לא שייך מוליד. ולפ"ז אם השינוי האלקטרוני הוא רק פנימי ולא בא לידי ביטוי חיצוני מורגש אין בו איסור משום נולד.



לעומת זאת באג"מ ד,פה התיר מכשיר שמיעה מתוך הנחה שאין בו שינויים בזרם וגם כי המדברים אינם מתכוונים לשינויים ואין זה פס"ר אבל לגבי מקרופון אסר שם סי' פד מחמת שמשנה את הזרם "שאיכא אולי חשש מלאכה בהשתמשות בכחות העלעקטרי אף בלא הבערה" ,אלא שציין בסי' פה שאינו איסור ברור ולכן נטה להקל לגבי מכשיר שמיעה בצירוף הענין של אינו מתכוון.

בשו"ת מנחת יצחק ג,מא הביא את דברי הצ"א הנ"ל שבמוליד לשעה אין איסור ושיסודו בדברי הגינת ורדים, אבל הביא בשם המהרש"ם קמ שהשיג על שיטת הגינת ורדים הסובר שאין מוליד לשעה והוכיח מדין איסור הוצאת ניצוץ ע"י חיכוך אבנים שגם לשעה אסור ושכן מוכח עוד מהחכם צבי ולכן לגבי מכשיר שמיעה התיר רק מצד דיני אינו מתכוון ומתעסק.

גם בספר שבות יצחק ח"ו עמ' קעא בשם הגרי"ש אלישיב שכל שינוי בתכנית כלי חשמלי הוא כעשיית כלי חדש.

וכן בספר אורחות שבת פ"כו עמ' עד הביאו בשם הגרי"ש אלישיב שאסור לדבר בצורה מכוונת אל מי שיש באוזנו מכשיר שמיעה משום שהדיבור מגביר את זרם החשמל ועל ידי זה נשמע הקול.

היוצא מהאמור כאן הוא שענין שינוי מעגלים מהירים במכשיר אלקטרוני הוא נתון במחלוקת הפוסקים. – לדעת הגרש"ז והצ"א והחלקת יעקב והמנחת אשר אין בו איסור בונה או נולד ואילו לדעת האג"מ והמנחת יצחק והגרי"ש אלישיב יש בו איסור .(כמובן שגם לפי הפוסקים המקילים אין להשוות באופן גורף כל מכשיר אלקטרוני למכשיר שמיעה שהוא נחוץ מאוד למי שזקוק לו וקשור גם לצורכי מצוה כגון תפילה ולימוד)

והנה לגבי שינוי אלקטרונים בשעון המודד דברים של האדם יש לדון בשני מישורים – א. שינויים המשפיעים על צג המכשיר . ב. שינויים פנימיים בזכרון השעון שאת התוצאה שלהם ניתן לראות בזמן מאוחר יותר.

לגבי השינויים בצג המכשיר לכאורה יש כאן גם בעיית כתיבה. אמנם לכאורה רק מדרבנן כיון שהיא כתיבה שאינה עומדת אבל עכ"פ קשה לומר שאין כאן כלל כתיבה . ואמנם הדבר תלוי בסוג הצג ובאופן פעולתו הטכנית אם יש שינוי פיזי ממשי של חומר (תלוי בסוג הגביש הנוזלי) או שהוא רק תאורה של נורות . וראה בענין זה בקרני אורה עמ' תתקמו בדעת הגרש"ז . וכיון שנראה שדברים אלו משתנים ללא הרף לא ניתן להקל בבעיית הכתיבה על המסך אע"פ שהיא משתנית תדיר. (יש להעיר שבמנחת אשר משמע שלא ראה בשינויים על צג טלפון סיבה להחמיר יותר מסתם שינוי אלקטרוני שלא נראה על גבי צג).

לכן נראה שכל עוד השינויים של המדידה יוצגו על גבי צג שייך כאן איסור כתיבה (וראה לקמן לגבי ענין הכוונה ואופן המעשה).

לגבי השינויים הפנימיים לכאורה לפי הסוברים שאין איסור בשינויים אלקטרונים מהירים וזעירים היה מקום לומר שגם כאן אין איסור מצד מוליד או בונה , אמנם יש מקום להסתפק כאשר יש משמעות וערך לתוצאה הסופית של שינויים אלו. היינו שלא כמו במכשיר שמיעה שהשינוי היה ואיננו ואין לו השפעה לעתיד, הרי במכשיר שמודד שינויים וזוכרם, יש משמעות עתידית לשינוי האלקטרוני הרגעי כי הוא שותף לקביעת התוצאה הסופית שלה יש ערך ומשמעות. לכן נראה שיתכן ויש להתייחס לסך כל השינויים האלקטרונים כאל פעולת מוליד אחת ארוכה שהיא נשארת לזמן מה. ואמנם לגבי בונה קשה לומר מה בדיוק נבנה ע"י שינויים אלו.

ב. כוונה לעשות את השינויים החשמליים-

הנה אילו האדם לא היה יודע כלל שיש עליו מכשיר המודד את צעדיו ודאי שלא הייתה הליכתו בגדר הפעלת מכשיר חשמלי אלא הוא מתעסק בהפעלתו.

כאשר האדם יודע שיש עליו מכשיר כזה והוא שם אותו בכוונה תחילה כדי שימדוד את צעדיו לכאורה הוא עושה פעולה במתכוון. אבל יש לטעון שאדרבא את ההליכה היה עושה בכל מקרה לצורך מטרה כל שהיא והמדידה היא בדרך אגב וממילא בשעה שהוא הולך אין לו שום כוונה לשנות את המכשיר. היינו כאשר הניח את המכשיר עליו אמנם התכוון שכאשר ילך המכשיר ימדוד, אבל בשעת ההליכה עצמה ודאי אין כוונתו להפעיל את המכשיר אלא הולך לאן שצריך ללכת. ולכן בשעת ההליכה יש להגדיר את מעשיו כאינו מתכוון. דמיון לזה בהלכה מצאנו (רנג,ה) שמותר לומר לגוי לשים קדרה על תנור כבוי ואח"כ לומר לו להדליקו לצורך חימום הבית לחולה ונחשב בשעת הדלקת האש כאינו מתכוון לחימום הקדרה כיון שעיקר ההדלקה היא לצורך חימום הבית וא"כ ק"ו בנידון כאן שעצם ההליכה היא ודאי לא לצורך הפעלת המכשיר ורק שהמכשיר יפעל על ידיה.

ואמנם לכאורה כאן הוא פס"ר אלא שמלבד שהוא לכאורה פס"ר בדרבנן (אמנם בניחא ליה) הרי יתרה מכך מכיון שההשפעה על המכשיר נעשית תוך כדי הליכה רגילה שהיא פעילות רגילה של האדם בלא שום כוונת מלאכה ובלא שום פעולה מיוחדת למלאכה , הרי שאפילו אם הוא פס"ר אין כאן איסור. יסוד זה כתב בשו"ת שבט הלוי ח"ט סי' סט-

"כשאדם אינו עושה כלום ממש והולך לדרכו לפי תומו ואינו מוסיף אף תנועה אחת למען מלאכה אף שבגרמתו נדלק אור או דבר כיו"ב בזה פשיטא שכל זמן שאינו חושב ממש ללכת למען הדליק וכיו"ב שאין אנו מצרפים הליכתו הרגילה להתוצאה הנ"ל, ואין כאן פעולה של מלאכה". ויסוד שיטתו בנוי על שיטת הרשב"א לגבי צידת צבי וכן על שיטת המ"מ לגבי קטימת קיסם ואכמ"ל.

לפי זה היה מקום להתיר להמשיך ללבוש את השעון אם לפחות היה מונח עליו מבעוד יום.

אמנם אם מצמיד אליו את השעון בשבת בכוונה כדי למדוד צעדים יש לומר שדומה לפעולה בגרמא היינו ששם דבר שעתיד להשתנות ע"י כוח אחר וכאן יש לדון שההליכה אינה גרועה מכח חיצוני אחר וממילא אין להצמיד אליו את השעון בשבת.

אמנם אם בשעה שאדם מצמיד אליו את השעון לא מתכוון כלל למדידה זו, כגון שכעת אינו רוצה כלל למדוד וגם אילו היה אפשר לבטל תכונה זו היה מבטלה לפחות לשבת - בזה יש מקום להתיר להצמיד את השעון כיון שאין כאן כוונה כלל וגם לא מעשה.



ג. אופן עשיית הפעולה או המלאכה-

יש לדון אם יש כאן עשייה בידיים או שנחשב פעולה בגרמא. והנה לגבי מדידת דופק נראה פשוט שבזמן שהשעון כבר נמצא על היד אין כאן עשיית פעולה כלל שהרי הדופק פועל באופן בלתי רצוני ואין לאדם שליטה עליו וממילא אין לדון את האדם כעושה מלאכה כל שהיא באותו זמן.

אמנם עדיין יש לדון אם יש איסור בשעה שהאדם מחבר אליו את השעון אם יחבר אל גופו את השעון בשבת (אם נניח שמחבר אותו בכוונה כדי למדוד דופק). ולכאורה תלוי הדבר באופן פעולת המכשיר. אם המכשיר מתחיל למדוד מיד עם התקרבו לגוף הרי נראה שבשעה שמקרבו לגוף יש כאן עשייה בידים שהרי הוא מקרב את המכשיר אל הגוף ומיד המכשיר פועל למדוד. ונראה לדמותו למי שמקרב עלוקה כדי להוציא דם שכתבו המ"א ואבן העוזר (שכח) שיש בזה איסור תורה של דש (ואמנם חלקו בהסבר הדבר) א"כ ה"ה כאן שהמקרב מכשיר אל הגוף באופן שהמכשיר מתחיל מיד בפעולה בהתקרבו אל הגוף יש כאן מעשה בידים. אמנם גם במכשיר כזה אם השעון כבר מונח על היד מבעוד יום לכאורה אין כאן שום מעשה בידים ביום השבת מצד הלובשו אף אם הניחו מבעוד יום על מנת שימדוד בשבת.

אם המכשיר לא מתחיל למדוד מיד בהתקרבו לגוף אלא יש לו תדירות מסוימת כל כמה זמן הוא מודד, ממילא אם בשעה שמקרב את המכשיר לא מתרחש שום שינוי ורק לאחר זמן קורה שינוי א"כ הקירוב אל הגוף נידון כגרמא ולא כמעשה. ויש לצרף דבר זה אל הצדדים של חומרת האיסור והכוונה.

אמנם לגבי מדידת צעדים בפשטות עצם ההליכה היא מעשה בידים ואם הוא מכוון ונוח לו במדידה לכאורה פועל בידים על שעון המדידה. וברור שאם יש מכשיר שצורת הפעלתו היא ע"י הליכה תחשב ההליכה כמעשה ורק אם אין דרך המכשיר להפעילו ע"י הליכה יש לדון על שינוי בעשייה.

ולכן לגבי מדידת צעדים אילו הייתה כוונה מפורשת להשפיע על השעון (כגון שרוצה לבדוק שהשעון מודד נכון או כיוצ"ב) היה נחשב כמעשה בידים אבל מאחר ואין כוונה כזו ממילא חוזר הדיון לענין הכוונה כמובא לעיל.



היוצא מן האמור מבחינת עיקר הדין-

אם מצמיד את השעון לגופו בשבת מתוך כוונה למדוד צעדים או דופק יש כאן גרמא של כתיבה אם המדידה נראית על הצג, וגם הולדה, וזה אפילו אם אין צג. אמנם אם מצמיד את השעון בשבת ואין לו שום כוונה של מדידה וגם אינו מתכוון להשתמש בנתוני המדידה לאחר השבת ,לכאורה מעיקר הדין יש להקל כי כאן שום מעשה כיון שהכל נעשה בצורה טבעית ללא פעולה מיוחדת. וק"ו אם השעון מונח עליו כבר מבעוד יום.

אם הוא מכשיר כזה שמיד שמקרב אליו את השעון מתחילה מדידת הדופק והוא מצמיד אותו אליו בשבת יש כאן איסור של כתיבה והולדה בידיים אבל אם אינו מתחיל למדוד מיד תלוי בכוונתו כנזכר לעיל.

ד. חשש לכבוד השבת

ואמנם כל מה שיש להקל כאשר אינו מתכוון למדידה זהו רק מעיקר הדין , אבל היות כל התחום של מכשירים אלקטרונים הוא מתפתח כל הזמן וחלים בו שינויים ללא הרף, ויש חשש משמעותי שהיתר בזמן מסויים ובאופן מסויים יגרור היתר גם במקרים בהם לא שייך ההיתר המקורי. ועוד שיש חשש כבד שככל שירבה השימוש במכשירים אלקטרונים בשבת הדבר ישפיע באופן ישיר או עקיף על קדושת ואוירת השבת. צא ולמד ממה שלכו"ע אסור לראות בשבת במכשיר המקרין דברים מצולמים אע"פ שהמכשיר פועל מעצמו ללא מגע יד אדם אע"פ שאין בפשטות סיבה הלכתית מובהקת לאסור אם לא מצד קדושת השבת. ויסוד הענין מוזכר בדברי חז"ל כ"אושא מילתא" או "עובדין דחול". לכן לכתחילה צריך להשבית את תכונות המדידה בשעון אף אם אינו מתכוון למדידה כדי למנוע פגיעה בקדושת השבת. אם הוא אנוס כגון שאינו יכול להשבית תכונה זו וגם אינו מתכוון למדידה נראה שיש לחלק שאם יש צג בשעון והשינויים נראים בו כל הזמן אין ללבוש את השעון אף אם כבר היה עליו מבעוד יום כי באופן זה ניכר השינוי החשמלי ויש בזה יותר פגיעה בכבוד השבת. אבל אם אין צג נראה שרשאי הוא ללבוש את השעון ובתנאי שאין כוונתו למדידה וגם בזה עדיף שלא יצטרך להצמיד את השעון אליו בשבת אלא ישאיר על עצמו את השעון מבעוד יום.
{בברכה: הרב יעקב סבתו}