שאלה:

מה הפסיקה ההלכתית בנוגע לאדם שהיה ער בליל חג שבועות לגבי ברכות השחר לפי מנהג אשכנז ולפי מנהג ספרד?

תשובה:

נחלקו ראשונים על מה נתקנו ברכות השחר.
לדעת הרמב”ם (הלכות תפילה, פ”ז הלכות ז-ט), ברכות השחר נתקנו על הנאת האדם, ואם אינו נהנה – אינו מברך. לכן, אין לומר את כל הברכות אלא את הברכות שהתחייב בהן (אם לא שמע תרנגול – לא יברך ‘אשר נתן לשכוי אם לא נעל נעליים – לא יברך ‘שעשה לי כל צרכי’ וכיוצא באלו).
מאידך, לדעת הגאונים והתוס’ והרא”ש והרמב”ן, הברכות נתקנו על מנהגו של עולם, ולכן מברכים אותם גם אם לא נהנו בפועל{ברכות השבח}.
להלכה: נחלקו בכך השו”ע והרמ”א. השו”ע (מ”ו, ח) פוסק כרמב”ם ואילו הרמ”א פסק לברך כל הברכות. למעשה, גם הספרדים נוהגים בכך כרמ”א לברך על הברכות, ובפרט שכך גם דעת האר”י (שער הכוונות, א:). וכן כתב בשו”ת יביע אומר (ח”ב סימן כ”ה, אות יג) ובכף החיים.
מכאן אנו למדים שמי שהיה ער בלילה מברך בבוקר את ברכות השחר. אמנם נחלקו הפוסקים ביחס לברכות מסוימות.

נטילת ידיים- נחלקו ראשונים מה טעמה של ברכת על נטילת ידיים: מדברי הרא”ש עולה שנטילה זו נתקנה כהכנה לתפילה. מאידך, מדברי הרשב”א הבינו הפוסקים, שהנטילה נתקנה על כך שבבוקר אדם נעשה ברייה חדשה .
ולענייננו: אם הברכה נתקנה על התפילה, הרי שיש לברך גם במקרה זה. אולם, אם היא נתקנה על “ברייה חדשה”, ייתכן שאם היה ער – לא יברך. בשו”ע (ד’, יג) מסתפק בכך והרמ”א כתב ליטול בלא ברכה. הב”ח חלק על פסיקה זו, וטען שלכל השיטות יש ליטול ידיים בברכה. כך גם דעת הגר”א (מעשה רב), וערוך השלחן (ד’, יב).
למעשה: כדי לצאת ידי כל השיטות, כתב המ”ב (סימן ד) שראוי ללכת לשירותים לפני התפילה אולם מדובר דוקא על צרכים גדולים, או אם צריך רק צרכים קטנים מדובר שגם משפשף את הניצוצות שנתזו עליו ולכן ידיו מלוכלכות ממש ויכול לברך אבל לכאורה אם עושה צרכים קטנים ולא נגע בניצוצות  אלא רק במקומות המכוסים גם לפי המ"ב לא יברך כי לא התלכלך מספיק, וכן נכון לעשות לכתחילה במי שניעור כל הלילה כגון בליל שבועות יעשה צרכיו או יטיל מים וישפשף שאז לכו"ע יתחייב לברך ויברך ענט"י ואשר יצר.

לגבי ברכות התורה - נחלקו הראשונים, האם אנו מברכים בכל יום מחדש בגלל שעבר לילה או בגלל שהלכנו לישון. הנפקא מינה בכך היא, האם יש לברך כשהיה ער בלילה. ולכן כתב המ”ב (מ”ז, ס”ק כח) שיש לצאת ידי חובה על ידי אחר.
רע”א חידש, שאם אדם ישן ביום הקודם{שנת קבע במיטה י"א חצי שעה לפחות, וי"א אפילו רגע}, צריך לברך בבוקר ברכות התורה, כי אם השינה היא המחייבת, הרי שכבר אתמול התחייב בברכות התורה, ואם הלילה הוא המחייב הרי שגם עבר לילה.  והמ”ב הסכים לדעתו. ובשו”ת יבי”א (ח”ה, ו) פסק לברך תמיד.{ולכן גם לאשכנזים יש לברך וא"צ לצאת מאחר}

ברכת "המעביר שינה", וברכת "אלוקי נשמה"- הסתפקו אחרונים האם מי שהיה ניעור כל הלילה יכול לברך ברכות אלו, כיוון שאנו מדברים בהם באופן ישיר על עצמנו: “המעביר שינה מעיני” וכו’. המ”ב (מ”ו, ס”ק כד. ועיין גם בבהד”ל, רל”ט, א) הביא מח’ זו וכתב שראוי לשמוע ברכות אלו מאדם אחר שישן בלילה. מאידך, בערוך השלחן (מ”ו, יג) ובכף החיים (ס”ק מט) פסקו שיברך ברכות אלו בעצמו. ובשו”ת אגרות משה (או”ח, ח”ד סימן ג’) פסק כדעת המ”ב, לצאת בהן ידי חובה על ידי אחר.

למעשה: על נטילת ידיים ואשר יצר-למנהג אשכנז: יעשה צרכיו ויברך.
למנהג ספרד: לפי הילקו"י, הגר"מ אליהו לא לברך על נטילת ידיים אף אם עושה צרכיו.
אלוקי נשמה והמעביר שינה- למנהג אשכנז: ישתדל לצאת מאחר ואם לאו יברך ויש לו ע"מ לסמוך. ולמנהג ספרד: יברך לכתחילה.
ברכת התורה- למנהג אשכנז: אם ישן אפילו ביום אתמול – מברך, לא ישן יצא ע”י אחר או יכוון באהבת עולם, וילמד מיד אחרי התפילה. 
מנהג ספרד: יברך בעלות השחר.  
מברכת “הנותן לשכוי” עד “הנותן ליעף כוח”– מנהג אשכנז: ימתין עד הבוקר ויברך, ואם בירך מחצות ואילך יצא.
מנהג ספרד: יברך אחר חצות וכן שאר ברכות השחר, והמנהג הרווח כיום לברך בעלות השחר.
ברכת ציצית- יפטור את הציצית בטלית גדול. ומי שאין לו, או שיחליף ציציות ויברך, או שיצא על ידי אחר וכדו'.

{בברכה: משה כהן}